"מתים לרגע": טלנובלה עם כוחות על
הדרמה היומית החדשה מספקת עבור הצופה אין ספור סיבות למבוכה, החל ממתח מיני מוגזם דרך טוויסט מד"בי הזוי ועד חוסר אמינות שגובל בתמיהה על שיוצרי הסדרה ביקרו אי פעם בבית חולים בישראל. בכל זאת, מה שמתחיל כפארודיה גרועה מתגלה כממכר
עוד בתרבות:
מירה עווד: אני לא חמאסניקית
קריאה לחרם על הצגה ישראלית בסקוטלנד
תמונות מהחצר האחורית של מאה שערים
"מתים לרגע" עוקבת אחרי חמישה מתמחים צעירים ומתוסבכים שמתקבלים לתוכנית מצוינות בבית חולים יוקרתי ומתמודדים עם הקושי והלחץ של רופאים צעירים תוך כדי שהם מפלרטטים אחד עם השני בלי סוף, כי הרי אין דבר מחרמן יותר מאיברים מדממים. אך רגע לפני שמרדית' גריי צועקת "העתקה!", המתמחים מגלים על ניסוי בבני אדם שמבצע אחד הרופאים הבכירים, ומחליטים לחקור את ממצאיו וליישם. הם מביאים את עצמם למוות קליני שבמהלכו הם מתקשרים עם העולם הבא. בהמשך, כך מבטיחים הפרומואים, נוכל להשאיר את חלוק הרופאים ואת האיזמל בצד לטובת רוחות רפאים וכוחות על.
התגובה הראשונית היא מבוכה. השילוב של כל האלמנטים האלה - מתח-מד"ב-אימה בתוך בית חולים - נשמע כמו פארודיה גרועה לטרנד בתי החולים, ולמרות שהטלוויזיה היא דרך לברוח מהמציאות, "מתים לרגע" נראית כאילו היא מתרחשת במציאות מקבילה לחלוטין. העולם שבוראים כותבי הסדרה אינו אמין כלל - האם הם ביקרו לאחרונה בבית חולים בישראל? נראה כאילו אף אחת מהדמויות בסדרה לא באמת למדה רפואה, וכולם זורקים שמות של מחלות ותרופות לחלל האוויר הישר מתוך ויקיפדיה. הצופים צריכים לאפסן את ההגיון הבריא עמוק בתוך ארון התרופות שלהם, וזה עוד לפני שהגענו לעלילת המד"ב שדורשת העלמת עין מתסריט מרושל, שלא טורח להסביר אפילו למה חמישה מתמחים מצטיינים יראו לנכון לעשות ניסוי שכזה על עצמם. אבל ההפתעה היא שאם תצליחו לשים לרגע את בעיות האמינות בצד, תגלו סדרה מהנה וממכרת.
מרוב שהסדרה לא הגיונית והתסריט לא מהודק, נראה כאילו הסדרה באמת מתרחשת ביקום מקביל. ברגע שמקבלים את העובדה הזו ומבינים כי החוקים בעולם
בזכות צילום קצבי ופסקול צעיר, "מתים לרגע" מצליחה להיות כיפית ומשעשעת, לא לוקחת את עצמה ברצינות ומחליפה זהויות כל הזמן. המעברים החדים בין עלילות מתח וקונספירציה לעלילות דרמה וסצנות קומיות מעוררות גיחוך, יוצרים חוויה היפר אקטיבית אבל ממכרת, ולמרות שהאירועים בפרקים הראשונים נראו מאולצים מדי, התסריט דווקא מצליח להרחיק את הסדרה מאווירה של טלנובלה מתוכנתת ככל האפשר. סוד הקסם האמיתי של "מתים לרגע", זה שיגרום לצופיו להתאהב בה למרות כל הקשיים והמגרעות, טמון בשחקנים ובדמויות.
אגם רודברג בתפקיד הראשי מגלמת את דנה, המתמחה שכולם מאמינים כי התקבלה לתוכנית בזכות פרוטקציות. רודברג אמנם סוכרתית להחריד אבל כאשר היא מגלמת דמות עם קווים מופרעים, הסוכרתיות הופכת להיות אניגמטיות אמינה. לצידה, אביגיל הררי ("האי") בתפקיד הביישנית שמתעטשת בכל פעם שהיא פוגשת מישהו שמוצא חן בעיניה מצליחה להיות חיננית ומעוררת רחמים בו זמנית. אסמא (מאיסה עבד אלהאדי), המתמחה הערבייה שצריכה להוכיח את עצמה יותר מכולם אך מסתירה לא מעט סודות, היא דמות שבקלות הייתה יכולה להיות גם חלק מסדרת דרמה רצינית.
עוד משתתפים צחי הלוי ("בית לחם") בתפקיד הבחור השחום המסתורי ויובל סגל ("אפס ביחסי אנוש") בתפקיד הפרופסור הקריפי, אך הכוכב האמיתי הפעם הוא עופר שכטר, שמגלם את דרור אנג'ל - המתמחה הרברבן שיורד על כולם אבל עמוק בפנים הוא למעשה גבר רגיש עם לב רחב. שכטר מגלם את הדמות הזאת בחן רב כך שלא תוכלו להסתכל עליו בלי שחיוך ימרח לכם על הפרצוף. העולם שמסביבן אולי לא אמין בכלל אבל הדמויות מעניינות ועגולות מספיק כדי שנאמין לפחות להן, ונסתקרן לחזור ולצפות בפרק הבא.
אז מהו הדבר שמונע מ"מתים לרגע" להפוך ל"אנטומיה של גריי" הישראלית? העובדה שהיא יודעת כי לעולם לא תוכל. ההשוואה החוזרת על עצמה מתבקשת - בין כל הדמויות תמצאו קווים מקבילים לדמויות בסדרת הלהיט האמריקאית שמשודרת כבר עשור, אבל "מתים לרגע" לא מתיימרת להכנס לתוך משימה בלתי אפשרית שכזו. היא עובדת בשיטת הפירוק וההרכבה, לוקחת אלמנטים מוכרים מאינספור סרטים וסדרות אחרות ומביאה לנו מין מוטציה מקורית שעדיין לא נצפתה על מסכינו - דרמת בית-חולים יומית מדע-בדיונית ישראלית, סדרה כיפית שאכן פועלת בעולם מקביל לחלוטין משלנו, אבל מצליחה להוציא מתוכו מטעמים בזכות עלילה קצבית ודמויות מעניינות. בינתיים נראה כי הניסוי עבר בהצלחה.
"מתים לרגע", ימים א'-ה', 20:15, HOT3 ו-HOT VOD
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם