מוניקה סקס: סופר-גרופ של מקצועות חופשיים
בשונה מלהקות ישראליות עם קילומטראז' דומה, חברי "מוניקה סקס" הם גם מוזיקאים עצמאיים שמתחזקים קריירות נפרדות. למרות זאת ניכר שמדובר בחברים טובים - והתוצאה המוזיקלית מהנה בהתאם
מצד אחד, מוניקה סקס הייתה שם בכל תחנות התרבות החשובות שהביאו לדור שלם, אי–שם בשנות ה–90, את הרוק הישראלי כמצרך הכרחי בכל ספרייה ביתית. הם הצליחו לחדור לקונצנזוס של קהלים רחבים. "מכה אפורה", למשל, כיכב כפס הקול של הסדרה "פלורנטין", שהביאה את העולם התל אביבי הרווקי אל תוך החביתה והסלט של ארוחת הערב המשפחתית. מצד שני הוא שימש פריט חובה כמעט בכל חתונה - דתית וחילונית כאחד.
עוד בתרבות:
"האח הגדול" מקבל ממדים מפלצתיים
צפו: ניקולס קייג' משתגע על אקסל רוז
דויד גרוסמן מגיע לתיאטרון
הקאץ' עם מוניקה הוא שאת הקונצנזוס הזה הם הצליחו לייצר בלי שגררו אחריהם קהל אדוק לאורך כל הדרך, וזה כבר הישג שהופך את ההצלחה שלהם לעניין שהוא לא ממש מובן מאליו.
אם תחשבו טוב על הרכבים במוזיקה הישראלית ששרדו גם הם מספר מכובד של שנים והנפיקו מספר דומה של להיטים - כמו משינה, היהודים, אתניקס ואפילו אביב גפן - תגלו בוודאי שאתם מכירים לפחות חבר אחד או חברה שעולמם התהפך בגלל אחד מהאמנים האלו. זה יכול היה לקרות בגיל 16 בדרך לתנועת הנוער, בפלאשבק על ההימלאיה בטיול שאחרי הצבא, בתואר השני באוניברסיטה בלונדון או רגע לפני חתונה בתקוע. קשה להאמין שאפשר למצוא מקבילות כאלו לאנשים שהשתנו להם החיים בעקבות החוויה המוזיקלית של מוניקה סקס.
למרות ששירים שלהם הפכו להיות נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית הקלה, למרות שיש כנראה לא מעט לבבות שבורים הן מפיטר רוט, הן מיהלי סובול והן משחר אבן–צור ולמרות שבין חברי הלהקה נוצרה כימיה מרשימה, תמיד היה ברור שבשלב כזה או אחר כל אחד מהם יפתח עולם עצמאי משל עצמו. לכן, אולי, היה קשה לקהל מסביב להתמסר למוזיקה של הלהקה עד הסוף.
הבחירה בשם "מקצועות חופשיים" לאלבום החדש, הולמת יותר מכל את הלך הרוח של הלהקה. כל אחד מהחברים מביא איתו כאמור עולם שלם של עצמאות מקצועית, מה שמכונה בשפת המוזיקאים "סופר–גרופ": הרכב מוזיקלי הבנוי ממוזיקאים מוערכים שכבר זכו לתהילה בזכות עצמם, במסגרת להקות אחרות או כאמנים עצמאיים.
אפשר להניח שללא חברות טובה אסופה כזו של אגו מוזיקלי לא באמת יכולה לשרוד. אלבום אחר אלבום, הופעה אחרי הופעה - בסופו של
"מקצועות חופשיים" עונה בדיוק על הציפיות הללו. אם באלבומים הקודמים קיבלנו סוכריות גומי נהדרות כמו "השמלה ממדריד", "מנגינה", ו"שנים חסומות" - הרי שבאלבום הנוכחי, לצד שירים שכנראה יישכחו בצד, יש את "האדם המואר" שמופק עם קריצה "דאנסית" נפלאה ומזכיר מאוד שירים של הקילרס, את "שוב יורד אור חאקי אפרורי" שהלחינו באופן מקסים למילים של מאיר ויזלטיר, ועוד לא מעט שירים שימשיכו להניע בשקט, ובלי הרבה התחייבויות לעתיד, את הכרכרה של מוניקה בדרכים הפתלתלות של המוזיקה הישראלית.
היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם