הסדרה הטובה בטלוויזיה הסתיימה בלי שתרגישו
על אף היות "30 ש"ח לשעה" סדרת איכות יוצאת דופן, התוכנית שבמרכזה אנשים שקופים הפכה לשקופה בעצמה. האירוניה הזו מלווה את הסדרה לכל אורכה
-אל תתחמקו מחדרי המדרגות של הטלוויזיה
-בלוז קרצוף הרצפות: חבל שהתוכנית נקברה בערוץ 1
הפכה לשקופה בעצמה. ''30 ש''ח לשעה''
יח''צ
"30 ש"ח לשעה" עוקבת אחר שלוש המנקות קשות היום - אסנת (רותי בורנשטיין, "האי", "חמישה גברים וחתונה") שמוותרת על עצמאות ומעדיפה להיתלות בגברים כדי להשיג את מטרותיה, אמל (סמירה סרייה) שמנהלת רומן עם מנהלת קריאטיב בבניין בו היא מנקה, ואירנה (סופי אוסטריצקי, "מקום בגן עדן") מלאת האמביציה שמנסה לקדם את הקריירה שלה. בסוף העונה הקודמת הצליחו לעזוב את חברת הנקיון בה עבדו והקימו עסק נקיון משלהן. לאורך העונה השנייה שלוש הבחורות שבחזית מתמודדות עם שאלות מוסר שסובבות את הצורך ואת הרצון בכסף שגורם להן לפנות למעשים קיצוניים, כעת כשהן מפסיקות להיות העובדות המנוצלות והופכות להיות המעבידות המנצלות.
"30 ש"ח לשעה" היא סדרה שבה החשיבות ניתנת למסר ולא לעלילה. הסדרה לוקחת את הדמויות השוליות והאגביות בחיים של כולנו ושמה אותן בקדמת המסך.
יוצרי הסדרה חיים שריר, דוד אופק ויוסי מדמוני, יחד עם הבמאית שרי עזוז, הדגישו את האווירה השקופה ועוכרת השלווה הזאת על ידי בימוי מנוכר שמנטרל כמעט לחלוטין את הרגש מהדרמה. כל סצינה טעונה מתרחשת בדממה, בלי רעשים מוגזמים, בלי פסקול מנופח - הכל קורה בשקט, נראה ריאליסטי ולא כמו סצינה הוליוודית. בלא מעט סצנות, הצילום מתמקד בדמות אחת בלבד ובתגובותיה, כשהבעות הפנים של הדמות השנייה נמצאות מחוץ לפריים במהלך הסצינה. ההתמקדות הזאת תורמת לתחושת הניכור של הסדרה, מעבירה הרגשה שלמעשה, כאשר החיים זורקים עלינו את כל הזבל האפשרי, אנחנו מתמודדים ומגיבים לזה לבד לחלוטין - רק אנחנו, הרגשות שלנו והמחשבות שלנו, מול כל העולם. אפילו רגעי החמלה והנחמה במהלך פרקי הסיום כל כך רועמים בשתיקתם, כך שגם כשדברים טובים קורים לדמויות השקופות שלנו - אין בהן דבר מלבד פספוס עגמומי.
הביקורת החברתית העוצמתית שהסדרה לא מרפה ממנה לרגע אחד, הופכת את חוויית הצפייה למתסכלת לעיתים, אולי יותר מדי. "30 ש"ח לשעה" היא אכן ריאליסטית להחריד. בדיוק כמו בחיים האמיתיים - דברים נאמרים, החלטות מתקבלות, הכל פשוט קורה וממשיך לקרות, בלי לאפשר לצופה להתעלם מתחושת הנואשות שהיא משרה. מרוב שהצפייה בדמויות שפונות למעשים הרסניים מעוררת מועקה, הסדרה הופכת להיות קשת יום בעצמה. היא אמנם מתגמלת ומשאירה המון חומר למחשבה, אבל כל תחושת הניכור והאפרוריות הזו גורמת לצופה לפתח ניכור כנגד הסדרה עצמה, שמסרבת לתת לדמויותיה איזושהי תחושת תקווה ולהוריד לרגע אחד את הרגל מדוושת האכזריות, לשם האמירה הנוקבת. אין ספק כי "30 ש"ח לשעה" היא יצירה איכותית בעלת מסר חשוב. למרות זאת ואולי בגלל זה, הצפייה בה מרגישה כמו ללכת לעבודה שאתה ממש לא רוצה לעבוד בה, אבל יודע שאתה מוכרח. וזהו, כנראה, גם סוד כוחה.
עוד כותרות ב-nrg:
אליאב הודח מהאח, וטוב שכך
הפרלמנט חוזרת בתזמון מושלם
הרב מאיר כהנא מתעורר לחיים
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כלוב שקוף. ''30 ש''ח לשעה''
צילום: ורד אדיר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם