ראשי » תרבות » טלוויזיה

בגדי המלך החדשים של לאנס ארמסטרונג

הדוקו שעוקב אחר חיי האביר על אופני המירוץ יכל להעניק משל חשוב למציאות בה אנו חיים, אך מזכיר יותר ערך בויקיפדיה מאשר סרט דוקומנטרי ראוי לצפייה

הוא היה גיבור אמריקאי אהוד. אייקון בינלאומי שהביס את מחלת הסרטן ומיד לאחר מכן קטף שבע פעמים רצופות את המקום הראשון ב"טור דה פראנס". הוא ייסד עמותה שגייסה מיליוני דולרים למלחמה בסרטן וצבר מעריצים שלהם נתן השראה. אבל האביר על אופני המירוץ סופו ליפול מהאופניים, ולאחר שנים רבות של הכחשות וסדקים בתדמיתו, הוא הודה כי זכה בגביעים ושבר שיאים עולמיים תחת השפעת סמים ממריצים, מותיר את קהל מעריציו, שהגנו עליו לאורך השנים, המומים ונבגדים.

עוד בתרבות:
20 אלף אחים: מחווה מרגשת לחייל הבודד
פיקוד העורף מגייס לשורותיו את נבי הארנב
סיכום רכילות שבועי: מיילי סיירוס לא מתה

זהו סיפורו של לאנס ארמסטרונג, רוכב האופניים המפורסם. הסיפור הזה היה יכול להיות בסיס לסרט דוקומנטרי מצוין - גרסא מודרנית ל"בגדי המלך החדשים", מין משל  למציאות בה אנו חיים, שעוסק בקו הדק שבין להיות גיבור ולהיות שקרן.

אלכס גיבני, יוצר סרטים דוקומנטריים מצליח (בין היתר "אנחנו גונבים סודות" על פרשת וויקיליקס), ניסה לפצח את דמותו של ארמסטרונג בסרטו "לאנס ארמסטרונג: השקר" שהוקרן בפסטיבל ונציה ופסטיבל טורונטו בשנה שעברה, ושודר אמש ב-yes דוקו. גיבני החל לעבוד על הסרט הדוקומנטרי על פועלו של ארמסטרונג עוד לפני שהשקר התגלה, והסרט כולל בתוכו ראיונות בלעדיים עם ארמסטרונג, גם משנת הקאמבק שלו ב-2009 בה ניסה לשוב ולהתחרות ב"טור דה פראנס" לפני שהפרשה התפוצצה, וגם מהימים שלאחר הוידוי ב-2013, כשגיבני מתעמת עם ארמסטרונג ומנסה להבין איך היה יכול לשקר לו בעזות מצח כזו.

ארמסטרונג הוא דמות מרתקת ומלאת שכבות - אדם מלא חמלה מצד אחד, אך כזה שמשתכר מניצחון ומתחושת הכוח שבידיו מצד שני. במקביל לדמותו, הסקנדל מעלה שאלות מוסריות - החל מהלגטימציה לשימוש בסמים במשחקי ספורט שלא הותירה לארמסטרונג אפשרות אחרת ועד לתפיסה המשיחית של ארמסטרונג על ידי הציבור בתור "האיש שמסמל את התקווה", אבל המאמץ של גיבני להאיר את מעשיו של ארמסטרונג ולהבין מה הוביל לשערורייה הזו בעולם הספורט הופכים כבר בתחילת הסרט למסמך מבולבל שמפספס את הפוטנציאל הגלום בסיפור.
 
גיבני מנסה לתת במה לכל הרעיונות האלה - רובם אכן מרתקים - אך לא מצליח לרדת לעומקו של אף אחד מהם. הוא קופץ מנקודה לנקודה, לא מספיק לגרות את החך וכבר ממשיך הלאה, מבלבל את הצופים עם יותר מדי מידע וקופץ מהסברים על ממריצים ספורטיביים לקונספירציות בעולם הספורט, ואף מגולל את העובדות באופן לא כרונולוגי, מותיר את הצופים משועממים כבר בחצי השעה הראשונה של הסרט.

הנסיון של גיבני ללכוד את התמונה הגדולה בסיפור מלא הרבדים הזה, מזכיר יותר ערך בויקיפדיה מאשר סרט דוקומנטרי ראוי לצפייה. היריעה העצומה שמוקדשת 

לפרטים ולהתרחשויות (והיו המון כאלה), לא משאירה שום מקום לאנושיות, וכך הסרט לא מצליח להעניק שום מסקנה מקורית או אבחנה מעניינת.

בזמן שהסרט כולו מתייחס לארמסטרונג במין יראת כבוד ומציג את מעשיו בלי שיפוטיות ובלי שורה תחתונה לגבי שום נושא, דווקא בסוף הסרט גיבני יורה בצרורות את מסקנותיו בנוגע לכל הנושאים שנגע בהם במהלך הדוקו, החל מההתעסקות ב"מיתוס" של ארמסטרונג ועד לשאלה האם מה שעשה ארמסטרונג הוא מעשה נסלח, שכן היה רמאי בין רמאים. הדקות האחרונות של הסרט מטלטלות את כל האובייקטיביות המשעממת שבה השתמש לפני כן, והסרט מעניק שורה תחתונה ברורה שמזלזלת לחלוטין בדמותו של ארמסטרונג, ללא הסבר מוצדק בהכרח פרט למובן מאליו.

החד-משמעיות שעוטפת את סיום הסרט היא כמובן הרבה יותר מעניינת וחדה מהשעה וחצי המתישה שמגיעה לפני כן, וחוסר האיזון הזה בין שני החלקים מוביל לסרט לא קוהרנטי שמעדיף להתעסק בפרטים הקטנים והשוליים במקום להכות בברזל ולענות על השאלה האם רוכב האופניים הוא עירום, או שמא ישאר גיבור לנצח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...