שיר אחרי מלחמה: אביחי אוהב ציון שר על המראות שלא יוצאים לו מהראש
אביחי אוהב ציון בכלל לא היה צריך להיות בשטח הכינוס של גולני, אבל הוא התעקש לשרת ב"צוק איתן" ונפגע מפצמ"ר שהרג ארבעה מחבריו. מפגש מקרי בבית החולים עם אייל גולן סלל לו את הדרך להגשים חלום: לשיר
הבנת מה קרה?
"בשנייה הראשונה שאחרי הפגיעה אתה הלום מההדף וכולך מבולבל. ראיתי את היד הפצועה אבל לא הרגשתי שום כאב. הבנתי שקרה לי משהו, אבל עוד לא הבנתי מה בדיוק. כשבן אדם נמצא בסיטואציה כזו, הוא יכול לפעול בשתי דרכים: להשתתק או לתפקד. במקרה שלי, האדרנלין הציף אותי, נכנסתי למוד חירום והמוח פשוט נתן פקודות לגוף בלי טיפת השתהות על הרגש. שמחתי לגלות שאני מסוג האנשים שמתפקדים במצבים כאלו".
מה עשית?
"ניסיתי לטפל בעצמי כמה שיכולתי. היד שלי הייתה מלאה ברסיסים אז התחלתי לחבוש אותה עם השרוול בניסיון לעצור את הדימום. כשסיימתי, חיפשתי חובש שיעזור לי".
עוד כותרות ב-nrg:
סרט על אב שיכור בכיכובו של הומלס אלכוהוליסט
מתברר שלמסתבר יש משמעות לא ברורה
בלעדי: דודי לוי בביצוע מיוחד לשנת השמיטה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חלומות, יש להם דרכים משונות להתגשם. במקרה של אביחי אוהב ציון הוא היה צריך לעבור מלחמה, לשרוד פגיעת רקטה, לאבד ארבעה מחבריו ולהחלים מניתוח כדי שיוכל סוף–סוף לשיר.
הרקטה ההיא, שנחתה ללא התרעה בשטח הכינוס של חיילי השריון, לא הותירה ללוחמים הרבה סיכוי. המיגוניות היו רחוקות, ולא היה להם זמן להגיב. ארבעה מחבריו לפלוגה נהרגו באותו אירוע. אליאב כחלון, מידן ביטון, נירן כהן ועדי בריגה הי"ד. הוא עצמו נפצע באורח בינוני.
"זו הייתה הפעם הראשונה שבה פגעה רקטה בשטחי הכינוס, ולכן לא חשבנו באמת על אפשרות כזאת לפני כן", מספר אוהב ציון בשקט. "קצת לפני שהגענו לשם, היינו באזור אחר וראינו את כל השיגורים והיירוטים. הרגשנו מאוד בטוחים".
ודווקא אז, ברגע החלש והפגוע ביותר של חייו, צמח גם הנס הפרטי שלו. בבית החולים, שעות ספורות לאחר שיצא מחדר הניתוח, ביקר במקום הזמר אייל גולן, שניסה לעודד את רוחם של הפצועים. כשהגיע אל מיטתו של אביחי החל לשיר לו, ואביחי ענה. השניים שרו יחד — חייל פצוע וזמר. חבר צילם את המפגש והעלה לרשת, והשאר כמו שאומרים, היסטוריה. "הסרטון הפך לוויראלי תוך שעות, קיבל מאות אלפי לייקים ושיתופים", מספר אוהב ציון.
גם המפיק כפיר סימן טוב צפה בסרטון והחליט לעשות מעשה. הוא פנה אל שותפו ליאור מנור, שהתרגש אף הוא מהבחור הצעיר במיטת בית החולים. השניים הציעו לתרום מניסיונם, קשריהם וכספם כדי לסייע לחייל שכל כך נגע ללבם. "הם שאלו אם ארצה שיכתבו עבורי שיר, יאפשרו לי להקליט אותו באולפן ולהוציא אותו כסינגל, והכל בהתנדבות ועל חשבונם", הוא מספר.
איך הגבת להצעה יוצאת הדופן?
"הסכמתי כמובן", הוא מחייך. "הם חיברו ביני לבין הכותב אורן אורבך. דיברנו קצת על מה שעבר עליי ואיך אני מרגיש, ולמחרת הטקסט כבר היה מוכן". אוהב ציון התחבר מיד למילים המרגשות, "הוא כתב מאוד יפה, קלע בול".
למחרת נכנס לאולפן הקלטות. "זה היה מטורף, התרגשתי מאוד", הוא נזכר. זמרת הליווי שהתנדבה לסייע התרגשה מהסיפור ושכנעה את אחד היחצנים הפעילים ביותר בארץ לקדם את הזמר הטרי. "תוך כמה שעות הוא כבר סידר עליי כתבה בערוץ 2, צלם שעשה לי בוק, צילומי יח"צ ועטיפה לסינגל".
הרצון הטוב מצד כל הנוגעים בדבר לא הסתיים שם. בימים אלו עושה דרכו התוצר הסופי, השיר "בצל של מלחמה", אל הרדיו ויוצריו הודיעו שאת ההכנסות העתידיות מהתמלוגים יתרמו לאגודה למען החייל.
זה נשמע כמו סיפור סינדרלה בהילוך מהיר.
"כן, זה היה לא ייאמן, אבל התחבר להתגייסות המוחלטת של כל הציבור למען חיילי המערכה הזו. כל מי ששמע שנפצעתי בצוק איתן ישר התחיל לחשוב לא רק איך הוא יכול לעזור לי, אלא גם כיצד הוא יצליח לרתום לכך אנשים נוספים".
מלחמה קשה הייתה כל לילה
היינו יחד כל החברים
ישנים על החולות של עזה
מתפללים אל הבורא שבמרומים
מלחמה קשה הייתה כל לילה
ולא חזרנו כל החברים
חלקם נפלו בקרב, הם כבר למעלה
שומרים עלינו שם בין עננים.
(מתוך "בצל של מלחמה")
כשהוא שר, קולו של אוהב ציון צלול ומצמרר. על הבוסריות והרעד שמתנגבים לרגע מחפים רגש עוצמתי וכוונה גדולה. סוג של עמיר בניון פוגש את עידן עמדי. הסגנון המוזיקלי מזכיר את זמר הנשמה של המוזיקה המזרחית לא בכדי. "בניון הוא לגמרי המודל שלי, אמן אמיתי. הטקסטים שלו הם לא סתם, זו שירה", והכל מוגש בעטיפה שרמנטית של חייל קרבי בגוף חסון ומבט רגיש.
הוא הבן הבכור במשפחה, אחריו נולדו חמש בנות ("בבית החולים הן כרכרו סביבי ללא הפסקה. כולם אמרו שהייתי הפצוע המטופל ביותר במחלקה"). אמו מורה ואביו מנהל בכפר הנוער בפתח תקווה. בקיץ האחרון עברה המשפחה מאלעד לאלקנה שבשומרון.
המוזיקה, הוא מספר, שימשה תמיד מרכז חייו. בגיל שש החל לנגן בפסנתר, וכשהפך לנער מתבגר הצטרפה אליו הגיטרה. בגיל 17 הבין לראשונה שכמו ריטה, גם הוא בעצם רק רוצה לשיר. "זה התחיל בערבי קריוקי אצל חברים, ופתאום כולם מסביבי התחילו להגיד לי שאני חייב לעשות עם זה משהו".
הלכת לנסות את מזלך אצל כל הכוכבים למיניהם?
"ניגשתי לפני שנה לאודישן של הכוכב הבא, עברתי כמה שלבים אבל לא התקדמתי מעבר לכך".
כנראה פשוט לא היה לך סיפור אנושי מזעזע.
"אז הנה, דאגו לי גם לזה", חיוך ציני עולה על פניו.
פציעתו הוגדרה תחילה כבינונית, אך תודות לטיפול מהיר וניתוח חירום שבו הוצאו כל הרסיסים מידו, הצליח להשתקם בצורה מרשימה והשתחרר תוך חמישה ימים. אנחנו נפגשים בסיומו של אימון פיזיותרפיה, אחד מני רבים שהוא עתיד לעבור. "יש התקדמות גדולה", הוא מספר. "היד שלי חזרה לתפקוד כמעט מלא. הרופאים אופטימיים ומאמינים שלא אסבול מנזק כלשהו בטווח הרחוק, ואפילו אוכל לחזור לנגן על הפסנתר".
היית חבר טוב של אייל יפרח הי"ד, שהיה גם כן מאוד מחובר למוזיקה. איך הרצח שלו השפיע עליך?
על הלחימה עצמה הוא לא יכול להרחיב. "היו המון רגעים של תסכול כי אתה לא יודע מה קורה, אם נכנסים או יוצאים. מצד שני היו הרבה רגעי התעלות, לראות את כל האחדות והחיבוק של עם ישראל, זה היה מרגש. אתה גם מאוד ביחד כל הזמן, אין לך רגע של לבד עם עצמך".
אתה מעכל את כל מה שקרה לך בשבועות האחרונים?
"לא ממש. יש הרבה מחשבות על למה זה קרה, למה דווקא הם, ואיך זה יכול היה להיות אני. הרי הייתי כל כך קרוב וניצלתי. זה גורם לחשוב על החיים, על מה הרווחתי".
בדצמבר הקרוב ימלאו לו 21 שנים. עד הפציעה שירת כלוחם חטיבה 7 של חיל השריון אך כעת יסיים את החודשים שנותרו לו קרוב לבית, למרות שמבחינתו היה חוזר ברגע לבסיס האם. כמה חודשים לפני מבצע צוק איתן נפצע באימון. "קרעתי את המיניסקוס בברך ימין, הייתי שלושה חודשים בבית ויכולתי לשחק אותה ולעבור לתפקיד פחות קרבי, אבל לא רציתי להיות ג'ובניק".
לא מוותרים לך שם למעלה.
"כן", הוא צוחק. "לפחות הפעם עשו את זה בסטייל".
אחרי השירות יחזור לבית אל, אל המכינה הקדם–צבאית ישיבתית בראשות הרב אברהם זרביב, שם הוא לומד במסלול "הסדר שילובים" המורכב משנת לימוד והכנה רוחנית ופיזית לצבא, שנתיים של
בימים אלו, לצד החלמתו, הוא מנסה גם לפתוח את הצוהר שנפתח עבורו אל עולם המוזיקה, מתרכז בכתיבת שירים, מתנסה בהלחנה ומתכנן ללמוד פיתוח קול. "אני מאוד מקווה להצליח. יש מחשבות על ללכת ללמוד בצורה מקצועית, אולי בבית הספר רימון".
ממש מחשב מסלול מחדש.
"לגמרי. עד עכשיו הייתי בטוח שאלמד מקצוע ריאלי כמו ראיית חשבון או מחשבים, המגמה שבה למדתי בתיכון".
סליחה על הגישה הפולנית, אבל מה אומרים ההורים על כל מה שקרה לך מאז הפציעה?
"הם הכי בעד שאפשר, מפרגנים ומעודדים. פתאום החלום הפך למציאות, איך אפשר לוותר על הזדמנות כזו?"
ויש כבר מעריצות?
"מגיעות אליי כל הזמן בקשות בפייסבוק, אבל לא משהו מעבר לזה, תודה לאל. כל הצד הזה של החשיפה מאוד מביך אותי, אני בכלל לא בטוח שאני בנוי לכל זה", הוא מודה בביישנות.
מה לגבי הופעות?
"אנחנו עובדים על זה. יש משהו שמתבשל אבל שום דבר עדיין לא סגור".
חששת מכאלו שיגידו שאתה מנצל את המלחמה לטובתך האישית?
"לא שמעתי ביקורת כזו, אבל לי באופן אישי היו חששות שאולי יש בסיפור הזה טעם לפגם. בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה כי זו הדרך שלי להתמודד עם כל מה שעברתי. לכל אחד יש את הנתיב שלו בחיים, כנראה שזה המסלול שנקבע עבורי למעלה כדי להגשים את החלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם