ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מהסלולר

גבריאל גארסיה מארקס: לכתוב כדי לספר

על אף שספריו הם הנמכרים ביותר בשפה הספרדית פרט לתנ"ך, גבריאל גארסיה מארקס הקדיש את פרס הנובל שקיבל לספרות הלטינו-אמריקאית כולה. פרידה מנפיל ספרותי, שלא ידע שהוא כזה

אתמול (ה') בלילה הלך לעולמו גבריאל גארסיה מארקס, אחד הסופרים הגדולים והחשובים בדורנו, והוא בן 87 שנים. יצירותיו של מארקס, אשר הנודעת ביותר מביניהן היא הקלאסיקה "מאה שנים של בדידות", הן הספרים הנמכרים ביותר בשפה הספרדית לאחר התנ"ך והברית החדשה.

בשנת 1999 אובחן מארקס כחולה בסרטן קשרי הלימפה, אשר אילצה אותו להתחיל טיפולי כימותרפיה ואשר סימנה את תחילת הקץ של קריירת הכתיבה שלו. לאחר שלפני שנתיים הודיע אחיו בהודעה רשמית כי הוא הפסיק לכתוב עקב לקותו בדמנציה, אושפז מרקס בחודש האחרון בבית חולים במקסיקו סיטי, בה התגורר בשנים האחרונות, בעקבות דלקת ריאות והתייבשות, ובליל השבעה עשר באפריל 2014 הלך לעולמו.

מארקס נולד ב-6 במרץ 1927 בארקטקה שבקולומביה לזוג הורים שנטשו אותו זמן קצר לאחר הלידה ועברו לברנקייה בעקבות תחילת קריירת הרוקחות של האב, כשהם משאירים אותו לגידולם של הוריה של האם, עד שנאסף חזרה אל חיק המשפחה בגיל תשע. בגיל 21 החל את הקריירה העיתונאית שלו במקביל ללימודיו באוניברסיטה הלאומית של קולומביה, וכתב ליומון "אל אספקטדור" תחילה כעיתונאי ולאחר מכן ככתב חוץ של העיתון ברומא, פריז, ברצלונה, קראקס וניו יורק. 

בשנת 1955, לאחר שבע שנים של חיפושים אחר מוציא לאור שיסכים לקבל את הספר, פורסם ספרו הראשון "סופת שלכת". תריסר שנים לאחר מכן פורסם "מאה שנים של בדידות", ספרו החמישי, עליו עבד כל יום לאורך 18 חודשים בתנאי עוני. הספר עוקב אחרי שבעה דורות של משפחה בעיר דמיונית בשם מקונדו, כנראה בת-דמות של

עיירת הולדתו ארקטקה, אשר הוסיפה לחזור ולהתעצב גם בספריו הבאים. הספר עורר הדים עצומים בעולם הספרות מייד עם צאתו, למרות בלבולו של מארקס מכך, שכן לדבריו זהו אך סיפור אישי המלא ברמיזות שרק חבריו הקרובים יבינו.

במקביל לרומנים, כתב מארקס יצירות מהוללות אחרות בז'אנרים לא סיפוריים או כתסריטים, כמחזות וכסיפורים קצרים, אולם אלו הראשונים זכו לפרסום הגדול ביותר, ובמיוחד "מאה שנים של בדידות" (אשר נמכר בחמישים מיליון עותקים), "אהבה בימי כולרה" ו"סתיו של פטריארך". הפרוזה שלו נחשבת כמכוננת בז'אנר הריאליזם המאגי, המתבסס על שילוב אלמנטים קסומים בתפאורה מציאותית ושגרתית. על עבודתו קיבל בשנת 1982 פרס נובל לספרות, בזכות "הרומנים והסיפורים הקצרים, שבהם הפנטסטי והריאליסטי מתמזגים לכדי עולם עשיר של דמיון ומשקפים חיים וקונפליקטים של יבשת". במעמד קבלת פרס הוא נשא נאום תחת הכותרת "הבדידות של אמריקה הלטינית", וטען כי הפרס ניתן לספרות הלטינו-אמריקאית כולה, והוא רק מקבל אותו בשמה.

ספרו האחרון, "לחיות כדי לספר", ראה אור בשנת 2002; הוא היה הכרך הראשון בטרילוגיה של ספרי זיכרונות שתכנן לכתוב, אך שבסופו של דבר לא יצאה לפועל. שלוש שנים לאחר מכן פורסם כי הוא עתיד לפרסם רומן חדש, אך זה לא ראה אור; לדבריו יכל לכתוב רומן ולפרסמו ללא בעיה, אך הקוראים היו שמים לב שלבו אינו נמצא בו. בשנת 2008 אמר בפני מעריציו ביריד הספרים הבינלאומי בגוואדלחארה שבמקסיקו כי "הכתיבה מתישה אותו", אך חזר בו מאמירה זו שנה לאחר מכן, באומרו כי "לא רק שזה לא נכון, אלא שהדבר היחיד שאני עושה זה לכתוב".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...