"התבגרות": אירוע קולנועי נדיר באיכותו
סרטו החדש של לינקלייטר מצדיק את כל התשבוחות שמרעיפים עליו, בזכות מעקב בין 12 שנים שלוכד את התבגרות השחקנים במקביל להתפתחות הדמויות שהם מגלמים. מפגש הז'אנרים המרתק בין העלילתי לדוקומנטרי מצא את ביטויו המתוחכם והשלם ביותר
''התבגרות'' סימולטנית של השחקנים והדמויות
באדיבות גלובוס מקס
כעת, בסרטו המגובש והטוב ביותר עד כה, משדרג לינקלייטר את הרעיון הבסיסי שלכד בטרילוגיה ההיא. ב"התבגרות" הוא מאפשר לנו להיות עדים, לאורך 165 דק', לא ליום בודד, כי אם ליותר מעשור שלם בחיי הדמויות שהוא שם תחת עדשתו הבוחנת. מדובר בסרט שצילומיו נמשכו לאורך 12 שנה, המורכב מסדרה של אפיזודות אשר בהם משחקים אותם השחקנים. בלי אפקטים הוליוודיים, ללא איפור מתוחכם – הצופה עד להתבגרות הפיזית של השחקן במקביל לשינויים של הדמות שהוא מגלם. התוצאה, מעבר להיותה דרמה משפחתית מרתקת ומרגשת בסגנון "אליס לא גרה כאן יותר", הכוללת בתוכה מרכיב דוקומנטרי ייחודי, היא לא פחות מאירוע קולנועי נדיר בייחודו ובאיכותו.
בכלל, נראה כי בעשור האחרון הפער בין קולנוע דוקומנטרי לבין זה העלילתי הולך ומצטמצם. בין אם מדובר בקולנוע דוקומנטרי המנסה להראות ולתפקד כמה שיותר כמו סרט עלילתי (למשל, סרטיו של הדוקומנטריסט מייקל מור), או קולנוע עלילתי המנסה לגרום לצופה להאמין שמה שהוא רואה על המסך היא תמונת מציאות (ז'אנר סרטי ה-found footage, למשל) נראה כי הצורך לקרב בין שני הז'אנרים השונים לכאורה, בין הדוקומנטרי-אמיתי לעלילתי-הבדיוני, מצא כעת את ביטויו המתוחכם, המספק והשלם ביותר.
"התבגרות" עוקב אחר תהליך התבגרותו של ילד בשם מייסון (השחקן אלר קולטריין) מגיל 5 ועד גיל 18, מתקופת ביה"ס היסודי ועד ללימודיו בקולג', זאת לצד תהליך התבגרותה של אחותו הגדולה בשנה, סמנתה (השחקנית לורליי לינקלייטר), והוריו הגרושים אותם משחקים פטרישה ארקט (מהסדרה "מדיום") ואית'ן הוק, משחקניו הקבועים של לינקלייטר. כתמונת פאנורמית ענקית, הסרט פורס מולנו יותר מעשור בחייהם.
"התבגרות" אינו הפעם הראשונה בה נוצר תיעוד ארוך שנים של דמויות המופיעות מול המצלמה. הסדרה הדוקומנטרית הבריטית "UP" של פול אלמונד ומייקל אפטד, עקבה אחר 14 ילדים
אך "התבגרות" לוכד בעדשתו לא רק את תהליך התבגרותם של הדמויות המוצגות, אלא אף של ארה"ב המשתנה והמתפקחת לאורך שנות האלפיים, ומעבר לכך אף את תהליך התבגרותו והתחדשותו של המדיום הקולנועי, הן דרך סגנון הבימוי המשתנה, איכות הצילום המשקפת את המעבר מפילם לוידאו ובעיקר דרך המפגש בין שני הז'אנרים, הדוקומנטרי והעלילתי, שהופכים אותו למסמך קולנועי מרתק ונדיר.
"התבגרות" ייזכר קודם כל כסרט ייחודי בגלל תהליך עשייתו המאפשר לראות את כל צוות השחקנים, עד לרמת שחקני המשנה, מתבגרים מול המצלמה, ואכן זו חוויה ייחודית כשלעצמה. הזווית הזאת של העשייה משתלטת על הסרט ברמה שהיא מעניקה אווירה מאוד ריאליסטית לשאר האירועים העלילתיים המתרחשים, מה שהופך את חוויית הצפייה בו לעוצמתית, מרגשת ומפעימה.
עוד כותרות ב-nrg:
הגיע זמנה של טל גלבוע לסתום את הפה
הראל סקעת ועידן רול מדגמנים זוגיות מושלמת
יידישע מאמע: דוונית פאלטרו מתגיירת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מצדיק את כל התשבוחות. ''התבגרות''
באדיבות גלובוס מקס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם