עברי גיטליס: אילולא האידאה, לא היינו שורדים
הוא חי בצרפת, ניגן עם קלפטון ולנון ונחשב לאחד הכנרים הטובים בעולם, אך עדיין חשוב לו לבקר בישראל לפחות אחת לשנה. בראיון מיוחד, עברי גיטליס שופך אור על סיבת האנטישמיות הגואה באירופה ומודה שההבדל בין הטוב למצוין נעוץ בנשמה
גיטליס, שהה בשבועיים האחרונים בצפון, בקיבוץ אילון – לשם הגיע על מנת להעביר מספר כיתות אמן. הוא נולד ב-1922 בחיפה. ב-1930 ניגן לפני הכנר החשוב ברוניסלב הוברמן שייסד את התזמורת הארץ ישראלית ב-1936, לימים הפילהרמונית הישראלית, "אז זה הוא שאחראי להכל", מתלוצץ גיטליס בתחילת השיחה עמו.
הוברמן, שהתרשם עמוקות מהצעיר, המליץ על לימודים בחו"ל. ב-1934, עזב גיטליס את הארץ לצרפת. "אני מגדיר את עצמי כמי שמושבו בצרפת", אומר הכנר שמעולם לא ויתר על הדרכון הישראלי שלו. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלט ללונדון ובשלב זה שינה את שמו מיצחק לעברי על מנת לברוח מהנאצים.
הוא חש מחוייבות עמוקה לארץ, ומגיע כמעט כל שנה - "אני מודה שהשנה הייתי מאוד עסוק ולא תכננתי לבוא, אבל היה חשוב לי להיות פה, עם העם שלי", אומר מי שמגיע לארץ כמעט כל שנה, מתוך מחוייבות עמוקה לישראל. "אני לא מבקש מדליה או משהו כזה. אבל רציתי להיות איתנו, איתכם".
עוד כותרות ב-nrg:
הרב מאיר כהנא מתעורר לחיים
הפרלמנט חוזרת בתזמון מושלם
הדרך לגיהנום עוברת באח הגדול
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לקשת אילון הגיעו עשרות כנרים. אם אל השמש היה לדידם הכינור, שליחו היה עברי גיטליס. הוא מתהלך בקיבוץ כמעט כמו מפיסטו בשר ודם, למרות החום הכבד, עוטה מעיל ארוך וצבעוני מבד עבה. "זה מבוליביה", הוא מסביר את הלבוש העממי של האינידיאנים בדרום אמריקה. פניו חרושות קמטים, שערו הלבן מבצבץ מתחת לכובע קסקט. מהופעתו ברור כי גם אם לבו כאן, הוא לא מכאן. העברית השגורה בפיו, כמעט שוטפת, אך במבטא צרפתי.
במהלך הקריירה הארוכה שלו, למד וניגן עם גדולי המוסיקאים: החל מיאשה חפץ ועד ג'ורג' אנסקו ש"היה ההשפעה המשמעותית ביותר עלי כמוסיקאי", מודה גיטליס. אך גם עם אריק קלפטון ניגן, ועם ג'ון לנון. "הייתי במסיבה והתיידדנו. יותר מאוחר אלתרנו ביחד, והמשוגעת הזאת, יוקו אונו אשתו, נכנסה באמצע עם הצעקות שלה".
Ivry Gitlis & John Lennon by LTT
הוא נח למספר רגעים על המרפסת הרחבה בוילה שבקיבוץ אילון, מולנו ההרים החוצצים בינינו לבין לבנון.
מה אתה חושב על מה שנעשה פה?
"זה מצב קשה בשבילי ואני קצת מיואש. מה לעזאזל הולך פה? בחוץ לארץ שוכחים איך זה התחיל הפעם. זה כמו השיר הזה מהמיוזיקל – Put the Blame on Mame, boys.
"אני יודע שאנחנו לא מלאכים. כמו שאחרים לא. רצינו שתהיה לנו ארץ נורמלית משלנו. ויש לנו. אבל אנחנו לא יכולים להשתחרר מההרגל של 2000 שנות גלות. איפשהו אנחנו עדיין בגלות. אחרי 66 שנה ומצפים מאיתנו שנהיה כמו איטליה או יוון.
"מה שקורה עם היהודים זה סמלי למה שקורה בעולם ואולי לכן, מאשימים בזה אותנו. כל מי שלא יכול לסבול את הזבל שלו, שופך אותו על ראשינו".
אתה רואה לזה פיתרון?
"אני לא חושב שיש רק פיתרון אחד. יש לי אמון בהבנה של אלה שיקראו את זה. נראה לי שצריך להתבגר קצת, אבל אני לא בעד זה בהכרח – אני חושב שאיינשטיין היה ילד עד הסוף,
מה דעת הקהל בצרפת?
"כמו בכל מקום - זה מה שמראים בטלוויזיה. אנשים כבר לא חושבים יותר. מה מראים להם - פצצות בעזה וילדים פצועים ומתים. זה מה שמראים כל הזמן. ואני כבר לא רוצה להגיד... לפני 50 שנה ניגשתי לאבא אבן, רציתי להגיד לו שהיה טוב לו היה לוקח קצת מהגאונים הגדולים שלנו – להראות משהו אחר. ואני מוכרח להגיד שהוא איכזב אותי - הוא אמר משהו כמו 'יש לנו דברים יותר רציניים לחשוב עליהם'".
מה לגבי רמת הנגינה כיום?
"רמת הנגינה היא גבוהה מאוד, אבל הרמה של הנשמה היום היא דבר אחר. אמנם אני מכיר הרבה נגנים שמנגנים פרפקט, כל תו במקום. אבל אחר כך מה אתה זוכר מזה? היה לי מזל – פגשתי אנשים שהיו אנשי רוח, מחשבה. לא פרפקט, אנושיים".
מה מקומו של המוסיקאי כיום – במיחד בישראל?
"מוסיקאים, אמנים, סופרים, קומפוזיטורים כן הלאה - הם לא יכולים להתעלם ממה שקורה. הגדולים ביותר הושפעו מסביבתם, בכל מיני אופנים. אם יש אמנות שמבטאת את הנפש וההתלהבות לאידיאה - זה באמת מוסיקה. לצערי, הצעירים לא מספיק מתעניינים בצדק או במה שקורה סביבם - וזה קצת שטחי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם