בתו של המנצח הנאצי לא שופטת את ישראל
בבית הוא לא דיבר על תרומתו למפלגה הנאצית, פרט להגדרתו את התקופה כטראומטית. איזבל פון קאראין, שהופיעה כעת בפסטיבל קול המוסיקה בעוד עבודותיו של אביה המנצח המפורסם הוחרמו בישראל, שופכת אור על החיים בצל הכתם המשפחתי
בתקופת המלחמה, ובעיקר לאחריה, פרחה קריירת הניצוח של קאראיין. קשריו עם המפלגה הנאצית הובילו לכך שבארץ לא הושמעו יצירות עליהן ניצח, והוא מעולם גם לא הוזמן לנצח על הפילהרמונית הישראלית. גם ברחבי העולם, במידה רבה, קשריו עם המפלגה הנאצית העיבו על הקריירה שלו. "הוא כמעט ואף פעם לא דיבר על זה. זו הייתה כמו טראומה בשבילו לדבר על זה", מסבירה בתו הבכורה איזבל קאראיין.
עוד בתרבות:
בכורה: ההרכב הישראלי המפתיע של השנה
כוכב וואן דיירקשן מגלה תמיכה בפלשתינאים
משפחת סימפסון נגד איש משפחה
בהופעותיה היא מצטיירת כאמנית מחוייבת ובלתי מתפשרת: היא משלבת תאטרון, שירה ומשחק. חלק גדול מהקהל מתקשה עם הופעתה – מצבי הרוח המשתנים, הצרחות ההיסטריות שמתחלפות בלחישות מאיימות, בזמן שהיא קופצת ומפרכסת על הבמה. כשברקע היצירה של פיטר מקסוול דיוויס "8 שירים למלך משוגע", היא חוטפת את הכינור מידיו של גיא בראונשטיין ומנפצת אותו לרסיסים על הבמה. יצירתה איננה חוויה מוסיקלית כפשוטה, אלא מיצג אמנותי. לא בדיוק 'לכל המשפחה'.
אנחנו נפגשים בהפסקה מהחזרות לקראת המופע בכפר בלום. קשה להתעלם מהדמיון הפיזי לאביה – עצמות הלחיים הגבוהות, המבט החודר, ולפעמים המנוכר, הזווית החדה של האף, וטון הדיבור המונוטוני, קר כמעט. היא מתעניינת במיוחד במה שקורה אצלנו ושואלת: "שמעת חדשות היום? האם התחילו השיחות?".
האם היססת להגיע לפה?
"לא – כי דיברתי עם חברים – צבי פלסר וגיא בראונשטיין, והם היו אומרים לי אם היה מסוכן. מאוד צפיתי לביקור, מעולם לא הייתי בישראל, ולכבוד הוא לי להיות מוזמנת להופיע פה עם מוסיקאים נהדרים כאלה".
במקרה או שלא במקרה, הקונצרט השני בו השתתפה קאראיין בכפר בלום, התמקד ביצירות של המלחין האהוב על אביה – דמיטרי שוסטוקוביץ'. "אי אפשר להישאר אדיש למוסיקה שלו", היא מסבירה את סוד הקסם ביצירתו. "זו מוסיקה מאוד חזקה – או שאתה אוהב אותה או שלא".
המופע שוזר את המוסיקה של שוסטוקוביץ' עם הפואזיה של משוררים מתקופתו של שוסטקוביץ', שחיו תחת משטר האימים של סטאלין. תוכן דומה מופיע במוסיקה של שוסטקוביץ'.
אלה יצירות מאוד טעונות פוליטית, האם המופע הזה מקבל משמעות חדשה כעת בישראל?
"כן ודאי, זה מוזר – שתי ההופעות כל כך שונות. ומצד שני, בעקבות המצב פה, זה אפילו עמוק יותר. אני מקווה שאנו יכולים לקחת את הציבור איתנו במסע הזה".
ובכל זאת, בהקשר למצב הנוכחי, חשוב לה להבהיר: "אני לא חיה במדינה הזו וזה כל כך קשה - אני לא חושבת שאני יכולה להבין את זה. אני מקבלת מידע כזה מפה ומידע אחר משם. אז אני לא מעזה לשפוט".
האם אי פעם שוחחת עם אביך על קשריו עם המפלגה הנאצית?
"בבית לא דיברנו על זה. הוא לא רצה לדבר על זה – הוא לא יכל. פעם ראינו סרט בטלוויזיה על המלחמה והוא ניסה לעזוב את החדר. הוא אמר שזו הייתה טראומה בשבילו".
קאראיין מסבירה כי היכרותה עם השואה התרחשה רק דרך עבודתה המשותפת עם המחזאי ג'ורג' טבּוֹרִי: "הוא טיפל הרבה בנושאים האלה, בזמנים האלה. דרכו הייתה לי נקודת מבט על זה. כיצד אפשר להתמודד עם זה? זה הדבר הנורא ביותר באנושות".
שאבת השראה מאביך?
"כן, ודאי. אהבתי אותו, הערצתי אותו. הוא היה אבא שלי. לפעמים כאשר אני מופיעה כמו פה, אני חושבת כמה חבל שהוא לא כאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם