"המעגל" בצל המבצע: תאונת דרכים טלוויזיונית

הניסיון לשמור על תמונה ניטרלית ומאוזנת הפך את התוכנית של דן שילון, ערב יציאת כוחות צה"ל מעזה, למפגן של חוסר רלוונטיות מאולצת. הביזיון החריף עם הפיצוץ הבלתי נמנע שארע בסופה

ג'וני דוב | 6/8/2014 7:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"המעגל" עם דן שילון היא תוכנית בידור במהותה, אבל ערב יציאת כוחות צה"ל מעזה, לאף אחד לא דחוף שיבדרו אותו. אמש, רגע אחרי שהתותחים דממו, רשימות החללים נסגרו (לבינתיים) ושדרני החדשות סיכמו 29 ימים של מבצע "צוק איתן", נחת דן שילון בפריים טיים של ערוץ 2. האם באמת הגיע תורו של שילון לשאול את השאלות הקשות ולהציג את הפנים האנושיות שמאחורי המבצע הזה? או שמא מדובר היה בתאונה צפויה מראש ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנה?

עוד בתרבות:
20 שנה אחרי: כבר אף אחד לא מדבר על שלום
בחזרה מהמילואים: שיר קיבל משמעות חדשה
יש סקס ביידיש, אבל לא את כל המילים
 
טל גבעוני
היה עדיף לשתוק. דן שילון, ''המעגל'' טל גבעוני

שילון ידע את זה. הציבור עוד לא מוכן לשאלות הקשות - עדיין מוקדם מדי. זו לא המלחמה הראשונה ששילון מסקר והוא פתח את הערב בנימה כמעט מתנצלת על הקיום של התוכנית, מבין שהיא משובצת בזמן לא מתאים. לאורך כל הערב הוא התהלך על קצות האצבעות, כעומד בפני דילמה בעייתית.

כרגיל, שילון הנחה תוכנית שבמרכזה סיפוריהם ודעותיהם של ח"כים, אמנים ואזרחים מן השורה, אך הפעם הייתה לו גם אחריות גדולה. כל שהיה צריך זה את האורח הלא נכון שיענה את התשובה הלא נכונה לשאלה הלא נכונה, ויעורר תגובת שרשרת חדה שתזעזע את האזרח הקטן שיושב בסלון ביתו מול מסך הטלוויזיה, עדיין הלום קרב מאירועי החודש האחרון.

מכל זה קל היה להסיק מראש שתוכניתו של שילון ערב יציאת כוחות צה"ל מעזה תהייה מפגן של חוסר רלוונטיות מאולצת, וכך היה. שילון ידע שזה לא הזמן לשאלות הקשות ולכן 
הוא פשוט נמנע מלשאול אותן. "המעגל" לוותה בתחושת רדידות וחוסר מקצועיות, בעוד המנחה קפץ מאורח לאורח עם שאלות פשוטות, ניטרליות ולא חשובות, כאלה שפשוט יחליקו מעל כולם את השידור המעיק הזה בלי לייצר איזשהו דו-שיח משמעותי. ככל שהתוכנית התקדמה כך הבין שילון שהוא נמצא בבעיה, כי הדרך היחידה להציב מסביב למעגל המקבץ אנשים בעלי דעות מנוגדות בערב טעון שכזה ולהציג תמונה ניטרלית - היא לא לתת להם לדבר.

אנחנו לא יכולים להעמיד פנים שהכל בסדר וזה בסך הכל ערב שישי בשנות ה-90 ובוא נעבור לפרסומות ומיד אחר כך האורח המוזיקלי שלנו ישיר את "תותים". אנחנו כבר לא בשנות ה-90, אנחנו הרבה יותר שבורים מאז, וגם הרבה יותר חכמים.

כצפוי, מה שהתחיל כרצף של אבחנות לא מספיק ענייניות מצידם של האורחים המנומסים שנבחרו בקפידה מאוזנת - חברת הכנסת גילה גמליאל (שבאה בעיקר לעשות תעמולה לביבי), רזי ברקאי (שניסה לבעוט בכל דבר שזז אבל פספס), זאב נחמה מ"אתניקס" (שלמד מעמיתיו למקצוע ונזהר שלא להביע איזושהי דעה פוליטית ורק לפזר אהבה ואופטימיות) - הפך בשיאו לתאונת דרכים טלוויזיונית.

רגע לפני סיום, למרות נסיונותיו של שילון למנוע התלהטות באולפן, פרץ ויכוח בין ח"כ גמליאל שהאדירה את נצחונו של צה"ל במערכה, לבין אודליה אפללו, תושבת כפר עזה, שישבה לידה והבהירה לה כי אין ניצחון כל עוד היא חוזרת לביתה בדרום אחוזת פחד. שילון מיהר לבלום את הויכוח של יום המחר, עצר את השתיים ואמר: "אנחנו צריכים גם להתפרנס, במלחמה הקשה הזו לא היו פרסומות". שילון בעצמו הבין שהתותחים אולי רק עכשיו דממו, ששדרני החדשות רק סיימו לסכם את 29 ימי המבצע, אבל גם אם עוד מוקדם מכדי לשאול את השאלות הנוקבות, אף פעם לא מוקדם מדי בשביל להשיב את ההתמסחרות הצינית לפריים טיים על חשבון הקהל שעוד לא הספיק לנשום לרווחה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''טלוויזיה''

פייסבוק