
עמיר בניון חושף את האמת
ותיקים ונהנים: לזאב נחמה יש את הגרוב אבל הוא מפספס, גלי עטרי מקובעת וטוב לה, ריטה חוזרת לשורשים ועדיין יודעת משהו על העולם הזה ועמיר בניון, ובכן, הוא שר על גרגמל. סינגולר ילד מזדקן
אתניקס עם עדן בן זקן, מקסיקאנה

לכאורה, יש מקום להאשים אותם בפרובינציאליות, אבל מובן מאליו שהעניין הזה בטל בשישים לנוכח השירים הטובים, הגישור המוזיקאלי בין עדות אשכנז לספרד ועקביות הרמה הגבוהה לאורך זמן רב. בשיר הזה, המחוזק באקס-פקטור של עדן בן זקן, המצב משתנה: אתניקס והעולם קרובים זה לזה יותר מתמיד. הביטים מזיזים ואף מנענעים את הגוף, צדו הגרובי של זאב נחמה מקבל ביטוי הולם, עדן בן זקן משתלבת מצוין והעיבוד ממש-ממש-כמעט-לגמרי עכשווי. הבעיה היא שהפעם, למרבה הצער, הלחן חלש, הטקסט מטופש והשיר, בכלליות, עובר ליד האוזן, בקושי מורגש. משהו ללא ספק חסר פה. אתניקס עדיין להקה טובה, הטובה בארץ, אבל אתניקס בלי הקטע הפרובינציאלי זה לא אתניקס.

עמיר בניון חושף את האמת הקשה, בתחתית הדף.
צילום: אוהד רומנו
גלי עטרי, רגע של שקט

עובדה: גלי עטרי הניעה ועיצבה, לאורך הקריירה הארוכה שלה, הרבה מאוד חיים של אנשים בישראל אף על פי שהיא מייצגת את ההפך הגמור מסיכונים, ריגושים, הפתעות, סטיות מהתלם והתנסויות בדברים שמעבר לגבולות המוכר והבטוח. אצלה תמיד "הכל עומד במקום", בדיוק באמצע הדרך, עם אותו קול מחוספס, עמוק, עוטף ונוסך שלווה, ועם אותם פזמונים סוחפים ורדיו-פרנדליים. במקרה שלה, הקיבעון הוא יתרון: הוא מתחזק את הקשר האינטואיטיבי שבין שיריה לנוסטלגיה מקומית, ובמקרה הזה, הוא מוסיף המון כוח לפזמון המקסים בשיר הרך והקסום הזה הזה, שהלחין יצחק קלפטר ממש כמו אז, בסבנטיז. מסקנה: שינויים זה לחלשים. קיבעון, לעומת זאת, זה שיגעון.

הם רק נראים תמימים, אבל עמיר בניון יודע את האמת.
מתוך הסדרה
ריטה, מתי בפעם האחרונה

במובן זה, ריטה מיישרת קו עם המגמה שמאפיינת בשנים האחרונות את אייקוני הפופ המזדקנים ברחבי העולם: ייצוג מחודש של פסגת היצירה מהעבר באמצעות שירים חדשים שמעובדים ומופקים פחות או יותר כמו פעם, בימים שבהם הכל עדיין קרה בזמן אמת והיה חדש ומלהיב. למעשה, הבשורה היחידה שיש ב"מתי בפעם האחרונה", היא הסנכרון המרשים של ריטה עם רוח התקופה הפוסט-דיגיטאלית: הזקנים שוב מפוצצים אצטדיונים, הצעירים שוב קונים תקליטים וריטה שוב גדולה מהחיים כמו בשנות השמונים. שיהיה ברור: השיר, כשלעצמו, נחמד, ראוי, לא מעיף, אבל הבחירה בו כסינגל ראשון היא בחירה נכונה, מצוינת, כמעט מבריקה, בהתחשב בקונטקסט התרבותי והאופנתי שלה. ריטה אמנם כבר לא בת 16, אבל כמו בשנות השמונים, גם עכשיו היא יודעת משהו על העולם הזה.
עמיר בניון, חייו של גרגמל


סליחה גרגמל, טעינו.