דוד ד'אור יודע מה הבעיה של המדינה שלנו
"יש לנו כאן אנשים טובים, רוב טוב שיודע להירתם אחד למען השני" מספר הזמר שמקדיש לא מעט מזמנו להופעות התרמה. לדידו, הקול הקיצוני נשמע בעוד הרוב הטוב נחבא אל הכלים, והסיבה לבלגן? חוסר חינוך מבית. ראיון כועס אך אופטימי
דוד ד'אור, שקולו מהדהד מזה שנים רבות בהיכלי מופעים ברחבי העולם, עוצר לרגע כדי לדבר על כשלון ההסברה הישראלית בעולם ועל האלימות הפושה בארץ. על אף הביקורת הנוקבת שלו על החינוך הלקוי ותכני הטלוויזיה הרדודים, הוא מאמין שאפשר לגדל כאן דור של אנשים ערכיים התורמים לחברה. אין ספק שהוא עצמו נותן דוגמה מצוינת, בעודו מקיים מופע התרמה מיוחד במעלות עבור פתיחת כיתה המותאמת לילדים אוטיסטים."בחודש שעבר, כשכל הילדים שאמורים לעלות לכיתה א' נרשמו לבתי הספר והייתה התרגשות גדולה, קיבלתי טלפון מחבר שיש לו בן אוטיסט", מספר ד'אור. "הוא אדם שבדרך כלל מאוד שמח ואופטימי, והפעם נשמע לגמרי אחרת, מאוד עצוב. שאלתי אותו מה קרה, והוא השיב שלאוריאל בנו אין איפה ללמוד - אין כיתה עבורו. באופן טבעי, הוא זקוק לכיתה המותאמת עבור ילדים אוטיסטים, ואין לכך תקציבים".
עוד בתרבות:
החיים חרא, בואו לצחוק על זה
פרנק: סרט חדש שכבר ראיתם
הדרוזים: למי קראת חוראני?
ברגע זה, ד'אור, שמוכר בזכות קול פעמונים זך ורכות, מתרעם בכאב. "זה מאוד העציב אותי – איך דבר כזה יכול להיות? לא ייתכן שאדם יסבול משום שהוא שונה. המדינה צריכה לחבק את הילדים השונים, להבין שלהורים שלהם קשה מאוד - השתנו להם החיים, ולתת להם את הבסיס למה שהם זקוקים לו. לא צריך להיות מאבק סביב זה. אך נוסף על כל הקשיים וההתמודדויות שיש למשפחה שנולד לה ילד אוטיסט, אותו אב היה צריך ללכת ולחפש בית ספר שיסכים לפתוח כיתה שתענה על הצרכים של ילדו. הוא הגיע למעלות, שם ראש העיר שלמה בוחבוט הסכים מיד לתת לו כיתה, אך למרבה הצער, לא נמצא תקציב להתאמת הכיתה לצרכיהם המיוחדים של התלמידים – ילדים אוטיסטים זקוקים ליותר מורים, לציוד שונה, למערכת שלמה שמותאמת עבורם.
"הכיתה לא מותאמת – יותר מורות, ציוד, מערכת שלמה שמותאמת לצרכיהם. ואז אמרתי לו – 'שמע, בוא נעשה מופע התרמה גדול למען הילדים, ונגיע לסכום, שאני מקווה שבאמצעותו נוכל לאבזר את הכיתה באופן מושלם, וכך הילדים יוכלו להתחיל את שנת הלימודים הראשונה שלהם בבית הספר ברגל ימין'".
הייתה היענות? אנשים רכשו כרטיסים, במצב הנוכחי?
"לא רק שנרכשו כרטיסים, תוך שבוע כולם נמכרו – שזה מדהים. הרבה אנשים מתל אביב ומהמרכז קנו כרטיסים בידיעה שלא יוכלו להגיע וביקשו שניתן אותם לתושבים מעוטי יכולת. כל מי שפנו אליו נרתם, הפיץ הלאה ורכש כרטיסים. גם תושבי הדרום הוזמנו, וגם חיילים, ונראה שתהיה כאן חגיגה גדולה. שמחתי לראות את לבם הרחב של בני עמנו, זה חימם את לבי וריגש אותי מאוד. יש לנו כאן אנשים טובים, רוב טוב שיודע להירתם אחד למען השני".
מעבר להתגייסות למען המטרה המיידית, עובר כאן מסר חברתי.
"ודאי. כשאתה מתחיל בדבר חיובי, זה גורר אחריו הרבה היענות והירתמות למטרה. ככה הלב שלנו פועל, וזה מה שיפה בעם שלנו. כחברה, אנחנו חייבים להיות מחוברים זה לזה ולדאוג זה לזה. כל אחד בנפרד הוא כלום, ביחד אנחנו יכולים לשנות, בעיקר וקודם כל באמצעות חינוך".
כאב, אני משערת שתחום החינוך קרוב ללבך.
"אני מאמין שהפתרון כמעט לכל דבר זה חינוך", מרחיב ד'אור ומדגיש, "כולל לבעיה שלנו עם הפלסטינאים. חינוך נכון של ילדינו יכול להפוך את העולם הזה למקום הרבה יותר נעים. הרבה מהבעיות של אלימות וכל מה שקורה כאן נובעות מחינוך לקוי, חוסר מודעות וחוסר טיפול. בסופו של דבר, זה מתפוצץ לנו בפנים, כפי שאנו רואים לאחרונה, עם ההתבטאויות הקיצוניות והנוראיות, בעיניי, לכאן ולכאן. יש התלהמות בפייסבוק ודרך כל מיני כלי תקשורת, שבחלקם אתה נותר בעילום שם ולכן מרגיש שאתה יכול לומר כל מה שאתה חושב ללא פילטרים, ומנסה להשתיק את מי שלא חושב כמוך. הפחדה וסתימת פיות הן אלימות לכל דבר, ולומר 'אם אתה לא חושב כמוני, אתה נחות', זה נורא ואיום בעיניי.
"יש נטייה אנושית ללכת עם הקצוות ולהקצין. כל מה שקשור לעדר, אני מפחד ממנו. זה מאוד מסוכן. אדם אינדיוידואל מסוגל לחשוב, בשביל זה יש לנו שכל, בשביל זה יש לנו את היכולת לחנך ולהעביר ערכים. כשאני מדבר איתך על חינוך, אני מדבר על חינוך נכון ואמיתי, לא שבלוני, אלא כזה שנותן לכל אדם את האופציה לחיות ולחשוב כאינדיוידואל ויכול להביא אותנו לאיזון ולדרך האמצע. החיים אינם שחור לבן, וצריך להבין את זה.
"רוב האנשים בעם שלנו מבינים את זה, אך קולם לא נשמע, לעומת קולם של הקיצוניים. יש לי את הזכות להגיע להרבה ערבי התרמה, ואת לא יודעת איזו הירתמות אני רואה שם, איזה לב פתוח ואיזו אהבה. אני פוגש קולות אחרים ונפעם מהנועם ומאצילות הנפש שיש להרבה מבני עמנו. וזה רוב עמנו, שהוא מדהים, אך לצערי אינו נשמע מספיק ולא בא לידי ביטוי".
כאשר משוחחים עם ד'אור על אלימות ועל הפחדה, מחד, ועל חינוך, מאידך, קשה שלא להרהר במילות השיר "שמור על העולם", אחד משיריו המושמעים ביותר. בשיר, ד'אור קורא לילדים לעצום עין, לא להבחין ברוע ולא לנסות להבין אותו, על מנת שתפיסת העולם התמים והטהור שלהם לא תיפגע.
היום, זה בכלל אפשרי להישאר במקום הילדי והפחות מודע, כשמסביב הרוחות סוערות וביטויי האלימות נמצאים בכל מקום?
"המציאות שילד גדל עליה בסופו של דבר היא המשפחה וחוג החברים שבבית. לכן, במידה מסוימת, אתה יכול לשלוט במה שהילדים שלך נחשפים אליו. ילדים הם ממש חומר ביד היוצר, אבל לא אותם אתה צריך לעצב – אלא את עצמך. אני לא מאמין בשינוי האחר – אני צריך לשפר דברים בעצמי, ואז הילד שלי יראה אותי ואת האופן בו אני מגיב לסיטואציות. כשיגדל, כמו שאני חיקיתי את אביו והוא את אביו, כך גם הוא יזכור את התגובה שלי ויפנים אותה. אתה לא יכול לומר לילד 'תהיה אדיב', אתה צריך להיות אדיב בעצמך. כפי שאנחנו נתנהג, כך הילדים שלנו יתנהגו.
"יש הורים שמאדירים ומעצימים כסף וכוח, ומתבטאים בצורה איומה, ובאופן טבעי כך גם הילדים שלהם. וזה מאוד ריקני. כשאני הייתי ילד, כולם חלמו להיות טייסים, והיום כולם רוצים להיות סלבריטאים. תשאלי ילד מה הוא חולם להיות כשיגדל, והוא ישיב לך – 'מפורסם'. בזכות מה? לא חשוב, העיקר מפורסם. אין יותר רדוד מזה, זה מקום כל כך נמוך. ואני אומר - בסדר גמור, תהיה מפורסם, אבל שזה יהיה בזכות התרומה שלך, בזכות עשייה, יצירה, שיהיה בזה תוכן, שתהיה לזה משמעות".
ומה עם מסרים חיצוניים שההורים אינם יכולים לשלוט בהם? כאלה המועברים בתכנים טלוויזיוניים, למשל?
"תכניות כמו 'האח הגדול', למשל, נועדו לשעשע. לא על פיהן יקום וייפול דבר. אך עדיין, הילדים נחשפים בתכנית לקללות, ריבים, הכפשות ודברים קשים מאוד, ואחר כך מי שהכי תיחמן והכפיש ועשה מניפולציות, בדרך כלל הוא זה שיזכה, ויקבל חשיפה ותכנית טלוויזיה. מהו המסר שהילדים שלנו מקבלים כאן? שהכוחני והמניפולאטור הוא זה שמנצח. ילד לא מבין שזו רק תכנית – וכאן ההורים נכנסים לתמונה וצריכים להגיב. לא ניתן למנוע מילד לצפות בתכנים האלה, אך יש להציג בפניו אלטרנטיבה. הורה צריך לבחור מיהם האנשים בחייו של הילד ושאליהם הוא נחשף, ולהקיף את המשפחה באנשים בעלי אמות מוסר דומים לשלו".
גם בבית הספר נשלל מן ההורים רוב רובה של יכולת השליטה והפיקוח.
"ילדים באים מבית הספר ומביאים איתם כל מיני דברים ששמעו וראו שם, ותפקידנו להבחין בזה. חשוב שהילד ירגיש בנוח לדבר על כך בבית – אם נהיה מודעים למסרים שהוא קולט מילדים אחרים בבית הספר, נוכל לדבר איתו עליהם, וזה יקרה רק אם ניצור עבורו סביבה בטוחה, בה הוא מרגיש שהוא יכול לומר מה ששמע בבית הספר ולא מסתיר מההורים מחשש לתגובתם. אם ההורים כועסים, הוא יפסיק לספר ויהיו לו שני עולמות, שזה הרבה יותר גרוע".
אנחנו מדברים כאן על מסרים ועל ערכים כמעצבי התנהגות. מה עם עיצוב תודעה? אתה מופיע המון ברחבי העולם – אתה חש צורך או מחויבות לקחת חלק בהסברה הישראלית בעולם?
"בכל המופעים שלי, אני מדבר המון על ישראל ועל המצב ושר בעברית את רוב שיריי. אבל לאחרונה זה נהיה קשה. בשנים האחרונות, אני מודה, אני מופיע יותר במזרח הרחוק, שם יש פחות דעות קדומות, ופחות באירופה. באירופה התמעטו מאוד הופעות של כל הישראלים, ולצערי בכל פעם שאני מופיע, יש שנאת חינם איומה – הפגנות, קללות ובובות כרותות ראש. לוקח לי חצי שעה להרגיע את הלך הרוח דרך המוסיקה. איש לא מינה אותי באופן רשמי כמי שמייצג את ישראל, אבל אני אוהב את הארץ מאוד, אותה ואת אנשיה, ומשיב על הרבה מאוד שאלות שמופנות אליי בנושא".
ומה אתה חושב על ההסברה הקיימת?
"שצריך לשנות את אופן ההסתכלות. לדעתי, אנו עושים טעות איומה בכך שאנו לא משקיעים יותר בהסברה. היום, עיקר המלחמה היא על התודעה. המלחמה היא בטלוויזיה – ואנחנו איומים שם ונשמעים לא טוב. צריך לשלוח אנשים שמעוררים אמפטיה, צריך להראות את האנשים האינטליגנטים שיש לנו כאן.
"אני אומר לך את האמת, אם לא הייתי יהודי ולא ישראלי ולא הייתי יודע מה קורה כאן, והייתי נחשף אך ורק לתמונות המציגות עם אחד שרודה בעם אחר, לא הייתי יכול לחשוב אחרת. לא הייתי יכול. לכן, חשוב שנבין שאת המלחמה שלנו צריך לנהל גם בתקשורת. אנחנו הרי אלופים בלחשוב מחוץ לקופסא, אנחנו המצאנו את ההיי-טק. יש כאן מוחות מבריקים, שצריכים לחשוב איך להציג את הזווית האמיתית. המאבק שלנו הרי צודק. זה מטורף – הם המתקיפים, הם אלו שאינם צודקים, ודווקא הם אלו שמצליחים ליצור אמפתיה. הכל פה הפוך. דברים היום הם הרבה סביב איך זה מצטלם ואיך זה נראה. זה מצער, אבל ככה זה".
מופע ההתרמה המיוחד של דוד ד'אור עבור ילדים אוטיסטים תושבי הגליל, יתקיים ב- 23 ביולי, היכל התרבות, מעלות.
המופע בשיתוף אלו"ט ועיריית מעלות תרשיחא.
אקו"ם