ראשי » תרבות » טלוויזיה

טינופת נהדרת: אל תתחמקו מחדרי המדרגות של הטלוויזיה

על אף נקודת פתיחה חלשה בדמות שידור בערוץ 1 ונושא לא אטרקטיבי של שלוש עובדות ניקיון שמנסות להתחמק מגורלן, התוכנית עובדת בלי טיפת פוליטיקלי קורקט. "30 ש"ח לשעה" מזמינה אתכם להפסיק לברוח מהמציאות

אם יש רק סדרה ישראלית אחת שאתם מתכוונים להקדיש לה מזמן הטלוויזיה היקר שלכם, תוודאו שזאת תהיה "30 ש"ח לשעה". מדובר באחת הסדרות הרגישות, המורכבות והמאתגרות שנצפו על המסך בשנים האחרונות. אלא שלמרבה הצער, ולמרות שהעונה הראשונה שלה קצרה שבחים וזכתה בפרס האקדמיה הישראלית, רוב הסיכויים שעד היום בכלל לא שמעתם עליה.

שלוש עובדות ניקיון שמנסות להתאגד ולהיחלץ מגורלן האומלל הן לא הנושא הכי אטרקטיבי בעולם. תוסיפו לכך גברים מוכי גורל שמנצלים כל אישה חלשה שנקרית בדרכם, התמודדות עם זקנה ובעלי מוגבלויות וכן את העובדה שהסדרה משודרת בערוץ 1 עם מינימום פרסום ויחסי ציבור — וקיבלתם נקודת פתיחה חלשה למדי. אבל אל תיתנו לחוסר הזוהר הזה לבלבל אתכם, כי מעבר לכל הכובד והנושאים ה"חשובים", 30 ש"ח לשעה פשוט עובדת. בלי טיפת פוליטיקלי קורקט מתחנף התסריט לא מפסיק להפתיע, היחסים שנרקמים בין הדמויות מרתקים והמשחק משובח.

עוד בתרבות:
רב המכר שמצדיק את כל המחמאות
בריטני ספירס מזעזעת ללא אפקטים
הלהקה שכבר לא רצוייה בישראל

אחרי שבעונה הקודמת אירנה (סופיה אוסטריצקי) אסנת (רותי בורנשטיין) ואמל (סמירה סאריאה) הצליחו להקים חברה קואופרטיבית משל עצמן ולהגיע לשכר הנכסף — 30 ש"ח לשעה — העסק מתפתח והן מתחילות להעסיק עובדות נוספות. עכשיו, כשהן בעמדת כוח, מתעוררת הדילמה הנצחית במלוא כיעורה: האם לשלם כפי שמקובל או לוותר על הרווחים הצפויים לטובת העובדות החלשות יותר? בתחתית העשירון העשירי, הניסיון לצאת ממעגל העוני גורר שאלות מוסריות לא פשוטות לגבי מנצלים ומנוצלים, ומדגים עד כמה קל בעצם לעבור בין הקווים.

מהצד השני, עוברים לקדמת הבמה כמה מעובדי "המעמד הגבוה" של חברת הפרסום שבה עובדות אירנה, אסנת ואמל. אלה צעירים יפים ומוצלחים בעלי תודעה חברתית מסוימת, שמנסים לשבור את החומות וליצור קשרים משמעותיים עם עובדות הניקיון השקופות שלצדם. אלא שמהר מאוד נגלה שמי שרוצה לשנות את המציאות צריך לשלם על כך מחיר כבד. גם מי שמעוניין לעמוד על שלו ולהתקדם וגם מי שרוצה להפסיק להיות חזק ומנצל, עלול להיפגע ולפגוע על אף כל הכוונות הטובות.

בניגוד לעונה הראשונה שהתבוננה על המציאות הקשה של הגיבורות באופן ישיר ובלי למצמץ, העונה השנייה רכה הרבה יותר. עובדות הניקיון התאגדו, ועל 

אף כל המחלוקות והמריבות המרות יש להן זו את זו, סוג של נחמה. גם הקו הדק של האירוניה וההומור שהתווסף לסדרה מקל מעט (אבל רק מעט) על הצפייה בעולמן הקשוח של הגיבורות. קחו למשל את הסצנה הראשונה והמשעשעת שנפתחת עם מרינה (מרינה סמוחה) עולה חדשה ומבוגרת ביומה הראשון כעובדת ניקיון. היא נשלחת לקנות בורקסים ועוגיות לישיבת ההנהלה ומאבדת את דרכה בג'ונגל הבניינים המשרדיים. הגברים שבהם היא נתקלת ברחוב, טיפוסים חביבים סטייל חברי "הפרלמנט", מתחרים ביניהם מי יצליח לעזור לה לשוב למאפייה הנכונה ולמקום עבודתה, וזאת אך ורק על פי הטעם של הבורקס. האווירה המחויכת והכה ישראלית הזו מסתיימת במפח נפש כשלמראה כמות הבורקסים הקטנה שנשארה, אחד מחברי ההנהלה חושד במרינה שגנבה חלק מהכסף. בלי יותר מדי בירורים או הסברים, הוא מורה לעדכן את חברת הקבלן שתחליף אותה במנקה אחרת, ומרינה מפוטרת.

צריך לומר גם כמה מילים על הצילום — שמתמקד באופן בולט בחדרי המדרגות, החצר האחורית והמטונפת של בנייני המשרדים המצוחצחים. גם כשלא קורה שם כלום, נצפה במתח כיצד הגיבורות עוברות מקומה לקומה במהלך יום העבודה ועולות במדרגות כאשר הן שבות לביתן. כאילו באו יוצרי הסדרה — יוסי מדמוני, דוד אופק וחיים שריר, להכריז: זוהי המציאות האמיתית. ולמרות שרובנו מנסים לשכוח את הרגעים המתים והשקופים האלו, הם קיימים לא פחות, חשובים לא פחות. כי "30 ש"ח לשעה" מאפשרת לנו להפסיק לברוח מהמציאות המורכבת והמסוכסכת שבה אנחנו חיים ולהתחיל להבין שרק התמודדות עם העולם האמיתי, עם כל הכאב וחוסר הצדק שקיימים בו, יכולה גם לספק רגעים קטנים של חסד ואור — שהשפעתם עוצמתית וחזקה לא פחות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...