ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מהסלולר

קולדפליי מציגה: אלבום הפרידה של כריס וגווינית'

הגעגועים כשהוא צופה לבד בטלוויזיה, הקעקוע שעשה כדי שתשאר תמיד איתו – כולם מצאו את דרכם ליצירה החדשה שכריס מרטין הקדיש לפרידה המתוקשרת מגווינית' פאלטרו. ומה לגבי המוזיקה? בסדר. הרבה בזכות המפיקים המפתיעים שהשתתפו באלבום

על-אף שנות הוותק שלה בעולם המוזיקה, נדמה שסוגיית קולדפליי הייתה ונשארה סבוכה במיוחד. מדובר בלהקה שכמות השונאים שלה היא אולי מבין הגדולות בעולם, ובאותה מידה בדיוק – אם לא יותר – להקה שבאמתחתה הצלחה מטאורית. אלבומה החדש מגיע בתזמון מעניין, שעבור השונאים יהווה הרמה להנחתה מושלמת בגישה ציניקנית ומזלזלת, שקצת קשה להתחמק ממנה במקרה הזה.

רק לפני חודשים ספורים הודיע כריס מרטין, הסולן בעל חזות הצנונית, על פרידתו מזוגתו המפורסמת גווינית' פאלטרו – והבטיח אלבום שיעסוק בפרידה. כמובן שהעניין עטוף במסתורין של אמנות; "מדובר באלבום קונספט שנוגע בהשפעת רוחות העבר על ההווה. הוא מגולל את סיפורו של אדם שחווה תהליך של פרידה, ולומד להבין שאהבה לא נמשכת לנצח", לפי מרטין.

קולדפליי הוציאה עוד אלבום. אז מה?

בפועל, "Ghost Stories" הוא אחד האלבומים הנגישים יותר של קולדפליי, ושאפתני פחות מצמד קודמיו, "Mylo Xyloto" של 2011 שלקח כיוון פופי וצבעוני ו-"Viva la Vida or Death and All His Friends" של 2008 שהדגיש יותר רוק קלאסי וכמעט אלכס טרנרי. תשעה שירים בלבד, כשכמעט כולם מינימליסטיים ולא מתרוממים לכדי להיטים עם ניחוח בין-לאומי, וכולם ללא יוצא מן הכלל נוגעים בסערה התקשורתית ההיא.
 
מרטין מדבר לא מעט על הפרידה, מספר על הקעקוע שעשה בכדי להשאיר אותה קרובה, על הגעגוע אליה כשהוא צופה לבד בטלוויזיה, וכן הלאה. מוזיקלית, למרות הכאב שבטקסטים, לא שומעים את הגוון הקולי של מרטין שצבט את הלב והרטיט את האוזניים באלבומים הראשונים. הוא נשמע קצת ענייני יותר, אולי מרוחק, אבל ההפקה המוצלחת מחפה על העניין הזה ומוסיפה רובד נוסף ליצירה. למעשה, המפיקים שעבדו על האלבום הזה יוצרים את העניין האמיתי סביבו, ונדמה שמי שאכן יתאהב באלבום הזה יתחבר יותר למעטפת השירים מאשר לשורש שלהם. הקוסם פול אפוורת' משאיר את חותמו כמעט בכל הרצועות וגם מרטין מתנסה בהפקה, לצד שמות מפתיעים יותר כמו טימבלנד ואביצ'י.

"Midnight", סינגל אלטרנטיבי ושקט עליו עבדה עם ג'ון הופקינס, הוא דוגמה מצוינת לכיוון החולמני והמהורהר שקולדפליי כיוונה אליו באלבום.

אליו מצטרפת מנגינת הפתיחה הגוספלית שמחברת במעגליות את "Always in My Head" שפותח חזק עם "O" שסוגר את האלבום בקול אנחה חלושה. החריג היחיד הוא "A Sky Full of Stars" שכולל את הפקתו של הדי.ג'יי השבדי, מה שמספק לנו רצועת פופ-דאנס כמיטב המסורת של המפיק, ולא מיישרת קו עם המסגרת הצנועה של שאר השירים. בפועל, מדובר מן הסתם בלהיט הגדול של האלבום, עניין מאכזב קמעה, אם כי לא מדובר בשיר נורא לגמרי.

כמכלול, מדובר באלבום שמצליח להשיג את המטרה. המאזין חווה את הפרידה עם מרטין, נוגע בצלילי בין-הערביים השקטים ופה שם גם מצליח להתנועע. גם אם לא במאה אחוז כמו בתחילת הדרך, עם שימוש בדרכים קצת פחות ישירות, קולדפליי עדיין יודעת לספק חוויה מעניינת באלבומיהם, ולעורר מחלוקות באותה מידה בדיוק, אם לא יותר.


היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...