קיץ חם? קבלו ביטול
המצב הביטחוני ודעת העולם על מדיניות ישראל הפכו את הקיץ המבטיח ביותר מבחינה מוסיקלית לקיץ של ביטולים. מהן ההשלכות על חברות ההפקה, כיצד מגיבים המעריצים, איך מתקבלים האמנים שלנו בחו"ל ומה לנציג חברי הכנסת היה לאמר בנושא?
מבצע "צוק איתן" הוביל לגל של ביטולי הופעות מחו"ל, בקיץ שהסתמן כאחד המבטיחים ביותר מבחינה תרבותית, במהלכו היו אמורות להיערך שפע הופעות בשלל ז'אנרים מוסיקליים, של זמרים ולהקות כמו ניל יאנג, בקסטריט בויז, מגהדת', לנה דל ריי, סי לו גרין, קנזס, קליס, והרשימה עוד ארוכה."המצב הוא כזה, שאם את אמן שמתכוון להגיע לישראל, צפוי לך מבול של פניות שקוראות לך לא לעשות את זה. אבל בסופו של דבר, חרם לא עוזר לקדם אג'נדה, לא עוזר לקיים דיאלוג", אומר עידו כהן, מקים עמוד הפייסבוק We support musicians who play for people - not for governments. "אם יש ביכולתו של מוסיקאי להשפיע ולומר את דעתו, שיעשה את זה, שישפיע. לרוג'ר ווטרס, למשל, לא הייתה שום בעיה לבוא לפה ב- 2006 ולבקש שיורידו את גדר ההפרדה. זה לגיטימי. אבל להחרים את הקהל, זו לא דרך שמעבירה את המסר בצורה טובה, לדעתי. כשאתה מחרים את הקהל שלך, אתה לא משפיע על הפוליטיקאים. אני בספק אם ביבי היה הולך להופעה של הפיקסיז ואם ליברמן היה הולך להופעה של אלביס קוסטלו. אבל הרבה מעריצים כן, ואולי הם יפעילו לחץ על הפוליטיקאים לקיים הידברות".
חלק מן הביטולים מקורו בלחצים שהופעלו על האמנים מצד גורמים עוינים לישראל, ואילו חלקו האחר נובע מרצון להגן על ביטחונם האישי של האמנים ושל אנשי הצוות שהיו עתידים להגיע עמם. כך או כך, האכזבה שנרשמה בקרב אוהבי המוסיקה והמעריצים שציפו לבוא הזמרים והלהקות רבה, והנזק שנגרם למפיקים שהיו אמונים על הבאת אותם אמנים לארץ כבד.
"אני מאמין במוסיקה יותר משאני מאמין בפוליטיקה. לדעתי, היא חזקה יותר. חרם מוסיקלי רק משמר את המצב הקיים ומשרת אנשים וגופים שיש להם אינטרס שהעימות הזה יימשך. לכן, דווקא לבוא לפה וכן להביע דעה וכן ליצור דיאלוג עם הקהל בארץ, יכול ליצור שינוי", מסביר כהן את הרעיון שמאחורי העמוד, שנפתח ב- 2010, עקב גל הביטולים של הופעות מחו"ל של אמנים בסדר גודל של הפיקסיז והגורילז, בסמוך לפרשת המרמרה.
מי תומך בעמוד - חברת הפקה או חברה מסחרית כזו או אחרת?
"כמעט כל מפיקי ההופעות בארץ תומכים בנו - שוקי וייס, גד אורון ועוד, אבל לא בצורה כספית, אלא מבחינת תמיכה ברעיון. אנחנו בקשר טוב עם כולם, הם סומכים עלינו במאה אחוז ופונים אליו גם על מנת לקדם הופעות וגם על מנת שנעזור לשכנע אמנים לא לבטל. ב-2011, למשל, פגשתי את חברי להקת אינטרפול, ששלחנו להם כמה מכתבי מעריצים על מנת שלא יבטלו, למרות הלחץ הכבד שהופעל עליהם".
חברות ההפקה חשופות לנזקים כספיים אדירים, עקב ביטולי הופעות. שוקלים פעם ופעמיים ושלוש לפני שמביאים אמן לישראל? חרב הביטולים תמיד מרחפת מעל?
"מאז 2010 זה איום מאוד ריאלי על כל הופעה. יש חברות הפקה קטנות שעבורן ההפסדים משמעותיים מאוד. רוב המפיקים בארץ היו שמחים פשוט לכסות את עלויות ההופעות, הם לא יוצאים ברווח. לא כולם הם שוקי וייס, שמסוגל לספוג הפסדים של מיליונים. הממשלה היום לא מציעה דרך לפצות את החברות עקב ביטולי הקשורים במצב הפוליטי, וכמובן, אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח הופעות כאלה בארץ. הכל הולך על הידיים של המפיקים – אין דרך להחזיר את הכסף הזה".
מהמפגשים שלך עם מעריצים, אמנים שביטלו הופעות איבדו חלק מהקהל שלהם בישראל?
"תראי, אנחנו לא באים בטענות לאמן שלא מגיע, בגלל שאיימו על החיים שלו או בגלל שהוא מרגיש לא נעים לבוא. גם יש אמנים שחוזרים מאוחר יותר, כמו הפיקסיז שכאמור ביטלו ב-2010, אבל חזרו עכשיו ונתנו הופעה טובה וארוכה מאוד. אבל, אני חייב להודות שבשנה האחרונה אנו נתקלים ביותר ויותר מעריצים שזונחים את האמנים האהובים עליהם, בגלל ביטול. המקרה הכי מפורסם הוא של קבוצת המעריצים הענקית של פרל ג'אם בארץ, שמונה כארבעים אלף אנשים. השנה אדי ודר הודיע באופן פומבי שהוא נגד מדיניות ישראל, במיוחד לאור צוק איתן, והמון מעריצים הודיעו שהלהקה שרופה עבורם. תראי, זו להקה פוליטית, זה לא סוד שאדי בחור מאוד אנטי מלחמתי, הרי חצי מהשירים שלו מבקרים את המדיניות הצבאית של ארה"ב. חבל. לדעתי, ההפסד כולו של המעריצים".
עוד כותרות ב-nrg:
יהודה לוי 2014: אומלל באופן מעורר רחמים
המלחמה אחרי צוק איתן: שחיתות והבטחות שווא
חוגגים 20 שנה לחברים: איפה הם היום?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"כשנודע לי שאיאלץ לבטל את הפסטיבל, הרגשתי רע", מספר גד אורון, מוותיקי מפיקי ההופעות בישראל, שהביא ארצה שורה של אמנים דוגמת בוב דילן, לאונרד כהן, מטאליקה, גאנס אנד רוזס ורבים אחרים, והתעתד לקיים השנה את פסטיבל ISLE OF DREAMS, הכולל כ-40 אמנים מתחום המוסיקה האלקטרונית. "בראש ובראשונה, עבודה של שנה וחצי יורדת לטמיון, לאחר מכן שחרור עשרות אנשי הפקה ומקצוע מהעבודה והפרנסה של לא מעט אנשים, הודעת ביטול לנותני שירותים רבים, ובסופו של עניין, לפרק הפקה כ"כ גדולה שבוטלה זו עבודה לא קלה, מתוחה מאוד, שאורכת לא מעט זמן".
מי יזם את הביטול?
"מנהלי חלק מהאומנים התחילו לחשוש לשלוח את האמנים לישראל עקב המצב, אך מה שהכריע, היה הכרזת משרד החוץ האמריקאי על אזהרת מסע לישראל כל עוד המצב הנוכחי נמשך".
ביטול הופעות כרוך, מן הסתם, בהפסדים כספיים כבדים.
"בפרויקטים בסדר גודל שכזה, ההשקעה היא על ציר זמן ארוך מאוד, אך עיקר ההשקעה פרושה על כשלושה שבועות אחרונים טרם פתיחת שערי האתר. בכל שבוע מתוך השלושה האחרונים, עמדנו להיכנס להתחייבויות של כמיליון אירו. כמפיק הפרויקט, מוטל עליי חלק מהאחריות למזער נזקים מיד לכשאני צופה מצבים כאלו שנקלענו אליהם, ולכן, בשלב מוקדם הודענו לכל נותני השירותים המקומיים להפסיק כל פעולה שיש בגינה התחייבות כספית של נותן השירותים, ולאחר מספר ימים נאלצתי, לאחר התייעצות עם שותפינו באיביזה ובגרמניה, להודיע על ביטול".
האם מפיקים זוכים לפיצוי מגוף כלשהו? האם חברות הביטוח נותנות לכך מענה?
"עולם תעשיית המופעים החיים הפרטית בישראל הוא גורם שקוף בכל הקשור בתמיכה מוסדית ו/או פיצוי למקרה של ביטול במצב אליו נקלענו אני וחבריי. אנו מעסיקים אלפי עובדים, נותני שירותים, מוסדות ותורמים לא מעט לשמה של ישראל בעולם כמדינה שקורים בה אירוע מוסיקה תיאטרון ומחול כמו בכל ארץ מערבית ואולי אפילו יותר, מה גם שכתוצאה מפעילות שלנו המדינה מרוויחה לא מעט, ולמעשה המדינה היא הגוזרת נתח כספי הגדול ביותר מכל פרויקט המתקיים כאן – אבל, קודם נגמור את המלחמה הזו ואח"כ נתחיל לבכות.
"בשנותי הרבות כמפיק בתחום תעשיית המופעים החיים, עברתי כבר מלחמות, מבצעים, ומה לא – אחרי כל "חרבון" כזה לוקח לנו שנים להתאושש וזה לא קל, אבל מתאוששים, זה מה שחשוב".
יש תחושה שזהו קיץ יוצא דופן – מצד אחד, הקיץ הרווי ביותר בהופעות מתוכננות, ומצד שני, נושא עמו את מספר הביטולים הרב ביותר. האם אתה חש שינוי כולל ביחס של אמנים מחו"ל כלפי ישראל?
"בשנים האחרונות, כתוצאה מעבודה סיזיפית של מספר מפיקים ויזמים מקומיים, ואני ביניהם, החלה תעשיית ההופעות החיות העולמית להחשיב את ישראל כיעד חשוב בדיוק כמו הערים הגדולות באירופה המערבית, ואני לא חש כרגע, למרות שמוקדם מדי להסיק מסקנות, ירידה באטרקטיביות שלנו, אלא שהאפקט המאוחר של תודעה בעולם עדיין לא הגיע לשיא, משמע עדיין לא ראו את כל התמונות מעזה, ולזה ישנו אפקט קשה על האמנים והמוסיקאים.
"יחד עם זאת, משיחות עם ידידינו לעסקים בעולם, ניכר שהם מבינים נכון את התמונה כאן, וזו עובדה חשובה מאוד, שכן הם משפיעים גדולים בהחלטות של מנהלי אמנים האם לשלב ישראל בסיור ההופעות הבא.
"יפה הייתה עושה ממשלת ישראל אם הייתה מתרכזת במבצעי הסברה ממוקדים לאותם אנשי מפתח בתעשיית המוסיקה העולמית, שרבים מהם יהודים. למוקדי הכוח האלו באירופה ובארה"ב כוח אדיר השפעה בתקשורת ובתודעת ההמונים בעולם, יותר מהרבה תחומים אחרים".
אתה סבור שייתכן ואמנים שהופעותיהם בוטלו השנה, יופיעו שוב בשנה הבאה, אם המצב יהיה שונה?
"ללא כל ספק".
גם המפיק כרמי וורטמן, שאחראי היה על הבאת להקת "אמריקה" וסי לו גרין, מביע כאב רב על ביטול הופעותיהם. "לקחתי מאוד קשה את הביטול של להקת אמריקה, המופע היה כמעט כולו מכור כחודש וחצי לפני", הוא מספר. "הם ביטלו ביום השני של נפילות הטילים, היו מאוד מושפעים מהחטיפות והמצב. ניסינו לבקש מהם שימתינו עם ההחלטה, אך הם היו נחושים. מסתבר שיצא להם בסדר, כי בסוף לא ניתן היה לקיים הופעות על פי הנחיות פיקוד העורף.
"סי-לו רצה שאנחנו נקבל החלטה, סיכמנו על תאריך 'גו-נו גו', ושבועיים לפני החלטנו לבטל את המופע, כי לא ניתן היה להיות ערבים לביטחונם ובאותה נקודת זמן גם לא היה אישור מפיקוד העורף. ההופעה הייתה אמורה להיות ב-19 באוגוסט, יום שבו נורה טיל לכיוון ירושלים בסביבות השעה עשר בערב".
אתה בקשר עם הקהל, עם המעריצים? קיבלת תגובות מהם?
"בהחלט, היום מאוד קל, עם הפייסבוק ודומיהם. אני מקבל המון חיזוקים מהקהל, שמנסה לעודד ולומר לנו שנעשה כל מאמץ להחזיר את האמנים בהמשך.
"לצערי הרב, רוב האירועים של הקיץ במגזר המפיקים הפרטיים התבטלו, ותכל'ס הדבר היחיד שנשאר אלו הופעות של רשויות מקומיות, שלהן אין ממש ריזיקה כלכלית", מודה המפיק בנוגע להפסדים הכספיים בעקבות הביטולים. "מדובר פה בהפסדים של למעלה ממאה מיליון שקל לתעשייה, וצריך להבין שהמפיקים לוקחים את כל הריזיקה, הופעה יכולה להצליח או להיכשל. מה שכן, הפגיעה בכל הספקים היא נוראית, מדובר על חברות הגברה ותאורה, חברות אבטחה, הסעות, פועלי במה צוותים, בתי דפוס, ועוד - שורה ארוכה מאוד של אנשים שלא מתפרנסים הקיץ. המפיקים עובדים כל החורף ומקווים בקיץ להצדיק את עבודתם. אני צופה גלי פיטורים ענקיים בתחום.
"גם חשוב לי להבהיר שהמכה הכלכלית היא לא רק לנו, אלא גם ללהקה, אמנים בסדר גודל הזה מזמינים כבר טיסות ומתכננים את הטור האירופאי חודשים מראש, פתאום יש להם ימים באירופה ללא כיסוי, ללא שכר, מלונות ואש״ל, וכל זה לפמליות מאוד גדולות.
"אין שום התייחסות מצד הממשלה. לא מדברים איתנו, כאילו אנחנו לא קיימים. זה מאוד מצער, אנחנו רואים את משרד התיירות מנסה לדחוף ולשקם קצת את המלונאים, אבל בכל הכתבות, התחום שלנו בכלל לא מוזכר".
גם אירועי "עונת התרבות בירושלים" הכולל למעלה מ-150 אמנים שונים וביניהם פסטיבל "מקודשת" שיערך בתאריכים 9-12.9.14, שהציפייה לקראתם הייתה רבה, הושפעו רבות מן המצב.
"מכל כך הרבה סיבות בעולם", מספר איתי מאוטנר, המנהל האמנותי, "החלטנו לעצור את הפעילות הרגילה שלנו, שתוכננה לאורך שנה שלמה, ולרקום תוכנית חלופית, שמהדהדת את המציאות הסבוכה אליה כולנו נקלענו. היה לנו ברור שלא ניתן להמשיך כרגיל, כאשר הכל מסביב כל כך לא רגיל - הלוויות, פצועים ודאגה עמוקה לנפגעים משני הצדדים, בתוספת מצב רוח לאומי ירוד, מנעו מאיתנו לקיים את האירועים המתוכננים.
"לצד הנחיות ברורות מצד כוחות הביטחון", מפרט מאוטנר כיצד התקבלה ההחלטה, "לקחנו על עצמנו החלטה ברורה לא לעלות את התוכנית המקורית שלנו כל עוד הלחימה נמשכת. זה פשוט לא נראה לנו הגיוני לפרסם, לשווק ולהזמין אנשים לקחת חלק באירועי תרבות כאשר מסביב הכל גועש, כואב וקשה. אנחנו פחות מאמינים בתפיסה של "ההצגה חייבת להמשך" בכל מחיר. אנחנו מאמינים בכוחה של האמנות והתרבות לייצר שינוי, אבל בטוחים שהאמנות צריכה להתאים את עצמה למציאות הסובבת אותה".
כיצד התאמתם את האירועים למציאות המשתנה? באיזה צעדים נקטתם?
"הפעולה הראשונה שלנו הייתה להקפיא את אשר תוכנן, ומיד ליצור תגובות אמנותיות נוספות. כצעד ראשון, יצאנו לפעילות תרבותית מרתקת בדרום הבוער - הורדנו את מיטב אמני ירושלים לדרום ויצרנו עם הילדים והתושבים הנוספים סדרה של סדנאות ומפגשים תרבותיים, שעסקו כולם במצב.
"מיד אח"כ, הקמנו תחנת רדיו על גלגלים שבמשך שבוע, בכל יום, נסעה למרכז תרבותי אחר בו התקיימה פעילות ופתחה שידור משם. אירחנו וראיינו אמנים ויוצרים מובילים והדהדנו את היצירות המתקיימות שם. השידור שודר לייב באינטרנט וזכה לתפוצה אדירה. כמו כן, התאמנו את שאר הפעולות שלנו למה שעבר עלינו בקיץ. כל אחד מהפסטיבלים שלנו קיבלו עדכון ורענון בשביל להפוך אותו לרלוונטי יותר.
"לקראת סוף העונה, נצא בפעולה תרבותית אזרחית גדולה תחת השם "אנחנו כאן", שמנסחת עמדה ברורה וצלולה אל מול הקושי, האלימות והגזענות הקיימות בעיר, במדינה ובשיח הכללי. הפעולה הזו, ברוח העונה, תהיה פעולה אמנותית שנוצרת בשיתוף פעולה עם קבוצת אמנים מקומית".
אתה סבור שאמנים שהופעותיהם בוטלו השנה, יופיעו שוב בשנה הבאה, אם המצב יהיה שונה?
"חשוב להבין שהמלחמה אכן טרפה את הקלפים וסיומה מרגיע את המצב, אבל כמובן מחזיר אותנו לסיטואציה המורכבת הקודמת - החרם התרבותי על ישראל. גם בימים כתיקונם, קשה לשכנע אמנים ויוצרים להופיע בירושלים ואנחנו מתמודדים עם הסיטואציות הללו יום יום".
בשעה שבארץ חברות ההפקה והמעריצים מלקקים את הפצעים לאחר הביטולים, אמנים ישראלים המופיעים על במות בחו"ל מתמודדים עם מנעד רחב של התייחסויות לעובדת היותם ישראלים, חלקן נעימות יותר וחלקן פחות.
"הופענו בארה"ב והיה מעולה", מספר יובל הרינג מלהקת "ועדת חריגים". "כולם שם שיכורים או מסטולים או באמצע שומקום, מכדי שיהיה אכפת להם מעניינים בינלאומיים. הם לרוב יביעו הזדהות עם הבן אדם שעומד הכי קרוב אליהם ויחפשו דרך לקחת אותך הביתה כדי להכין לך חטיף חצות ולעשן משהו. בניו יורק או באל איי ובערים גדולות דומות אתה יכול למצוא אנשים שמעוניינים בדיון קצת יותר אקדמי, ושם אולי תמצא את עצמך מסביר את עצמך כישראלי".
יחד עם זאת, בהמשך רצף ההתייחסויות לישראליותם של האמנים, המתחיל בחוסר התעניינות בארץ המוצא שלהם וממשיך בצורך במתן הסברים, קיימות גם תקריות שהרינג אמנם אינו מייחס להן חשיבות יתרה, אך הן משקפות את האווירה האנטי ישראלית שעולה וגואה. "היינו בפרימוורה לאחרונה", הוא מתאר את החוויה מהפסטיבל הבינלאומי למוזיקה בברצלונה, "והייתה אמור להיות הפגנה פרו פלסטינית בכניסה, שלא התקיימה. ההופעה עצמה הייתה אחלה, בלי קשר, ואין לי דרך לדעת מה הקהל חשב עלינו כשהיינו על הבמה, אבל שום דבר חריג לא נרשם".
"יש לנו סיבוב הופעות קרוב בספטמבר, והחבר'ה שעושים לנו את ההופעה בלונדון, סוג של ביטלו לנו בצורה נחמדה. הם אמרו שהם מפחדים שאנשים לא יבואו להופעה בגלל המצב ושלכן הם לא יכולים להבטיח את הכסף שהבטיחו לנו, ושאולי זה 'לא הזמן הכי טוב למופע בכורה בלונדון בשביל הלהקה שלכם'. אני אוהב אותם ורוצה לשמור איתם על קשר טוב, וגם חצי מבין אותם, אז קבענו לעתיד. זה מרגיש קצת כמו אפליה, אני מוכרח לומר, וזה מאד לא נוח בשבילי, אבל אני גם פרגמטי מספיק כדי לשמור על יחסים טובים עם כולם ולהבין ששום דבר לא סופני".
גם להקת לולה מארש העובדת בימים אלה על אלבום חדש שייצא בלייבל "אנובה", הופיעה בפרימוורה, אך הסולנית יעל שושנה כהן מתארת את החוויה כחיובית לגמרי. "זכינו להשתתף בכמה פסטיבלים מדהימים בחו״ל – פרימוורה, פוהודה בסלובקיה ופדינה ברומניה. החוויות שלנו בשלושת הפסטיבלים היו חיוביות - לא זכינו ליחס מיוחד כאמנים ישראלים והתקבלנו כמו כל האמנים שהופיעו בפסטיבל. היחס של המארחים בכל הפסטיבלים עד כה היה חם, אישי, מקצועי ומפנק.
"היו לנו חששות, אבל שמחה לומר שהם לא היו מוצדקים. חוץ משאלות מתעניינות לגבי המצב בארץ ודאגה לשלומנו בתור אזרחים ישראליים, לא נתקלנו בתגובה עוינת, ונכון לעכשיו לא ניסו לבטל הופעה שלנו והכל קורה כרגיל".
ארז טודרס מההרכב "התפוחים", המופיע עם הלהקה בחו"ל כבר 7 שנים, אינו חש בשינוי ביחס בעולם כלפי מוסיקאים מישראל. "המדינה שהכי אוהבת אותנו זו אנגליה, ואנו מתקבלים שם תמיד באהבה גדולה. יש שם כיום לא מעט אנשים שמכירים את כל החומר שלנו ומאוד רוצים שנגיע להופיע יותר. מלבד אנגליה, יצא לנו להופיע בספרד, בגרמניה, בשוויץ, ואנחנו לא מרגישים ששופטים אותנו כישראלים, אלא בכלים מוסיקליים בלבד".
גם אורי מרום מלהקת "The Angelcy", המופיעה הרבה על בימות בחו"ל, בין היתר עם שירה "My Baby Boy" האקטואלי כתמיד, או "אקטואלי תמיד", כפי שהוא מתקן בחיוך, מציין כי לא חש בשינוי שחל ביחס כלפי הלהקה. "הופענו בגרמניה, בפולין, באוסטריה, בצ'כיה, בסלובקיה וברוסיה, ולא נתקלנו בעוינות. להפך, אנשים מאוד התרגשו בהופעה ובסופה ביקשו שנבוא שוב".
להקת "בום פם", המופיעה אף היא על בימות רבות ברחבי העולם, העלתה לאחרונה מספר הופעות ביפן. "האמת היא שזכינו ליחס ממש טוב וחם", מספר חבר הלהקה אורי בראונר כנרות, "היפנים יודעים שהם לא יכולים לשפוט אזרחים של מדינה על פי המדיניות של אותה המדינה. אולי זה שאנחנו מוסיקאים ולא פוליטיקאים נתן לנו כמה נקודות זכות. מעבר לזה, נראה לי שהמלחמה שהתרחשה פה בדיוק באותו הזמן לא זכתה לכותרות ראשיות בערוצי התקשורת שלהם", הוא מוסיף.
כאשר אתם מופיעים בחו"ל, אתם חשים צורך לייצג את ישראל?
הרינג: "אני לא מרגיש צורך לייצג את ישראל - אני מרגיש צורך לייצג את השפה העברית שבה אני שר, את המזרח התיכון, ובכלל את העולם הלא אנגלו-צנטרי. המוסיקה שלנו פוליטית בשתי רמות - בפוליטיקה של עולם המוסיקה, כלומר, אני שר בעברית כנגד האנגלו-צנטריזם של הסצנה, ובפוליטיקה של החיים בישראל - הניסיון התמידי לשרוד, הייאוש בצל השעמום מהייאוש בצל השעמום וכן הלאה".
כהן: "נראה לי שהמוסיקה היא ההסברה הכי טובה - הנציגות של להקה ישראלית על במות כאלה, המפגשים השונים שלנו עם אנשים מכל העולם והחברויות שנוצרות בסיטואציות כאלה ואין להן תחליף. עם לא מעט אנשים שהכרנו בפסטיבלים אנחנו בקשר. אנחנו מקבלים הודעות לפייסבוק מאנשים מכל מיני ארצות שנהנו מההופעה ומתעניינים בעשייה שלנו, וזה מאוד מרגש. ואנו מקווים להמשיך להפיץ את המוזיקה שלנו ברחבי העולם ולחבר בין אנשים באמצעות ההופעות שלנו".
כנרות: "כשאני מופיע בחו״ל, אני מייצג את עצמי ואת האמנות שלי. במקרה אני גם מישראל, אז אנשים יכולים לראות את זה כמשהו שמייצג את ישראל באיזושהי צורה".
טודרס: "המוסיקה שלנו אינסטורמנטלית, אין טקסט שאוטומטית לוקח את המחשבות לכיוון פוליטי מסוים. ברגע שאין את זה, המוסיקה הופכת להיות משהו אוניברסלי. כש'התפוחים' קמה, חיפשנו ליצור להקה שמבוססת גרוב, פאנק, עם עוד אלמנטים, והחלטנו שאם כבר יגיע טקסט, הוא יהיה מתוך דגימות ולא טקסט שאנחנו נכתוב. לכן, אנחנו לא מרגישים צורך לרתום את המוסיקה להעברת מסר פוליטי, שייצג את העמדה שלנו כלהקה, מעבר לאוסף הדעות של כל אחד מחבריה, או את ישראל".
מרום: "היו הופעות שבהן לא היה חשוב מאיפה אנחנו, ואני בכלל לא בטוח שהקהל ידע מאיפה, ולעומתן, הייתה הופעה ב'צכיה, שבה היו בשורה הראשונה אנשים שהחזיקו דגל ישראל ונופפו בו. כשרותם שר את Freedom Fighter"", הוא אמר לקהל שאנחנו שרים את זה לדגל. במובן מסוים, יש בזה משהו אפילו טיפה מרגיז, בהחלטה של מישהו להגיע להופעה שלך עם הדגל. ישר הוא מנכס אותך למדינה ולעצמו, וגורם לך לייצג משהו שלא בחרת לייצג, שלא התכוונת לייצג באותו רגע.
"אבל בסופו של דבר, אתה לא באמת יכול להתנתק מהמקום ומהזמן שאתה חי בו וממה שקורה מסביב, גם אם אתה לא מתכוון לייצג שום דבר. אני חושב שגם אם המוסיקה תנסה להתקיים במנותק מהאקטואליה, זו תהיה אמירה".
מהי דעתכם על אמנים שביטלו את הופעתם בארץ?
מרום: "אני יכול להבין אותם, מבחינתם זה לבוא לאזור מלחמה. מה הם צריכים את זה על הראש שלהם? לא בכל מקום יש מרחב מוגן ואם יקרה משהו זה יהיה נורא, לא משהו שאתה רוצה לקחת על עצמך.
"אנחנו ניסינו מאוד לא לבטל הופעות בארץ. הייתה הופעה שהזזנו ממרחב לא מוגן למקלט, והורדנו את המחיר כך שיהיה ממש מינימלי ורק יכסה הוצאות, בגלל האחריות הזו.
"חשוב לי להגיד שמותר להתעסק במשהו שהוא לא רק המלחמה, ולחשוב על מוסיקה ואהבה. לא רק מותר, גם חשוב, כדי להבין למה שווה לעבור את כל זה.
"כשהיינו בהופעות בחו"ל, היה לנו מאוד לא נעים לפרסם תמונות – איזה כיף פה ואיזה יופי שם, ולהעלות קטעי וידיאו, כולל הצעת נישואים בין חברי להקה, כי מה, זה מה שאתה עושה בזמן שהחברים שלך נמצאים בעזה? במובן הזה, המוזות קצת שותקות, ולא נעים להתעסק עם דברים שלא קשורים. אנחנו לא קבענו הופעות חדשות, פשוט לא ביטלנו. גם כאן, הביטול הוא אמירה".
טודרס: "רבות ההחלטות בחיינו שמתקבלות כתוצאה מבורות בנושא מסוים. כנ"ל במקרה הזה. אבל עם זאת, אני חושב שגם בתחום הזה חייב להישמר חופש פעולה והחלטה – אמן שכן מחליט שהוא רוצה להעביר את דעותיו הפוליטיות דרך המוסיקה שלו, דרך האמנות שלו, שיעשה את זה. בלי לשפוט, שזה הדבר הכי חשוב".
כהן: "זה בהחלט היה קיץ מבאס, אבל אני לא באמת יכולה לענות על השאלה כי אני חיה פה בארץ ורואה את המצב באופן שונה מאיך שאותם אמנים שביטלו רואים... הלוואי והמצב יירגע ואמנים יגיעו לפה מבלי לחשוש מהמצב או ממה שהעולם יגיד עליהם, אבל אני מרגישה שאני לא באמת יכולה לשפוט אותם".
כנרות: "אני חושב שזה די מפחיד ומדאיג לטוס להופיע באזור בו מתרחשת מלחמה. נראה לי שגם אני הייתי מבטל במקומם".
הרינג: "מוסיקה וסיבובי הופעות הם לא תחרות השתנה. זו דרך חיים מורכבת וקשה ומתישה, ולפעמים בן אדם לא רוצה לקחת סיכונים או לעשות משהו שהוא מסובך מדי ומעדיף לעשות אותו אחר כך, כשהוא קל יותר. ובעניין אלה שמפעילים לחצים על אמנים, אני תוהה באמת - האם הם לא עובדים? האם הם יושבים כל היום על המחשב? איך הם מסוגלים להרשות לעצמם למלא את זמנם בלפוצץ לאנשים את האימיילים בספאם? האם הם מועסקים על ידי חברה שזו עבודתה? אני לא מבין איך זה עובד בכלל בכלכלה הזו".
ח"כ בועז טופורובסקי מביע מזה שנים את קולם של הצעירים ומעלה לסדר היום סוגיות המעסיקות אותם. העניין הרב שהוא מגלה בנושא תרבות והחשיבות שהוא מייחס לקיומה של תרבות עשירה, לצד גילו הצעיר של רוב קהל ההופעות מחו"ל, הופכים את טופורובסקי לאחד מחברי הכנסת שמסקרן במיוחד לדעת מהי עמדתם בנושא.
"אני מחלק את זה לשניים. קודם כל, מבחינה פרסונלית, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה, גם אם אנחנו לא אוהבים את זה", הוא שוטח את עמדתו. "אם אמן ישראלי, למשל, יוזמן להופעה בקטאר ויחליט שהוא לא רוצה להופיע שם משום שהם תומכים בחמאס, אנחנו לא נבוא בטענות. אבל יכול להיות שהקטארים יבואו אליו בטענות, מפני שהוא מערב דעות אישיות ופוליטיקה בעבודה שלו, במוסיקה שלו. חשוב לומר שזכותו של כל אדם – אמן, שחקן כדורגל, מפיק או כל אחד, לעשות את מה שהוא מוצא לנכון.
"אבל, וזה הפן האחר של הנושא, צריך להבין ולקחת בחשבון שיש הבדל בין אדם שלא כל כך מעניין ציבורית, כמו בעל חנות בגדים, למשל, ובין אדם שיש לו השפעה על ציבור רחב. אמנים צריכים להבין שיש השלכות רחבות להתנהלות שלהם, ואני מצפה מאנשים שיש להם השפעה ציבורית להבין את ההשלכות של המעשים שלהם ולא לקבל החלטות בלי בדיקה מאוד מעמיקה. רואים הרבה אמנים שמחליטים להחרים את ישראל לאו דווקא משום שהם מבינים את הנושא לעומק וקיבלו החלטה מושכלת, אלא בגלל שלחצו עליהם.
"יש כאן עוד אלמנט, של פחדנות – פחד מטילים, מנזק לעסקים. וזה מובן, אבל גם כאן הייתי מצפה מאמן לבחון את ההשלכות של הביטול, כי אם ליידי גאגא, למשל, תבטל עכשיו את ההופעה שלה בישראל, מפחד הטילים, אדם שישמע את זה יאמר לעצמו שאם ליידי גאגא ביטלה, ולה יש מאבטחים, אז הוא בטח לא יגיע לישראל.
"בסופו של דבר, חרם מנציח את המצב – כל אחד חושב שהוא צודק ולא מעוניינים לדבר. יותר נכון לדבר על זה, להתמודד עם העמדות המנוגדות, ליצור דיאלוג. תראי, אנחנו יודעים את האמת – אנחנו יודעים שהאופן בו ישראל מוצגת בעולם הוא מאוד מוטה וחד צדדי. בהרבה מקומות יש בנוסף גם סממנים אנטישמיים. לכן, כמחוקק, אני חושב שהמדינה צריכה לעשות עבודה טובה יותר בהסברה הבינ"ל, הסברה שצריכה להיעשות גם מול אמנים וגם מול אנשים שיש להם השפעה על דעת קהל".
---
נסיים במחווה לאמנים שבכל זאת הגיעו לכאן הקיץ והופיעו בפני הקהל הישראלי שציפה להם ואף קיבל אותם בהמון אהבה. תיהנו.
אקו"ם