כאן הפסדנו: כיצד צוק איתן השפיע על התרבות?
מוזיקאים ביטלו הופעות והחרימו את ישראל, האמנים שלנו חיבקו את תושבי הדרום וקיבלו איומים על חייהם, רוג'ר ווטרס הוסיף דלק ואביב גפן הפך עורו, האח הגדול על סף סגירה, ולכולם יש דעה, מכל מקום בעולם. כל השלכות המבצע בעזה על התרבות בישראל
ללא ספק, במונחי אנדי וורהול, המבצע זכה בתרבות הישראלית והעולמית לחמש עשרה דקות התהילה שלו. סיכום ההשלכות התרבותיות של תקופת המלחמה העמוסה, גם אם עדיין לא חלפה וגם אם, חלילה, אין זה סיכום סופי.
עוד בתרבות:
חוג ריקודי הדם: יומן המלחמה של רוני סומק
האח הגדול: מפגשים מהסוג הטיפשי
אקסטנט: הסדרה הטובה של הקיץ?
● ביטולי ההופעות בארץ - קשה לא לפתוח את הסיכום בהתנפצות הפנטזיה שכמעט כל אחד חווה בקיץ הזה. מוזיקאים רבים וידועים, ובין היתר גם פסטיבלים, החליטו לבטל את הופעתם ממש ברגע האחרון, וזה אחרי שפלרטטו עם הקהל הישראלי במשך תקופה ממושכת. אחדים הבריזו בדקה ה-90, אחרים דחו (בתקווה) למועד אחר, ביניהם: ניל יאנג, הבקסטריט בויז (מועד חלופי יהיה במהלך מרץ-אפריל 2015), פול אנקה (ככל הנראה יתקיים ב18.10/17.10), סי-לו גרין, מגהדת', קנזס ועוד.
רבים חוששים שאם אנקה ויאנג לא יופיעו בשנה הקרובה בישראל, בשל גילם המופלג, זה יהיה הצ'אנס האחרון של הקהל הישראלי לראות אותם. חשש מעורבב באכזבה היה גם למעריצי להקת קנזס, שביטלה את הופעתה בהיכל התרבות (תל אביב) למרות שאושרה על ידי משטרת ישראל ופיקוד העורף. אכזבת הקהל הישראלי של להקת קזנס, מגיעה משום שסיבוב הופעות זה הוא במסגרת 40 שנה להקמת הלהקה והאחרון שלה בתור ההרכב המקורי. אך יותר מכל קהל אחר, אצל המטאליסטים המצב ביזארי: דייב מאסטיין (סולן להקת מגהדת') התראיין כמה ימים לפני ההופעה המתוכננת של להקתו והודיע: "מי שלא מופיע בישראל הוא פחדן! אף פוליטיקאי לא יגיד לי איפה להופיע". מאסטיין ביטל את ההופעה יום לפני, וסירב להגיע עם להקתו לישראל.
● הופעות בחו"ל - בזמן שעידן עמדי ביטל הופעה בשביל להתגייס למילואים, להקת "מאסיב-אטאק" (כמה אירוני) עצרה את הופעתה באירלנד והקרינה על מסך את מספר ההרוגים בעזה וסצנות מהמתרחש שם. מוזיקאים רבים גם לא יכלו להתעלם מהמצב, מהבולטים היה אדי וודר (סולן להקת פרל ג'אם), שגרם למעריצים הישראלים להבין למה נמנע כל השנים מלהגיע לישראל. בהופעה שהתקיימה בלונדון באמצע אחד השירים פתח וודר במונולוג ביקורתי, גם אם לא מפורש, נגד ישראל. חמישה ימים אחרי הנאום, פרסם ודר מכתב באתר הלהקה שנפתח ומסתיים בציטוטים מתוך "אימג'ן" של ג'ון לנון ובו כתב כי הנאום שלו היה אנטי-מלחמתי ולא אנטי-ישראלי.
● רוג'ר ווטרס נגד ישראל - ללא ספק, בכל הקשור לתרבות ותדמית עולמית, ווטרס הוא הקוץ שתקוע בתחת של ישראל. אומנם מסע השכנוע שלו התחיל לפני כמה שנים, אך ב"צוק איתן" הזמר העלה את הקמפיין להילוך גבוה. הספתח היה בכמה אמירות שקראו להחרים את ישראל, אחר כך בהפעלת לחץ על ניל יאנג לבטל את הופעתו בארץ והמשיך בהשתתפותו של ווטרס בסרטון של הארגון "חופש לפלסטין". יש שטוענים כי ווטרס הפרו-פלסטיני אף דיבר עם אדי וודר לפני אותו מונולוג אנטי-מלחמתי באנגליה.
● הופעות לחיילים ולתושבי הדרום - בזמנים רועמים כאלה המוזיקה היא דבר שמחבר ומאחד, ומוזיקאים ישראלים שידעו זאת יצאו במשלחות אל מקלטים של תושבי הדרום: דודו טסה, שלמה גרוניך, הפרוייקט של רביבו, רמי קליינשטיין, דני סנדרסון ועוד רבים וטובים.
הופעה אחת בדרום נצרבה יותר מכל והייתה דווקא מכיוונו של אביב גפן, שבפעם הראשונה בקריירה שלו הופיע בפני חיילים לוחמים. הזמר ששוחרר מהשירות הצבאי מטעמים רפואיים לא הוזמן להופעות בפני חיילים, עד אותו יום בו פשוט לקח את הגיטרה והמגבר ונסע לבסיס. מאז הספיק אושיית השמאל להתקרב עוד יותר לחיילים והקדיש להם שירים בכל הופעה בה עלה לנגן.
היו שטענו כי גפן התפכח מאשליית השלום ודבר זה מסמל תהליך התבגרות בקריירה שלו, מנגד היו כאלה כמו הראפר סאבלימנל שטענו: "יחסי ציבור מטעם דה ווייס...האשפה האנושית הזאת אפילו לא לבש מדי צה"ל בחייו".
● הפסדים כלכליים לערוצי הטלוויזיה המסחרית - זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, נדרשו להעביר לתקציב חברת החדשות של הערוץ לפחות 5 מליון שקלים, נוסף על תקציבה הרגיל של החברה, בעקבות שידורי החדשות המרתוניים מאז תחילת מבצע "צוק איתן". מצב זה גרם לירידה חדה בפרסום (בימים מסויימים של המבצע לא הייתה דקת פרסומות אחת), דחיית תוכניות, קיצוץ שכר ופיטורים. בערוץ 10 הודיעו כי בתום מבצע "צוק איתן" יתחילו בקיצוצים נוספים: 19 (מתוך 130) עובדים יפוטרו, שכרם של העובדים שישארו יקוצץ, שכר הבכירים יחתך בכ-60%, ותוכניות כמו "כולבטק" עשויות להיעצר בטרם הפקתן. סכומי ההפסדים נאמדים בכ-57 מיליון שקלים לקשת, 50 מיליון שקלים לרשת ו-35 מליון שקלים לערוץ 10. זכייניות הטלוויזיה פנו במכתב ישיר לשר התקשורת גלעד ארדן, בו הם מבקשים הקלות משמעותיות במחויבותיהן.
● "האח הגדול" בסימן שאלה – בזמן שתוכניות כמו "דה וויוס" הונחו על המדף לטובת מהדורת החדשות, המשך שידורה של "האח הגדול" גרם להפסדים כלכליים משמעותיים לזכיינית "קשת". אחוזי הרייטינג הגבוהים לה זוכה התוכנית נותרו בעינם, אך המפרסמים הדירו רגלייהם. הדיון באם לקטוע את העונה הנוכחית של הריאליטימוקדם מהמתוכנן פלש הרבה מעבר למשרדי הזכיינית.
