ראשי » תרבות » מוזיקה

תגלית של מלחמה: אפשר לגייס אמנים לטובתנו

במקום להיעלב מדבריו של סולן להקת פרל ג'אם נגד מבצע צוק איתן, עדיף לנשוך שפתיים ולנצל את כוחם של המוזיקאים לטובת ההסברה הישראלית שמעדיפה להיות צודקת במקום להיות חכמה

  "יש כאן אנשים שנהנים משקט, יש לנו טכנולוגיה שלא הייתה לנו קודם. ממש באותו הזמן, לא רחוק מכאן, אנשים מטילים פצצות אחד על השני. יש שם אנשים שמחפשים סיבות להרוג; הם מעוניינים לחצות גבולות ולהשתלט על אדמות שאינן שייכות להם. צאו משם! תחיו את החיים, תגדלו ילדים, תאכלו, תאזינו למוזיקה, תעשו מה אתם רוצים — אבל תפסיקו את המלחמה עכשיו. עכשיו!".

במילים אלו תקף לאחרונה סולן להקת "פרל ג'אם" אדי ודר את המדיניות הישראלית במבצע "צוק איתן". דבריו עוררו כצפוי לא מעט הדים ותלונות, במיוחד בקרב מעריציה הישראליים הרבים של הלהקה - שכבר שלוש שנים מנהלים קמפיין אינטרנטי גדול במטרה להביא אותה להופעה בארץ. בניגוד לאינסטינקט הטבעי של הקורא הישראלי, צריך להבין שוודר אינו טיפש, וודאי שאינו רשע. כמו כל אזרח במדינה שאינה ישראל, גם הוא ניזון מהתקשורת העולמית - אשר נוטה להציג תמונה חד ממדית של המציאות המורכבת שלנו.

- הקמפיין להבאת הלהקה לישראל
- אדי ודר משתלח במדיניות הישראלית
- אדי ודר עם מסר של שלום

העובדה שמדובר במנהיג להקה שגוררת אחריה עשרות מיליוני מעריצים לא הופכת אותו למבין יותר גדול מבעל סופרמרקט, עורך דין או נהג מונית. היה זה כאמור אך 

טבעי שהתגובות ינועו בין "מי צריך את האדי ודר הזה, הוא כבר מזמן לא רלוונטי" ובין "שילך לעזה ונראה אם יישאר בחיים שם יום אחד תחת משטר החמאס", ואף תגובות חריפות יותר שהנייר אינו סובל. אבל כאן בדיוק טמון הכשל הגדול של ההסברה הישראלית - שמעדיפה להיות צודקת ושוכחת לא פעם להיות חכמה.

בין אם אנחנו אוהבים את המציאות הזו ובין אם לאו - המספרים מדברים בעד עצמם: סולן להקה, זמר או שחקן שווה בדעת הקהל העולמית לא פחות מראשי ממשלה ומדינאים שאנחנו עומדים דום מולם. בניגוד לישראל, שבה אנשי הצבא והביטחון הם אלו שנותנים את הטון, בעולם יש לאמנים השפעה לא מבוטלת.

ישראל הייתה עושה נכון אם במקום לחבוט באדי–ודרים למיניהם ובמחי יד להניף את דגל ה"הוא לא רוצה להיות חבר שלנו אז גם אנחנו לא נהיה שלו", הייתה בוחרת לעשות מעשה לטובת ההסברה הישראלית גם אם הוא דורש מאיתנו לנשוך שפתיים.

"תגלית" הוא פרויקט מבורך שככל הנראה עוזר במשהו מלבד קופות מצלצלות בשוק הכרמל, אבל הוא רק טיפה בים. מדינת ישראל צריכה, באופן יזום ותוך הכרה בחשיבות הנושא, ליזום מעין "תגלית" עבור האמנים המובילים בעולם המערבי. להביא את ודר, את כריס מרטין (קולדפליי) וחבריהם לארץ במימון מלא של מדינת ישראל - לא להופעה ולא למסיבת עיתונאים, אלא לביקור קצר ובנוי היטב שבמהלכו ננסה להראות להם שדברים שרואים מכאן לא רואים משם.

לא תמיד זה יצליח, המציאות קשה להסבר, אבל בסופו של דבר יש סיכוי שההיגיון יעבוד גם אצלם. זה לא אומר שהם יבואו להופיע בשטחי כינוס כדי לעודד חיילים, אבל גם אם לא נצליח להפוך אותם לציונים נלהבים, לפחות נצליח להוריד במעט את הווליום המכוון נגדנו. בימים טעונים אלה, גם זה משהו.

עוד בתרבות:
רותי נבון: הזמרים צריכים לשמור על הפה
אייל גפן לא סופר את המתים בצד השני
למרות צוק איתן: האח הגדול ממשיכה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...