ראשי » תרבות » מוזיקה

עמיר בניון חושף את האמת

ותיקים ונהנים: לזאב נחמה יש את הגרוב אבל הוא מפספס, גלי עטרי מקובעת וטוב לה, ריטה חוזרת לשורשים ועדיין יודעת משהו על העולם הזה ועמיר בניון, ובכן, הוא שר על גרגמל. סינגולר ילד מזדקן

אתניקס תמיד שאפו להיות חלק מהסצנה של החבר'ה הצעירים מחוץ לארץ והמוזיקה המגניבה שלהם, אבל עד כה זה לא ממש הצליח להם. זאב נחמה ותמיר קליסקי, האבא והאבא של הפופ העברי, תמיד הגיעו לשם באיחור, אופנתי יותר או פחות.

לכאורה, יש מקום להאשים אותם בפרובינציאליות, אבל מובן מאליו שהעניין הזה בטל בשישים לנוכח השירים הטובים, הגישור המוזיקאלי בין עדות אשכנז לספרד ועקביות הרמה הגבוהה לאורך זמן רב. בשיר הזה, המחוזק באקס-פקטור של עדן בן זקן, המצב משתנה: אתניקס והעולם קרובים זה לזה יותר מתמיד. הביטים מזיזים ואף מנענעים את הגוף, צדו הגרובי של זאב נחמה מקבל ביטוי הולם, עדן בן זקן משתלבת מצוין והעיבוד ממש-ממש-כמעט-לגמרי עכשווי. הבעיה היא שהפעם, למרבה הצער, הלחן חלש, הטקסט מטופש והשיר, בכלליות, עובר ליד האוזן, בקושי מורגש. משהו ללא ספק חסר פה. אתניקס עדיין להקה טובה, הטובה בארץ, אבל אתניקס בלי הקטע הפרובינציאלי זה לא אתניקס.

 

חייו של אדם, כך אומרים, מונעים ומעוצבים על ידי סיכונים, ריגושים, שינויים, הפתעות, סטיות מהתלם והתנסויות בדברים שמעבר לגבולות המוכר והבטוח. אחרת, הוא עשוי לאבד בהם עניין, וכתוצאה מכך להתעייף, להאפיר, להחוויר ולבסוף להיעלם. בנוסף לכך, אדם חייב לפתח לעצמו גישה עצמאית לחיים, כזו שלא משתנה גם אחרי שהוא נתקל באמירות שנשמעות נכונות, אבל בעצם אינן כאלה. למשל: "חייו של אדם מונעים ומעוצבים על ידי סיכונים, ריגושים, שינויים, הפתעות, סטיות מהתלם והתנסויות בדברים שמעבר לגבולות המוכר והבטוח".

עובדה: גלי עטרי הניעה ועיצבה, לאורך הקריירה הארוכה שלה, הרבה מאוד חיים של אנשים בישראל אף על פי שהיא מייצגת את ההפך הגמור מסיכונים, ריגושים, הפתעות, סטיות מהתלם והתנסויות בדברים שמעבר לגבולות המוכר והבטוח. אצלה תמיד "הכל עומד במקום", בדיוק באמצע הדרך, עם אותו קול מחוספס, עמוק, עוטף ונוסך שלווה, ועם אותם פזמונים סוחפים ורדיו-פרנדליים. במקרה שלה, הקיבעון הוא יתרון: הוא מתחזק את הקשר האינטואיטיבי שבין שיריה לנוסטלגיה מקומית, ובמקרה הזה, הוא מוסיף המון כוח לפזמון המקסים בשיר הרך והקסום הזה הזה, שהלחין יצחק קלפטר ממש כמו אז, בסבנטיז. מסקנה: שינויים זה לחלשים. קיבעון, לעומת זאת, זה שיגעון.

 

הצהרת הכוונות של ריטה בסינגל הראשון מתוך אלבומה החדש מצביעה, באופן חד וברור, על חזרה לשורשים. אלה של ריטה מצויים, כזכור, בשנות השמונים,

ולשם בדיוק מכוון גם הפזמון הבומבסטי בשיר הזה, שהלחין סגיב כהן, ככל הנראה כסוג של הומאז' לתחילת הקריירה של הדיווה וללהיטיה הקלאסיים.

במובן זה, ריטה מיישרת קו עם המגמה שמאפיינת בשנים האחרונות את אייקוני הפופ המזדקנים ברחבי העולם: ייצוג מחודש של פסגת היצירה מהעבר באמצעות שירים חדשים שמעובדים ומופקים פחות או יותר כמו פעם, בימים שבהם הכל עדיין קרה בזמן אמת והיה חדש ומלהיב. למעשה, הבשורה היחידה שיש ב"מתי בפעם האחרונה", היא הסנכרון המרשים של ריטה עם רוח התקופה הפוסט-דיגיטאלית: הזקנים שוב מפוצצים אצטדיונים, הצעירים שוב קונים תקליטים וריטה שוב גדולה מהחיים כמו בשנות השמונים. שיהיה ברור: השיר, כשלעצמו, נחמד, ראוי, לא מעיף, אבל הבחירה בו כסינגל ראשון היא בחירה נכונה, מצוינת, כמעט מבריקה, בהתחשב בקונטקסט התרבותי והאופנתי שלה. ריטה אמנם כבר לא בת 16, אבל כמו בשנות השמונים, גם עכשיו היא יודעת משהו על העולם הזה.

 

דמעה מבצבצת בעין נוכח הידיעה שחי בינינו אדם כה זקן וכה בודד שגר במבנה נטוש, לא משופץ, בלי אישורים לתמ"א 38, לא עובד, לא מצליח לגייס תרומות לניתוח להסרת שומה מהסנטר ואין לו אפילו עוקב אחד באינסטגרם למרות שהוא מעלה לשם המון תמונות עם חתול. נכון, הוא אוכל דרדסים וזה לא ממש יפה וחברי לאכול דרדסים, אבל אין לו ברירה. הוא סובל מבעיה רפואית נדירה, עם אישורים מקופת חולים ומביטוח לאומי, שמחייבת אותו לאכול דרדסים. האמינו לו שהוא היה מעדיף, בעיקרון, לאכול מרק עוף עם סלרי, אבל הרופאים אישרו לו לאכול רק דברים בצבע כחול, והדברים הכחולים היחידים שיש ביער הם דרדסים. אכן, סיפור עצוב. נוגע. קשה להאמין שעד שעמיר בניון חשף אותו בשיר הזה כולנו היינו עדיין בצד של הדרדסים. מצטערים, גרגמל, באמת סליחה. ותודה, בניון, ציון של חמישה דרדסים בשבילך.

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...