ראשי » תרבות » קולנוע

תוף מאוד: "וויפלאש" יגרום לכם ליהנות מג'אז

משוחק מצוין, כתוב מצוין, מבוים מצוין ולא משעמם אפילו לרגע, הסרט על המתופף הצעיר שיעשה הכל כדי להצליח, וזה כולל אפילו התמודדות עם וורן שילינגר כמנטור, מצדיק את בחירתו כמנצח הגדול של פסטיבל סאנדנס

אני לא זוכר ממי אני גונב את הדחקה הבאה, שתמיד התחברתי אליה מאוד: "אם לנגני ג'אז כל כך קשה לנגן יחד, שיתאמנו יותר". אבל בתזמורת הג'אז של קונסרבטוריון "שייפר" בניו יורק, ברוך השם, מתאמנים בלי סוף.

אנדרו נימן הוא נער בן 19 שגר עם אביו (היי, פול רייזר! מה קורה? אתה עדיין בקשר עם הלן האנט?). כשהוא לא הולך עם האב לבית הקולנוע ומפלרטט עם המוכרת החמודה במזנון, הוא מתופף. ומתופף. ומתופף עוד קצת, כי כידוע, תרגול מביא לשלמות, ותרגול תופים מביא לסכסוכי שכנים. טרנס פלטשר, המנצח המהולל של תזמורת הג'אז הבית ספרית, קוטף אותו להרכב היוקרתי שלו. אנדרו הצעיר לא יודע את נפשו מרוב אושר, אבל מהר מאוד מגלה שפלטשר דומה פחות לזובין מהטה ויותר לרס"ר משמעת בגבעתי, ועוד נכונו להם שלל הרפתקאות ביחד.
 
"וויפלאש" הוא סרטו השני באורך מלא של דמיאן צ'יזל בן ה-30, שאחראי גם לתסריט של מותחן הפסנתר (כן, יש דבר כזה) המהנה "התו האחרון", שהוקרן השנה די בשקט בישראל. הסרט היה הזוכה הגדול של פסטיבל סאנדנס השנה, ואפשר בהחלט להבין למה, על אף שלא מדובר בסרט קל: הוא אינטנסיבי מאוד, הוא כולל קטעים לא פשוטים בחדר החזרות ועל הבמות, הוא מעלה שאלות מסקרנות על הנכונות של וירטואוזים צעירים לירוק דם (תרתי משמע) כדי להגיע לגדולה, ועל הגבול הדק שבין התמסרות לאמנות לבין אובדן פרופורציות. אבל הוא משוחק מצוין, הוא כתוב ומבוים מצוין, והוא לא משעמם אפילו לרגע. וחמור מכך, הוא גרם לי ליהנות מג'אז.

עוד כותרות ב-nrg:
איום מהסרטים: אם לא תלמדו גנדלף יטפל בכם
זו עדיין הקומדיה הטובה ביותר על המסך
מפתיע: איך הגיבה לורד לפרודיה עליה בסאות פארק?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

לפני כמה שנים, רעייתי ואני צפינו בסרט כלשהו ונתקלנו שם בשחקן ג'יי-קיי סימונס. תגובתה של אשתי, "היי, זה החמוד הזה מ'ג'ונו'!" גרמה לי לחייך חיוך רחב: משפט כזה יכול לומר רק מי שלא ראה "אוז".
לסימונס אכן לא חסרה עבודה על המסך הגדול והקטן ("המפענחת", "ספיידרמן", וכן, גם "ג'ונו"), אבל מי שראה אותו כוורן שילינגר, ראש האחווה הארית בכלא "אוסוולד", לא ישכח לעולם את התפקיד המצמרר ההוא.

טרנס פלטשר, הדמות שסימונס מגלם ב"וויפלאש", לא מגיעה לתהומות הרשע של הדמות ההיא, אבל הוא עדיין מניאק מארץ המניאקים: הוא מתעמר בנגניו, לא בוחל בעלבונות 

על רקע מיני/אתני, ודוחק את חניכיו עד לקצה ("אין שתי מילים מזיקות יותר מ-'GOOD JOB'," הוא מסביר), גם אם צריך פה ושם להשליך חפץ או לתת סטירה. כהרגלו, סימונס עושה עבודה משובחת במיוחד, כשמולו גם מיילס טלר ("מפוצלים") מעולה בתפקיד אנדרו הצעיר והמיוסר, שמוכן להקריב הכול, אבל ממש הכול, כדי להיות מספר אחת.

"וויפלאש" מדורג גבוה ברשימת הסרטים שאהבתי בשנת 2014. ואם יש צדק בעולם, או לפחות בהוליווד, ג'יי-קיי סימונס ראוי למועמדות על פרס שחקן המשנה, בטקס האוסקר שייערך בעוד כמה חודשים. ואם הוא יקבל את הפרס, אפילו טוביאס ביצ'ר האומלל יקום וימחא לו כפיים. די, כמה אפשר לנטור טינה.
 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...