המשימה הבלתי אפשרית של רונה קינן
מדוע כל כך מאתגר להלחין שירי משוררים? מה הופך שיר ישן לרלוונטי עד היום? איך שיר מלחין את עצמו? רונה קינן, שי צברי, ערן ויץ וכרמי זיסאפל מספרים על אבות ישורון שלהם לקראת מופע מיוחד לשיריו
לרגל המופע שיערך במועדון הזאפה בתל אביב בתאריך 20.5.14, מסבירים מספר מהמשתתפים במופע מהו מקור המשיכה שלהם למילים של אבות ישורון ואת האתגר בלהלחין את שיריו.
אני מאוד אוהבת את אבות ישורון וכשהגשתי את "ציפורי לילה מתפייטות" יחד עם דורי מנור, הוא היה אחד המשוררים המצוטטים ביותר בתכנית.
כשערן ויץ סיפר לי שהוא וזוגתו כרמי זיסאפל עובדים על פרוייקט אבות ישורון, שמחתי לקפוץ על הרכבת הזו והצטרפתי על תקן זמרת בשיר אחד, לא על תקן מלחינה. מאוד אהבתי את השיר שהוצע לי לשיר בו, כבר משמיעה ראשונה. הרגשתי שהמשימה שלי היא פשוטה אבל גם מאתגרת - לא לקלקל את זה.
האזנה לפרוייקט הזה בשלמותו מוכיחה לי שדווקא המקום שהפחיד אותי בהתמודדות עם הלחנת שירים של אבות ישורון, הוא המקום שמייצר את אחד המפגשים הכי מעניינים בין שירה למוסיקה שיצא לי לשמוע לאחרונה - מצד אחד שירה פרועה, עברית שבורה וגעגעועים בלתי אפשריים ומצד שני, לחנים פולקיים ורגישים, מעורבבים עם מוסיקה אתנית א-סימטרית, רוקנרול ואלקטרוניקה. היה תענוג לקחת בזה חלק.
המפגש הראשוני שלי עם אבות היה כמעט מקרי. חיפשתי שירים להלחנה באינטרנט וגיליתי את "כור הכאב" ומיד עלה לי לחן בסגנון מרוקאי שעבד לי עם הצליל של התחינה הישירה - "אלי אלי". המקום הזה של אדם שעומד מול אלוהיו ומרגיש את עצמו נצרב מהמפגש שלו עם העולם שבה את לבי - הוא מתחנן, צועק, כועס, מאשים ובסוף מסכם "גדולים ייסורים שהם לבד".
אבות הוא כנראה אחד המשוררים היחידים בדורו שהעזו לעסוק בשירה שלהם בעצמם ולא ב"אנחנו" המקובל ואני חושב שבזכות זה ובזכות החכמה הגדולה שטבועה בשיריו הוא רלבנטי כל כך עבור קוראים ושומעים בני דורנו.
אבות ישורון מבחינתי הוא משפחה על כל המשמעויות שבמילה הזו. כמו בהרבה משפחות, סבא שלי ואחיו אבות ישורון לא הסתדרו וויתרו על כל אפשרות לקשר. אבות העדיף להתגעגע לאילו שאינם וסבא שלי כמעט שלא דיבר על עניינים שבלב.
החיפוש שלי בספרים של אבות היה אחרי מילים - מילים שיספרו על משפחה שהייתה ואיננה ומילים שיעוררו השראה. למסע הפרטי הזה הצטרף די מהר ערן בן הזוג שלי ושי צברי. שלושתנו נדהמנו מהעוצמה שבשירים והרגשנו שיש צורך לתת לבעבוע הזה שכמעט מתפרץ להדהד הלאה ולצאת מגבולות הספרים.
המפגש שלי עם אבות ישורון נוצר דרך כרמי. הקשר המשפחתי והצורך הפיזי שלה לשיר אותו הכניס אותי לעולמו. השירים שהלחנתי באלבום כמעט והלחינו את עצמם.
שניים מהם - ״טוב שהעולם גדול״ ו״איך זה נקרא״ הולחנו באותו הערב. מילים שמבקשות, אפילו צועקות צורך במנגינה. מאידך העושר הגדול בתוך כל כך מעט מילים שידר לי תחושה שלא מתחשבת בזמן ומבקשת חופש וזה המימד שניסיתי לתת בהפקת האלבום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם