ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מהסלולר

על יחסי הטאבו של אייכמן והנערה היהודייה

מתוך הילדות המשותפת עם אדולף אייכמן שחוזר שוב ושוב לחייה, לומדת גיבורת הספר היהודייה על אנטישמיות וחוסר שוויון. "התליון" של מייק אוונס נושא עמו בשורה – ספרות שואה קולחת ומלאת ברק, שמתאימה במיוחד לבני הנעורים ויכולה להיקרא לא רק ביום השואה

ביד עדינה וביכולת הבעה רגשית יוצאת דופן, מייק אוונס מגולל את סיפור חייה של שרה בשביס, נערה אוסטרית יהודיה בת שתים עשרה, שחווה על בשרה את עליית האנטישמיות באירופה, בימים בהם מחנות ריכוז היו עוד בבחינת שמועה בלתי מתקבלת על הדעת. לא בכדי כתוב בשורות אלה "סיפור חייה" ולא רק "סיפור", משום שניצוץ החיים ניכר בה לאורך כל שנות התבגרותה רוויות האימים. גם בשעה שהיא נפרדת מהוריה ונמלטת לקרובים בספרד, חוזרת בעל כורחה לאוסטריה מוכת המוות, מובלת אל המחנות ונעמדת אל מול בור ההולך ומתמלא גופות, נותרים בה ברק, תושייה ואף צלילות מחשבה, רהיטות ושנינות.

עוד בתרבות:
מפעל החיים של ניצולת השואה פרלושה
סיפורו המטלטל של דויד גרוסמן מגיע לבמה
נער ככל הנערים: קווים לדמותו של מפקד אושוויץ

אוונס ברא דמות נשית צעירה מעוררת השראה, שלצד שאלות בנושאי מוסר וצדק, מתחבטת גם בנושאים שמעסיקים את יתר בני גילה, אלו ששפר מזלם וזכו לחיות חיים שגרתיים של נערים ונערות מתבגרים – אהבה, משיכה, חלומות לעתיד, ידידים וחברות, יחסים עם אחים והורים. העלילה נעה כל העת בין שני עולמות ששרה מתקיימת בהם – זה הנורמאלי, שאופייני לבנות גילה ובו היא נערה לכל דבר, וזה שבו מתרחשת אימת השואה, שם עולות מתוך דמותה הנועזות שבה, חכמתה הרבה וחיפושה הבלתי פוסק אחר צדק, חיפוש שמגיע לשיאו בחלקו האחרון של הספר, בו זוכה שרה למידה מסוימת של קתרזיס. דמותה של שרה כתובה היטב, באופן אמין מאוד ומעורר הזדהות. כל אלו ממקמים את "התליון" במקום מרכזי על מדפי ספרות השואה שמתאימה לבני הנעורים.

אוונס קשר את דמותה של שרה לדמותו של אדולף אייכמן באמצעות ילדות משותפת, שבמהלכה התגוררו בשכנות. לכשבגרו מעט, שרה ואדולף חיבבו מאוד זו את זה, במעין תשוקת נעורים שניתן לטעות בה ולפרשה כידידות, אך הוריהם אסרו על קיומו של כל קשר ביניהם, משום שבכוחו לסכן את שני הצדדים. כך, מתוך הטאבו שביחסיהם, מתוודעת שרה למושגים כמו אנטישמיות, גזענות וחוסר שוויון. במהרה, היא נשאבת לסדרת תקריות ואירועים נוספים, שממחישים לה עד כמה המקום שהכירה וקראה לו בית שינה את פניו.

מרכזיותו של אייכמן בחייה של שרה לאורך כל שנותיה אמנם מעניינת ומעשירה את העלילה, אך גם מונעת משרה להיות כל נערה אחרת שזכתה

לגורל דומה, ולא מאפשרת לה לשמש כייצוג אמיתי ונכון של דמותה של הנערה היהודייה בשואה. סיפורה של שרה כולל מאפיינים התואמים לאלו של סיפוריהם של נערים ונערות רבים בגטו ובמחנות, אך חזרתו של אייכמן לחייה שוב ושוב ומשיכתו בחוטי העלילה פוגמים באופן בו סיפורה יכול היה לשקף באופן נכון יותר את סיפורם כלל בני הנוער באותה תקופה חשוכה. לכן, מוטב היה אילו אוונס היה משכיל להרפות במידת מה מאחיזתו של אייכמן בחייה ולהעניק לו מידת השפעה פחותה, גם במחיר ויתור על הקולנועיות הרבה של הסצנות המשותפות להם.  

למרבה הצער, דווקא האופן בו מסתיימת עלילת "התליון" פשטני למדי ומתייחס למושגים של עשיית צדק, מיצוי הדין וסגירת מעגל באופן רדוד, שאין בו כדי לספק את הקוראים, לא המבוגרים שבהם וודאי לא הצעירים יותר, שזקוקים לאותם רבדים של עומק על מנת להבין את אשר מתואר. יש תחושת החמצה, הן משום שלאורך הספר נרקמת ציפייה לגלות האם שרה הגשימה את שאיפתה לצדק, והן משום שגם הקוראים עצמם זקוקים לאותה עשיית צדק, אך לא רק במובן שבו נעשה, באמצעות המערכת המשפטית, אלא גם בליבה של שרה ובלבבותיהם שלהם. 

כספר המתאים לבני הנעורים, "התליון" הוא מאותם ספרים שלא מספיק לקרוא, אלא יש לדון בהם עם הקוראים הצעירים, להעלות שאלות, לעודד אותם להביע את דעתם ולדבר מרחשי ליבם. ספרי ילדים ונוער העוסקים בשואה נוטים לזקוף ראשם ולהזכיר לנו את קיומם ביום השואה, ולאחר מכן להיעלם, עד השנה הבאה. "התליון", בניגוד לרבים אחרים, עומד גם בפני עצמו, אינו תלוי הקשר ליום השואה ויכול להיקרא כספר עלילתי לכל דבר בכל יום בשנה.

היכנסו לדף הפייסבוק של nrg תרבות
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...