טלוויזיה: האיש שאכל את עצמו למוות
יוצרי הדוקו לא מרחמים על ריקי ששוקל 400 ק"ג, שאוכל ואחר כך בוכה, מיואש ממצבו אך לא מוכן לקחת אחריות ולהתחיל בשינוי ההכרחי. מי שיחזיק מעמד ויצליח לצפות ביותר מעשר דקות באיש שאוכל עד המוות, גם חזק מספיק כדי להביא לשינוי בחייו שלו
שם הסרט אינו התחכמות אלא תיאור מדויק של העלילה - ריקי אוכל עד המוות. כמעט בן 40 וסובל מהשמנת יתר כבר מגיל צעיר, ריקי מגיע למשקל של כ-400 ק"ג (לא ניתן למדוד במדויק שכן הוא לא יכול לעמוד על המשקל). ריקי תלוי אך ורק בחסדיה של אשתו, שריל, אשר מקלחת אותו, מזיזה אותו מצד לצד במיטה וכמובן גם יוצאת לקניות ומבשלת עבורו את המאכלים רווי השומן שנהוגים בגואם (אחד המקומות בהם אחוז הסובלים מהשמנת יתר הוא הגבוה בעולם). ריקי מיואש ממצבו אך לא הוא ולא אשתו מוכנים להתאמץ, לקחת אחריות ולהתחיל בשינוי תזונתי הכרחי. לריקי מנהג ברור: הוא אוכל ואחר כך בוכה. ואז אוכל ושוב בוכה. כמה זמן יצליח ריקי לשרוד במצב הזה? והאם שריל תישאר לצידו לאורך כל הדרך?
שרדתם יותר מעשר דקות? אשריכם. ''האיש שאכל את עצמו למוות''
יח''צ יס
גודלו העצום של ריקי עלול לגרום לכם להעביר ערוץ כבר ב-10 הדקות הראשונות של הסרט כשתיחשפו לשומן המדלדל מכל איבר בגופו, חלקי העור העצומים שהתייבשו והשחירו, הפריחות הרבות על עורו של ריקי בגלל הזעה וחיכוך יתר, ואפילו ציפורניו המלוכלכות והצהובות - המצלמה לא חוסכת פרטים ונכנסת אל תוך העור בצורה מעט מיותרת ובעיקר דוחה. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מפנטזים על הצ'יפס של מקדונלדס.
אם תצליחו לשרוד את הדקות הראשונות, תגלו כי יוצרי הסרט אינם מרחמים על ריקי או על אשתו ואף מכוונים אצבע מאשימה לעברם לא מעט פעמים. ריקי פונה לרופאים מומחים ברחבי
למרות שהסרט חוזר על עצמו ולעיתים מעיק לצפייה, בין קפלי השומן מסתתר משל מעניין שעוסק בטבע האדם ובהרס עצמי. ריקי, עם המשקל העצום והגישה התבוסתנית, הוא השתקפות שלנו הצופים בנקודות שפל כאלה ואחרות בחיינו. יצר ההרס העצמי ניכר בדמותו של ריקי, שלא יד אלוהים או אסון טבע הביאו אותו למקום בו הוא נמצא אלא הוא עצמו. התסכול שריקי חווה מעורר הזדהות ומוכר לכולנו - ההבנה הזו שהמעשה האגואיסטי שביצענו אתמול, מוביל להשלכות ההרסניות של היום. הבנה שלא עוצרת אותנו מלהמשיך במעשים האגואיסטיים שלנו. לדעת שמשהו צריך להשתנות אך לא למצוא את הכוחות להביא לשינוי הזה.
סיפורם של ריקי ושריל ממחיש היטב את המסר המשמעותי שמסתתר מאחוריו, על העולם בו אנו חיים - עולם שרבים בו חותרים בעיקר לסיפוק מיידי ולנהנתנות. איך אמר ברי סחרוף? "פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה". תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מדליקים סיגריה או אפליקציה בסמארטפון.
"האיש שאכל את עצמו למוות", Yes דוקו וב-yesVOD
עוד כותרות ב-nrg:
אפס ביחסי אנוש על אזרחי: ראיון עם שני קליין
סיפור אמיתי: אהבת קצינה נאצית ואסירה יהודייה
קירה נייטלי ואדם לוין מחליפים תפקידים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המצלמה לא חוסכת בפרטים. ''האיש שאכל את עצמו למוות''
יח''צ יס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם