מלאכים בשמי תל אביב: דה אנג'לסי בהופעה
הציפיות הגבוהות מההרכב שנמצא כבר זמן רב בזירה אבל רק כעת שחרר את אלבום הבכורה שלו מומשו כמעט לחלוטין בהופעת ההשקה
על הבמה מסך, מאחוריו סוכה סגורה. הלהקה עולה לבמה בצלילי קלרינט שקטים ומלנכוליים, דקה נעימה שמכניסה את הקהל לאווירה. כבר אז מתחילים להתמסר לקסם של המלאכים, בעוד ברקע על המסך מרצד לו וידאו של ים, דגים וגלים.
קשה להגדיר את הז'אנר של דה אנג'לסי. הם מתבססים בפולק ומטיילים ממנו לגוונים של ג'אז ובלוז עם השפעה של כלייזמרים. הנגינה שלהם דרמטית ועוצמתית, גם הטקסטים אותם כותב רותם בר אור, סולן הלהקה. הקול שלו מיוחד ושונה ממה ששומעים פה בדרך כלל. השילוב הזה מסביר את הציפיות הרבות שהיו לאלבום הבכורה של הלהקה ולמופע ההשקה המושקע שלו בבארבי. עוד בטרם הקליטו תו, יודעי דבר הבינו שמדובר בלהקה שצריך שתהיה פה, שראויה להצלחה.
רותם בר אור עומד מבויש על הבמה, לא מתקשר כמעט עם הקהל. אמירת "שלום" מבוישת (שנאמרת רק בשיר החמישי!) מתקבלת במחיאות
אך למרות הריחוק בין הלהקה לקהל, על הבמה האווירה צוהלת. יש דיסוננס מעניין בין הקלילות שמתקיימת על הבמה, תחושת השחרור של הנגנים, ובין המילים הלא פשוטות בחלק גדול מהשירים. זה בא לידי ביטוי במיוחד בשיר היפהפה mother lover, שמפגיש טקסט לא פשוט עם מוזיקה מקפיצה כמעט.
באמצע ההופעה הם מרימים את המסך ומפרקים את סוכת הנייר. שינוי התפאורה לא תורם הרבה להופעה, ונראה שיש פה ניסיון להפוך הופעה טובה למשהו תיאטרלי, מה שהורגש עוד קודם לכן עם קטע פנטומימה הזוי וקצת מיותר בפתיחה. ההשקעה ניכרת, אין ספק. היתה המון חשיבה מאחורי ארגון ההופעה, אבל זה נראה מתאמץ מדי, לא קשור ובעיקר לא הכרחי. הלהקה חזקה בפני עצמה, האווירה המיוחדת מורגשת בכל רגע גם בלי הקישוטים הלא קשורים.
לאחר כמה שירים מרקידים עולה בר אור עם יוקלילי ושר עם מעיין זימרי את giant heart בגרסה חשופה (דומה לביצוע באלבום). הביצוע מתוק, פשוט ועדין, אחד היפים ביותר בהופעה.
רק לקראת סוף ההופעה בר אור נפתח קצת, מתחיל לדבר יותר עם הקהל, מודה להם על שמימנו את האלבום במימון המונים (תוך פחות מחודשיים) ומבטיח הופעות נוספות. לראשונה מתחילת ההופעה הוא נראה נינוח ורגוע, מחמיא לקהל ולא בורח ממנו. הוא אפילו מצליח לרקוד על הבמה ולהפיץ את קסמו הטבעי. לזה חיכינו כל ההופעה, למלאכים שיודעים שהם עושים משהו מיוחד ומקסים, שמעבירים אנרגיה משחררת. הקסם הזה מדבק ואוחז בקהל. כשבר אור שמח - הקהל שמח.
לבסוף, בר אור אפילו לא צריך להסביר לקהל אילו קולות הבנים צריכים לעשות ואילו הבנות כדי לבצע את השיר האחרון Compost. הקהל כבר יודע ושמח לשתף פעולה עם השיר המהנה הזה, עובדה שמחזירה אותנו לציפיות הרבות לאלבום כשחלק גדול מהקהל דיקלם בעל פה את כל שיריו, על אף שמדובר בהופעת השקה.
למרות התיאטרליות המעט מוגזמת וההתרגשות, ההופעה מסתיימת עם טעם של עוד. במבחן התוצאה – הציפיות התממשו. לא רחוק מהאמת יהיה להגיד שדה אנג'לסי היא אחת הלהקות המעניינות ביותר בשטח, באולפן וגם על הבמה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם