מתים לרגע, מגוחכים כל הזמן

באופן תמוה החליטו יוצרי "מתים לרגע" להפוך את הסדרה מסבוניית בית חולים חיננית ולא מזיקה לעלילת מד"ב מופרכת של סיפורי מוות קליני. עדיין מדובר באחלה אסקפיזם, למי שלא מובך בקלות

מוצש
רחלי ריף | 4/8/2014 7:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ביקור בבית החולים זכור לרובנו כחוויה לא נעימה במיוחד: מסדרונות ארוכים ומדכאים, רופאים מותשים, ארוחות משמימות, וריח של, ובכן, בית חולים. לא כך בבית החולים ביקום הטלוויזיוני, לפחות באגף הסבוני שלו; שם החלוקים נוצצים, הרופאים מק–חלומיים, הבעיות הרפואיות סופר מתוחכמות והאהבה פורחת תחת כל סטטוסקופ רענן. בעצם, כל מה שהצופה הבינוני והסביר רוצה אחרי יום עבודה מתיש - משהו קליל לבהות בו. מרגש, משעשע, קולח, לא עמוק ומתוחכם מדי, ועדיף שהשחקנים יהיו יפים. הנוסחה המושלמת להתמכרות, האסקפיזם המושלם.

עוד בתרבות:
אייל גולן נשלח לארבעה חודשי עבודות שירות
למרות המצב: פסטיבל ערד יתקיים בפעם ה-32
שומרי הגלקסיה: הקאלט של הקיץ
 
יח''צ
סבונייה לא מזיקה או מד''ב מביך? ''מתים לרגע'' יח''צ

"מתים לרגע", דרמה יומית ישראלית שעלתה בשבוע שעבר בהוט 3, נראית בתחילה בדיוק כזו. למעשה, הפרק הראשון כל כך דומה ל"האנטומיה של גריי" של שונדה ריימס, שכמעט צעקנו אל המסך "פלגיאט טלוויזיוני". הסדרה עוקבת אחר חבורת סטודנטים מצטיינים לרפואה המתקבלים לתכנית התמחות יוקרתית בבית החולים "כצנלסון", מתמודדים עם קשיי התוכנית ועם מטופלים בעלי בעיות הזויות, ובעיקר מתאהבים אלו באלו, מתאכזבים וחוזר חלילה. 
גם כאן, כמו ב"אנטומיה" ודומיה, שבהן הקאסט מורכב מכל גלי ההגירה שביקרו אי פעם בארה"ב, יש מפגן פוליטיקלי קורקט מרשים; כל גווני הקשת הישראלית הצטרפו לחגיגה. דנה היא הבת של התורם המיליונר, שאולי התקבלה בגלל פרוטקציה וכולם מתייחסים אליה כך (בתפקיד מרדית' גריי: אגם רודברג); יעל (אביגיל הררי) הדתל"שית והמזרחית היא חברתה הטובה והפחות מוצלחת, סלאבה (אדי קבטנר) הוא הרוסי הרגיש וטוב הלב, אסמא (מאיסה אל–האבדי) היא הרופאה הערבייה והשאפתנית ועופר שכטר בתפקיד עצמו: יהיר, מקסים ופלרטטן.

אם נתעלם לרגע מבעיות האמינות בכל מה שקשור לרפואה (לידיעת הקורא ד"ר האוס — אפשר להירגע, עדיין לא היה מקרה של לופוס) ומהנפילה לכמה וכמה קלישאות
  (המנקה ממוצא אתיופי, המטופלת הדתייה לא מוכנה שרופאים ממין זכר ייגעו בה גם אם היא עומדת למות), הסדרה נפתחת בצורה מהנה למדי. הדיאלוגים משעשעים, הדמויות חביבות גם אם נוסחתיות, רוב השחקנים עושים את תפקידם בצורה סבירה עד טובה, הפסקול גלגלצי והעריכה קצבית. והרי זה מה שדרוש בימות הקיץ החמים או בלילות המלחמה הקודרים (אסקפיזם, כבר אמרנו): סדרה חיננית שלא לוקחת את עצמה ברצינות גדולה מדי ובאה לעשות פאן.

אבל "מתים לרגע" לא עוצרת כאן, ומוסיפה לקלחת את המרכיב ההו כה פופולרי בסדרות הנוער היום: מדע בדיוני. והיא עושה את זה בתעתיק כמעט מדויק לעלילת סרטו של ג'ואל שומאכר מ–1990 "קו הדממה" (שכיכבו בו קיפר סאת'רלנד, ג'וליה רוברטס וקווין בייקון הצעירים), שעקב גם הוא אחר חבורת סטודנטים לרפואה שמשחקים עם המוות. אצלנו, המתמחים החדשים מגלים שבבית החולים מתבצעים ניסויים סודיים בהנהגתו של מנהל התוכנית היבשושי פרופסור לנדאו (יובל סגל, בתפקיד אנמי וחסר ייחוד), שבהם מביאים אנשים לידי מוות קליני ומחזירים אותם לחיים כדי שידווחו על חוויית המוות והעולם הבא. המתמחים מחליטים לבצע על עצמם את הניסוי - כי למה לא למות ולסמוך על זה שתרופה וכמה מכות חשמליות יקימו אותך לתחייה - וחוזרים לעולמנו עם כוחות שלא היו להם קודם. כלולות גם סצנות אור בקצה המנהרה. רמת המופרכות העלילתית עלתה בכמה דרגות. וחבל.

אולי הפרקים הבאים בסדרה יוכיחו שמדובר בהברקה תסריטאית ובשילוב מנצח, אבל כרגע הערבוב בין סבוניית בית חולים קלילה ולא מזיקה לז'אנר המתח–מד"ב גורם למבוכה ומעורר גיחוך, וברגעים מסוימים אף נדמה שהסדרה הופכת לפארודיה על עצמה.

אך למרות טוויסט המד"ב החולני משהו, בסופו של דבר "מתים לרגע" היא סדרת בית חולים, עם רופאים יפים ואהבות נכזבות, וככזאת צפויים להתמכר לה לא מעטים שעניין המופרכות פחות מפריע להם. בכל מקרה, את הכיף וההנאה שהיא מייצרת אי אפשר לקחת ממנה; ובימים טרופים אלו, גם את זה אנחנו צריכים לפעמים.
יח''צ הוט
רופאים יפים והמון קלישאות. ''מתים לרגע'' יח''צ הוט
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''טלוויזיה''

פייסבוק