אורן ברזילי: תחנות תרבות מחולון עד ניו יורק

מחדרי החזרות במקלטים של העיר בה גדל, דרך ההצלחה בגיל צעיר מדי עם מופע הארנבות של ד"ר קספר ועד ההשפעות המוזיקליות עליו היום, אורן ברזילי חושף את תחנות יצירתו, מגיל 6 ועד היום

nrg תרבות | 21/10/2014 10:45

חולון: כשמקלטים שימשו כחדרי חזרות

אין ספק שהמקום שהכי השפיע על חיי בכל האספקטים היא העיר חולון. בגיל 6 עברנו מבת ים לחולון ושם חייתי עד גיל 23.

השילוב בין הרקעים והתרבויות השונות מהן באו כל חבריי ואני הפך לקיבוץ גלויות שעליו התחנכנו. השימוש העקרי של המקלטים של העיר באותם ימים היה לחדרי חזרות של להקות מכל הסגנונות וזה הפך למקום הבילוי ומפגש העקרי של בני גילי.

אני בעיקר הייתי חלק מהרכבי הבלוז שהיו באותם מקלטים. בבית הקשבנו לתקליטי סן רמו ורוק קלאסי, ומהחלונות של השכנים ובבית ספר שמענו זוהר ארגוב, דקלון וחיים משה, וזה כנראה מה שמסביר איך הטעם המוזיקלי שלי כל כך רב גוני.

בזכות הרקע והסביבה בא גדלתי הבנתי ששיר טוב עובד בכל סגנון ושפה ומהר מאד ניערתי את עצמי מאהבה לז'אנר ספצפי והתרכזתי פשוט באהבה לשירים ומוזיקה.
בשנים שעברו מאז חולון הפכה למעצמה תרבותית ותמיד תהווה למקור ההשראה הכי גדול שלי עם המון גאווה על עצם היותי עוד אחד שגדל והתחנך ברחובותיה.

עוד כותרות ב-nrg:
איום מהסרטים: אם לא תלמדו גנדלף יטפל בכם
זו עדיין הקומדיה הטובה ביותר על המסך
מפתיע: איך הגיבה לורד לפרודיה עליה בסאות פארק?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

חולון צילום: יח''צ.

מופע הארנבות של דר קספר: חסד נעורים

להקת נעורי וספינת האם של חיי. בסביבות גיל 17, הקמתי יחד עם שי להב את הצמד שהפך עם הזמן ללהקה. עם הקספרים הגשמתי הרבה מהחלומות שלי, החיבור שלי עם שי לימד אותי המון על כתיבת שירים ואומץ (סבלתי מפחד במה נוראי).

כשהייתי בין הגילאים 18-19 הוצאנו את התקליט הראשון שלנו וכמעט בין לילה הפכתי לכוכב (לא מומלץ בגילאים האלה!). בסיבוב הראשון של הלהקה הוצאנו שלושה תקליטים שלמרבית הפלא הכושל מבינהם הוליד במשך השנים כמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה.

בגיל 22, ואחרי שלושה תקליטים, יצאנו להפסקה שנמשכה כ-10 שנים וב-2007, כשחזרתי מניו יורק, חזרנו לפעילות מלאה והוצאנו ארבעה תקליטים נוספים. מהסיבוב השני של הלהקה אני הרבה יותר נהנה ומרגיש בר מזל שבגיל 41 אני עדיין עם להקת נעוריי.

התפסן בשדה השיפון: הספר שמציל נשמות אבודות

התפסן בשדה השיפון של ג'.ד.סלינג'ר עטיפת הספר

אולי אחד מהספרים היחידים שקראתי בחיי. הספר הזה טלטל אותי בכל מובן, הצורה בה הוא כתוב גרמה לי להתחבר אליו בצורה יוצאת דופן. בתחילה לא הבנתי את המסר העמוק מאחורי העלילה וקראתי את הספר במכה אחת, פשוט ההזדהות עם הדמות של הולדן גרמה לי לא להפסיק.

התפסן הוא אחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה המערבית, ספר המחאה החכם ביותר, ואין לי ספק שככל שהזמן יעבור (בעיקר בעידן המודרני) המסר שלו והכח שבו רק יתחזקו.

סלינג'ר (מחבר הספר) הציל המון נפשות אבודות בעולם הזה והפך למעין אלוהים בעיניי מליונים של אנשים, הוא נעלם מעיניי הציבור לפני עשרות שנים ובחר לבלות שארית חייו בהסתגרות בביתו. הספר הזה הוביל בסופו של דבר לרצח של ג'ון לנון ולהרבה משוגעים לצאת מהחורים שלהם אבל אין ספק שזו יצירת מופת.

Hip Hop Music: הסגנון שגדל עלי

בתשע השנים בהן חייתי בניו יורק למדתי לאהוב כמעט בצורה אובססיבית את הז'אנר, את המינימליזם של המוזיקה, את המילים, את התדמית, הסיפורים בכל שיר ובעיקר את

האמת שיוצאת מכל מילה.כל אלה הפכה אותי לאדם שכמעט כל מה שהוא שומע הוא ראפ.

הדבר הכי יפה שקורה במוזיקה הזו בשנים האחרונות זו ההשפעה מהעולם האלקטרוני בעיקר בזכות קניה ווסט(או בזכות התחת של קים קארדישאן). הסאונדים התחלפו, העיבודים השתנו והתחדדו, אבל עדיין זו אותה מוזיקה. הדבר הכי יפה בקנייה ווסט זה שהוא חשוף לכל עולמות התרבות וזה הופך אותו לפורץ דרך בכל המובנים, ככל שהוא מצליח יותר הוא הופך אמיץ וחדשן יותר.

לטעמי הראפר הטוב ביותר בכל הזמנים הוא biggie smalls. התקליט הראשון שלו תמיד ישאר על פי רוב אחד החזקים שיצאו אי פעם וכל כמה שנים ימשיכו לשחרר אותו בהוצאה מחודשת.

Daft Punk alive: האלקטרוניקה שכבשה אותי

תקליט ההופעה האלקטרוני הראשון ששמעתי בחיי. סט מושלם של דאפט פאנק שנערך לדעתי בפסטיבל קאצ'ואלה בארה"ב. מאש-אפס של שירים שלהם וגרסאות שונות שתמיד גורמות לי לצלול מחדש לעולם הקסום של הצמד הזה.