● לא מצלמים בישראל – שתי סדרות אמריקאיות (בהן "הרודן") שהיו במהלך צילומים בישראל הופסקו בעקבות ההדרדרות במצב הבטחוני. מלבדן, גם הסרט "Dove" שעוסק באתר ההיסטורי מצדה והיה אמור להצטלם בדרום עזב את הארץ (הפקתו הועתקה לדרום-אפריקה). בנוסף, תסריטים ישראלים לסדרות וסרטים (שכבר אושרו על ידי קרנות וערוצים) עברו ניפוי מחדש, וכך הביקוש לתסריטים חדשים ירד.
● "מכתב הבמאים" בפסטיבל הקולנוע בירושלים - הבמאים החתומים על ההצהרה: נדב לפיד ("הגננת"), אפרת כורם ("בן זקן"), שלומית אלקבץ ("גט"), טל שלום עזר ("פרינסס"), שירה גפן ("בורג") וקרן ידעיה ("הרחק מהעדרו"), קראו לממשלת ישראל להפסיק את הירי ולא להסלים את העימות לכדי מבצע קרקעי. הבמאים דיברו רבות על סבלו של האחר, עד שבעת הקרנת סרטה של שירה גפן בפסטיבל, עלתה הבמאית לבמה וקראה את שמותיהם של ארבעת הילדים הפלסטינים שנהרגו בחוף עזה וביקשה ממי שמרגיש כמותה לעמוד דקת דומייה לזכרם. חלק טענו כי כפתה עליהם את דקת הדומייה וצעקו בוז, אחרים יצאו מהאולם, אך הרוב עמד יחד עם גפן.
שרת התרבות והחינוך לימור לבנת התייחסה למכתב הבמאים בעמוד הפייסבוק הממלכתי שלה כבושה למדינת ישראל. לאחר מכן, התייחסו הבמאים לסטטוס של לבנת. גפן: "אם לימור לבנת מגנה אותנו אז כנראה שאנחנו עושים משהו נכון". את דבריה חיזקה השחקנית רונית אלקבץ: "הרבה יותר מביש לסתום פיות". מאז אותו יום בפסטיבל ירושלים שירה גפן מקבלת ברשתות החברתיות איומים על חייה. ככל הנראה, האימפקט של דבריה של גפן לא היה רק בארץ - שבועיים לאחר ביקורו של הבמאי הדרום-קוריאני פארק צ'אן-ווק בפסטיבל הקולנוע בירושלים, הוא חתם על עצומה המאשימה את ישראל בפשעי מלחמה.
● אנטישמיות קולנועית בלונדון - פסטיבל הקולנוע היהודי שעתיד היה להיערך באנגליה בחודש נובמבר, בוטל לאחר שהתיאטרון הלונדוני שאירח את הפסטיבל בשמונה השנים האחרונות סירב לספק לפסטיבל מתחם בשל התמיכה הכלכלית של שגרירות ישראל. בתיאטרון טענו שאם מדינה אחרת תיתן מימון חלופי לפסטיבל לא תהיה שום בעיה, רק לא ישראל.
● מלחמת המכתבים - לא רק בארץ התפרסם מכתב מקולנוענים הקוראים לכוחות צה"ל לצאת מעזה. הראשונים מאנשי הבידור הלא אמריקאים שהגיבו למצב הביטחוני של ישראל, היו דווקא אנשים מתעשיית הקולנוע הספרדי (פדרו אלמודבר, פנלופה קרוז, חאבייר בארדם ועוד). הם גינו את ישראל, טענו שמבצעת "טבח עם", וקראו לאיחוד האירופי לגנות את ישראל גם היא על המתקפה נגד הפלסטינים בעזה. מנגד, התפרסם מכתב פתוח אחר, של ג'ון וייט (שחקן ואביה של אנג'לינה ג'ולי) בו טען ש"הם בורים לחלוטין", ופירט לעומק את ההיסטוריה של ישראל.
● סייד קשוע עזב את ישראל - עם ימיה הראשונים של "מבצע צוק איתן", לנוכח קריאות גזעניות רבות כלפי המגזר הערבי, החליט הסופר והעיתונאי המוערך לעזוב את הארץ, וזאת לאחר שטען בטור שכתב למוסף "הארץ", כי הניסיון שלו לחיות חיים משותפים עם יהודים נגמר, ושהשקר שסיפר לילדיו אודות עתיד בו ערבים ויהודים חולקים את אותה הארץ בשוויון, ללא הבדל בין דם לדם, נגמר גם הוא. לטענתו של קשוע, הוא יקדיש את השנה הבאה בלאמץ את האנגלית כשפה חדשה לכתיבה, על אף המאמץ הדרוש לסופר שכתב בעברית.
● א.ב. יהושע נגד גדעון לוי - סופרים ומשוררים רבים הפתיעו בדעותיהם (דויד גרוסמן, עמוס עוז) במהלך המבצע, אך א.ב. יהושע, אחד משורשי השמאל בספרות הישראלית, הפתיע יותר מכולם כאשר התראיין לעיתון "הארץ", ומעל דפיו תקף את אחד מכתביו הבכירים – גדעון לוי, ובעיקר את מאמרו של לוי ("הרעים לטיס") בו האשים את הטייסים של צה"ל בביצוע פשעי מלחמה. עוד טען יהושע כי ללוי לא באמת כואב על מותם של ילדים בעזה, אלא על מצפונו האישי, ומעבר לכך, הוא לא כינה את מחבלי החמאס כפושעי מלחמה ורק את החיילים הישראלים.
● עצומת אנשי הרוח והעצומה הפיקטיבית - כמעט ואין מלחמה ללא עצומת אנשי רוח. ההפגנה של אנשי הרוח השמאלנים התרחשה בכיכר רבין ובה נקראו שמות ההרוגים משני הצדדים. בניגוד לאותה עצומה והפגנה, הייתה עצומה אחרת שנויה במחלוקת. משוררים נדהמו לראות ב"הארץ" את שמם חתום על עצומה עליה לא חתמו, המשייכת אותם ל"מועצת הברית הניאומודרניסטית של הספרות העברית" ולפיה הם תומכים במלחמה. כל זה בגלל פרופ' גבריאל מוקד שהשתמש ללא רשות בשמם של משוררים ועורכי כתבי-עת בכדי לתמוך בדעותיו הימניות, בנוסף לכך שכתב גם את שמם של: נתן אלתרמן, דויד אבידן, יהודה עמיחי, י.ח. ברנר המנוחים – כמי שהיו מסכימים, לטענתו, עם אותה מועצה פיקטיבית.
● אתגר קרת סופג עלבונות - קרת יצא נגד מבצע "צוק איתן" במאמרו שפורסם בעיתון הצרפתי "ליברסיון". בין היתר, טען קרת, כי צה"ל אולי ינצח בקרב במסגרת המבצע, אולם ישראל תהיה המפסידה בטווח הארוך. עוד טען כי הסלוגן "תנו לצה"ל לנצח" חושף תפיסת מציאות מעוותת שגורמות לאנשים כמו קרת ואשתו (הבמאית שירה גפן) להראות כמו חבלנים שחוסמים לצה"ל את דרכו לנצחון. כל זה על רקע היחסים המתהדקים בין קרת לפריז, שם הוא עובד יחד עם אשתו על סדרה לרשת ארטה הצרפתית. בעקבות המאמר, עמוד הפייסבוק של קרת כבר כמעט ואינו פעיל. בסטטוס האחרון כתב: "בזמן האחרון אני לא מבקר כאן כל כך. אחרי כמה איחולים למוות לילד ולאישתך אתה מבין את העיקרון".
בין שמות בולטים כמו: אתגר קרת ושירה גפן, גילה אלמגור, אחינועם ניני, עינת ויצמן, תומר שרון, שרית וינו-אלעד, שירה אלקיים, היו שני מקרים בולטים במיוחד:
● אורנה בנאי - בנאי, שלמרבה האירוניה פרצה לתודעה בדמותה של לימור, אמרה בראיון שהעניקה: "אני שמלאנית הזויה שאוהבת ערבים". מאז נדמה שהקריירה שלה בנסיגה: קריאות להחרמה, ספיגת עלבונות ופיטוריםמחברת "מנו ספנות" בה עבדה כפרזנטורית. כל זאת על אף שהתנצלה וטענה כי דבריה בראיון הוצאו מהקשרם.
●רונה קינן - בעקבות פרסום שקרי, שהתבסס על התבטאויות של קינן נגד התקיפה של צה"ל בעזה, התנהל נגדה מסע הסתה והשמצה ברשתות החברתיות. מנהלה של קינן חשש לשלומה בגלל שקיבלה איומים על חייה (על רקע הפגנות הימין האלימות), והחליט לבטל את הופעה בשוק הטורקי שבחיפה.
שני מקרים של דעות מנוגדות וקיצוניות שגרמו למחזיקים בהם לחזור לכותרות לאחר שנים של "הזנחה תקשורתית":
● הצל (יואב אליאסי) - מה עוד אפשר להגיד על האיש שחזר בחודש האחרון מן הצללים? קצת אחרי ששיחרר קליפ לסינגל חדש, הקים יואב אליאסי את הקבוצה "האריות של הצל" (שם שניתן על ידי שוטר שהיה באחת ההפגנות ואומץ על ידי אליאסי, לטענתו). אותה קבוצה מכילה בתוכה את: ארגון לה"בה, פעילי ימין קיצוניים, כהניסטים, אוהדי בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב בכדורגל וכנופיית אל-יהוד. חששות רבות לתחילתה של מלחמת אזרחים עלו בגלל שאותו ארגון היה מעורב בכמה תקריות אלימות, בהם הגיעו להפגנות שמאל ברחבי הארץ שנגמרו ברעולי פנים המרביצים לשמאלנים. מאז ההפגנה בכיכר הבימה אליאסי מכחיש בכל תוקף שהוא תומך באלימות שחברי הארגון ביצעו.
● אורלי ויינרמן - אומנם האנטיתזה של אליאסי, אך לא כל כך שונה ממנו. במהלך המבצע העלתה השחקנית בדימוס סטטוסים נגד ישראל ובעד פלסטין, שעוררו מהומה רבה בקרב עוקביה הישראלים ברשתות החברתיות. לאחר שקיבלה לא מעט איומים על חייה חזרה בה וטענה כי התקשורת היא זאת שמסיתה נגדה שלא בצדק. לאחר שחזרה בה מדבריה, התהפכה שוב, וחזרה לתמוך בקו הפרו-פלסטיני שלה כשכתבה שביבי הוא זה שצריך ללכת ולא אסד. לאחר מכן הספיקה להתווכח מעלי דפי העיתונים עם ליהיא ויאיר לפיד, לשכור משרד עורכי דין בינלאומי לטפל בבפרשת האיומים על חייה, ולכתוב סטטוס בו היא טוענת שאם יום אחד היא תמות, שכולם ידעו שזה לא יהיה בגלל פעיל ימין קיצוני אלא בגלל אחד האנשים שעובדים בגופי ההסברה של מדינת ישראל.
"צוק איתן" העסיק את הסלבס ברשתות החברתיות:
● ריהאנה וזאין מאליק (וואן דיירקשן): "#FreePalestine". (דקות לאחר מכן הסירה אותו וטענה שעשתה טעות והיא לא בוחרת אף צד).
● סלינה גומז: "תתפללו למען עזה. בבקשה תתפללו למען המשפחות והילדים, ותזכרו מה הכי חשוב בחיים. אנחנו כאן לעזור ולאהוב. היו אתם השינוי". (לאחר מכן הבהירה: "אני לא בוחרת צד ומתפללת לשלום עבור כולם").
● ראסל בראנד: "אין להם יותר מדי כוח בעזה, יש להם רשת מנהרות וכמה טילים עלובים" (ראסל אפילו השקיע בסרטון לרשת בו הוא מנמק את דעותיו).
● מארק רופאלו: "ישראל הרסה את בית החולים אל-וואפא" (בתגובה לביקורות על הסטטוס: "מצטער, חשבתי שלפוצץ בתי חולים זה דבר שכל אחד יסכים שהוא מחוץ לגבול").
● רוב שניידר: "זה היום הקטלני ביותר במצור הלא אנושי על עזה".
● פנלופה קרוז: "ישראל מבצעת רצח עם".
● מיה פארו: "ישראל הפציצה שני בתי חולים".
● רוזי אוד'נל: "זה לא פחות מטבח, טבח במכוון".
● ג'ון סטיוארט: "ראיתם את עזה? ישראל חסמה את הגבול" (מתייחס לנוהל "הקש בגג").
● ג'ון קיוזאק: "להפציץ אזרחים זה לא הגנה עצמית".
מנגד, היו גם כאלה שתמכו בישראל ברשתות החברתיות (מלבד הנציגות שלנו בחו"ל: בר רפאלי, נועה תשבי וגל גדות).
● מדונה: "אני לא תומכת בחמאס". (הייתה הראשונה להגיב).
● מים ביאליק: "אם אתם שונאים אותי בגלל שאני יהודיה ותומכת בזכותה של מדינת ישראל להתקיים, בבקשה תפרסמו זאת בדפים שתומכים בדעתכם במקום להתגרות בי וביהודים אחרים".
● ביל מאהר: "ההתמודדות עם החמאס היא כמו התמודדות עם אישה משוגעת שמנסה להרוג אותך". (הסטטוס סיבך את מאהר עם ארגונים פמניסטיים ופרו-פסטיניים).
● הווארד שטרן: "זאת לא אשמתה של מדינת ישראל". (שדרן הרדיו תקף גם מאזין שעלה לשידור ותמך ויצא נגד ישראל).
● ג'ואן ריברס: "אם ניו ג'רזי הייתה יורה טילים על ניו-יורק, היינו מוחקים אותה".
● ג'ון וייט: "לא נסבול תעמולה ושקרים על ישראל".
ההשלכות של מבצע כמו "צוק איתן" על התרבות בישראל, ועל תדמיתה של ישראל בתרבות העולמית, נמדדת בהיקפים עצומים וארוכי טווח. סביר להניח שאחרי שכל הרעש התקשורתי יעלם, הקהל הישראלי יזכה בכמה הופעות שנדחו למועדים אחרים (פול אנקה, סי-לו גרין והבקסטריט בויז), אך רובם של האומנים שביטלו, והמשמעותיים ביותר כמו קנזאס וניל יאנג, לא ממהרים להגיע לישראל.
מפיקים רבים מתכננים שהקיץ הבא יהיה רווי בהופעות אחרי כל הביטולים, אך גם הם לא יודעים האם יהיה סיבוב שני למבצע "צוק איתן" שיכול בשנייה לגרום לביטולים נוספים. בטלוויזיה ובקולנוע יהיה בשנה הקרובה מספר מצומצם של הפקות מקור, במיוחד בתחום העלילתי ולא בתוכניות המציאות, בשל ההפסדים הכלכליים המשמעותיים של גופי התקשורת. בתחום הספרות סביר להניח שבריחת מוחות מארצנו לא תיהיה, משום שלכל כותב השפה היא כלי היצירה, ובהמלך ההיסטוריה היו רק שני סופרים שהצליחו לעבור לארץ אחרת ולהחליף את שפת המקור מבלי שדבר זה יפגע ביצירתם (ולאדימיר נאבוקוב ומילן קונדורה). לקרת, ששכר בית בפולין ולקשוע, שעבר לניו-יורק, נאחל בהצלחה.
כיצד תעשיית הבידור הגיבה לצוק איתן?
קריאה לחרם על הצגה ישראלית בסקוטלנד
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם