ראשי » תרבות » מוזיקה

האיש עם הגיטרה: לקראת ההופעה של ניל יאנג

הוא אולי לא מפורסם כמו מיק ג'אגר ולא פרובוקטיבי כמו ליידי גאגא, אבל ניל יאנג השפיע על דורות שלמים של מוזיקאים איכותיים. קווים לדמותו, לקראת בואו לישראל

הרולינג סטונס, הפיקסיז, ג'סטין טימברלייק, ליידי גאגא ושאר אמני העולם הגדול שנחתו לאחרונה בנתב"ג, גרמו לאינפלציה בסופרלטיבים מוזיקליים גם במדור שלנו. "הדבר הכי טוב שקרה כאן אי פעם", "ההופעה הכי לוהטת שישראל ידעה", "האמנים הכי משפיעים" והצהרות בומבסטיות נוספות ליוו כל אקורד וכל מקצב תופים שהדהד לו בפארק הירקון ובאצטדיון בלומפילד.

מי שלא חי ונושם את עולם המוזיקה יתקשה להבין עד כמה חשובות ההופעות של אמנים האלו כאן בארץ. ההשפעה שלהם על חיי התרבות של כל אחד מאיתנו, בין אם הוא שומע להקת אינדי ממונטריאול ובין אם הוא מעדיף את סיני תור, היא חד משמעית - אך לא פעם מתעתעת במוחשיות שלה וקיימת אצלנו בתודעה בצורה אמורפית למדי.

חלק מהאמנים שהגיעו לכאן לאחרונה משתייכים לקבוצה המצומצמת והאיכותית של יוצרים שבעקבותיהם ילדים מחליטים להחזיק גיטרה ביד, שבהשפעתם להקות מנגנות בצורה מסויימת ושבזכותם אנשים מעצבים תודעה חברתית. חלק אחר מהם נמצא בצד הצבעוני יותר של הסקאלה, והשפעתם חיצונית יותר וניכרת בלבוש, בתנועה ובעיקר בשליטה מוחלטת בפלייליסטים של מדורת השבט.

עוד בתרבות:
סיפור אהבה ישראלי פלסטיני
מי אחראי על התבוסה של ברזיל?
האח הגדול: הליכת ירח למיטה של אליאב

ניל יאנג, שיעלה לבמה בפארק ב–17 ביולי, הופך את מלאכת ההסברה למורכבת. שלא כמו הסטונס, שמעבר להיותם אבן דרך ברוקנרול הפכו גם לאייקון

פופ משמעותי, יאנג שייך לאורך כל שנות הקריירה שלו באופן מובהק לקבוצה שהשפיעה הרבה על קהל מצומצם יחסית.

גבע אלון, אהוד בנאי, פרל ג'אם ועוד לא מעט שמות שמרכיבים לכם את הספרייה המוזיקלית הביתית מושפעים בצורה גלויה וישירה מהנגינה שלו, מהאופן שבו הוא כותב טקסטים, מהנושאים שהוא בוחר לכתוב עליהם, מההפקה המוזיקלית ומכל מה שהמוזיקה שלו מסמלת ומייצגת. יאנג הפך עם השנים לא רק לאיש עם הגיטרה, אלא לסמל של ממש. שירים כמו Hey hey my my או Keep on rocking in the free world הם המנונים לדור שלם של אנשים שרואים ברוקנרול דרך חיים באמת, ובמקביל, בשנים האחרונות שירים כמו Harvest הפכו לדיירי קבע בסופשבוע רגוע של גלגלצ. יאנג עבר ממצב שבו הוא מושמע רק על רקע חדרים מלאים בפוסטרים ומגברים, לאמן שאפשר להיתקל בשירים שלו גם על חוף הים או כפסקול של חנויות בגדים אופנתיות ומיינסטרימיות כמו זארה.

הגדולה של יאנג כמו היא בכך שהתהליכים הגלובליים שמסביב לא חודרים את שריון הגיטרה שהוא עוטה על עצמו. הזהות המוזיקלית שפיתח לאורך השנים נשארת איתנה, ואיתה גם המסרים. מספיק לשמוע את האלבום האחרון של יאנג - שנשמע כמו חזרה באולפן של להקה צעירה שיצאה מלוע של תותח - כדי להבין למה האותנטיות שלו לעולם לא תיפגע, ולהתרשם מיכולתו להמשיך לשקף תופעות חברתיות ולעטוף אותן באקורדים. ההופעה של יאנג בוודאי תגרור מבול סופרלטיבים, גם אם כבר שבעה הקיבה מהמנות הראשונות של מיק ג'אגר ומהענטוזים של ג'סטין טימברלייק.

למי מאיתנו שיוותרו על יאנג בשל שלושת השבועות האחרונים ולמי שעושה את צעדיו הראשונים עם האמן, להלן חמישה אלבומים שאתם חייבים להחזיק בבית:

(EVERYBODY KNOWS THIS IS NOWHERE (1969
(1970) AFTER THE GOLD RUSH  
(1972) HARVEST
(1974) ON THE BEACH  
(1979) RUST NEVER SLEEPS

 

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...