ראשי » תרבות » ספרות

יומנו של חנון, הדור הבא

"שאלת פתיחה" של דיוויד ניקולס מזכיר לנו שחנון הוא המגניב החדש, ומעורר כמיהה לספר ישראלי עדכני אודות החיים הסטודנטיאליים

"שאלת פתיחה" מלא כרימון ברפרנסים מעולם התרבות – הספרות, הקולנוע והטלוויזיה, לצד קריצות הנשלחות לעבר "התפסן בשדה השיפון" של ג'. ד. סלינג'ר, כך שניתן לקרוא אותו באחד משני רבדים. עבור אלו שאינם בקיאים באותם אזכורים תרבותיים, זהו ספר התבגרות שנון, קולח ורווי אמיתות. ואילו עבור אלו שהיכרותם עם אותם אזכורים מאפשרת הבנה אמיתית שלהם ושל ההקשר שלהם בטקסט, מדובר סיפור בעל עומק רב, על הפערים שבין חלומות והגשמתם, העולם שמובטח לצעירים בשעה שהם ניצבים על קו הזינוק והאמת שאיתה הם נאלצים להתמודד. 

השנה היא 1985, ובראיין, גיבור הספר, הוא נער בריטי שסיים את לימודיו בתיכון ותולה את יהבו בחוויית הקולג' המצופה לו. בעיניו, זו ההזדמנות הגדולה שלו להמציא את עצמו מחדש. בשנתו הראשונה בקולג', הוא מגלה מהן הפסגות הרגשיות אליהן הוא מסוגל להגיע – וגם מהן התהומות. הוא בודק גבולות, גם את אלו שלו, ולומד להכיר את עצמו מחדש. ככל נער קולג', גם הוא מתאהב, חווה אכזבות, מתמודד עם אתגרים חברתיים ומסתגל לחיים ברשות עצמו, הרחק מהבית.

קסמו של בראיין והייחוד שלו טמונים בכלים שצויד בהם על ידי ניקולס – ידע בלתי נדלה בנושאי תרבות, שנינות, ברק ולשון מושחזת, ומנה גדושה של גמלוניות, שבלעדיה יכול היה בקלות להיות הסטודנט היהיר והבלתי נסבל, והופכת אותו למייצג אמין של בני גילו, שמתעניין לא רק ב"שאלת פתיחה", אתגר הטריוויה המיועד לסטודנטים, אלא גם במשפטי פתיחה, כמו יתר בני גילו.

דמותו של בראיין מעוררת הזדהות – שנון ככל שיהיה, המשפטים המדויקים שהוא הוגה נשמעים נהדר במוחו, אך יוצאים מבעד לשפתיו מבולבלים לחלוטין כאשר הוא ניצב מול נערה יפה. וכפי שקורה לרבים מאיתנו, לעיתים קרובות תשובת המחץ האולטימטיבית פשוט עולה וצפה בראשו דווקא כאשר הסיטואציה כבר הגיעה לסיומה.

"שאלת פתיחה" יצא ב- 2003 ותורגם לעברית רק כעת. שנה לאחר מכן, התפרסם לראשונה הקומיקס "יומנו של חנון" שמאוחר יותר הפך לסדרת ספרים מגה-פופולארית, המיועדת לקהל צעיר בהרבה, אך הכתה גלים, הגיעה לתודעת הקוראים המבוגרים, וסימנה את מעבר החנון מאנטי-גיבור לגיבור. ייתכן מאוד שחלק לא מבוטל מהישראלים שיקראו את "שאלת פתיחה" כעת, קראו בילדותם או בנערותם את "יומנו של חנון" וגיבשו אהדה לדמותו של הנער החנון. מעניין לגלות האם הקריאה שלהם שונה מזו של הקוראים בעולם, שנחשפו לספר בשעה שיצא לאור לראשונה, לפני שדמותו של החנון זכתה לעמוד בקדמת הבמה.

סגנונו ותוכנו של הספר הופכים אותו לכזה המתאים בעיקר לצעירים – תיכוניסטים וסטודנטים, אך בישראל של היום גם בני שלושים ומעלה יוכלו להתחבר לתהליכים הרגשיים ולהתחבטויות של בראיין וחבריו לספסל הלימודים – הצורך למצוא מקום בעולם, תהיותיהם לגבי ערכם בעיניי עצמם וכן בעיני אחרים, שאלות בנושאי דימוי ותדמית. גם עבור ישראלים באמצע שנות השלושים לחייהם, דילמות בנושאי בחירת שביל בחיים הן נושא רלוונטי ביותר, והעולם עדיין עשוי להצטייר בעיניהם כמסלול ריצה רצוף משוכות.

תיאורי המחנות החברתיים-פוליטיים בקולג' והקליקות בעלות הדינאמיקות המורכבות מעוררים כמיהה לספר ישראלי עדכני שיעסוק בחיים הסטודנטיאליים, בשאיפותיהם של סטודנטים צעירים, באתגרים שעומדים בפניהם, בהצלחות ובאכזבות. אולם ההרצאות, המדשאה והקפיטריה הם זירות מצוינות לאינספור התרחשויות – חברתיות, רומנטיות, מקצועיות ואקדמיות. על רקע הלך הרוח פוסט המחאה החברתית, כל אלו הופכים טעונים ומעניינים אפילו יותר. מיהו הסופר שירים את הכפפה?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...