"פולישוק": עדיין מפוספסת וחסרת נשמה
תסריטיו של הספרי גאוניים, אך בדרכם אל המסך הם הולכים לאיבוד והופכים לתיאטרון מצולם. שוב "פולישוק" מפספסת את ההזדמנות להיות חכמה ונותרת בעיקר מעצבנת, ורק מנשה נוי מבריק במניירות של שר האוצר המכהן בדמות הפיקטיבית שהוא מגלם
עוד כותרות ב-nrg:
דווקא בערבית: זוכת דה ווייס בסינגל ראשון
כל האלבום של סולן הבלוק פארטי בהשמעת בכורה
איפה שלמה גרוניך מצא את אישתו?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פולישוק, עונה 3
אלדד רפאלי
בשתי עונותיה הראשונות ניסתה "פולישוק" לשבות אותנו בקסם ציני ומתוחכם אך נכשלה. הספרי קיבל את הבמה שלו כדי לעקוץ את השרים המושחתים, את התשקורת, את ההון ואת השלטון, אך האמירה הנוקבת שלא נוכל להישאר אליה אדישים לא הגיעה. ככה זה כשהמציאות במדינתנו עולה על כל דמיון. אז מה נשתנה בקדנציה הזו מכל הקדנציות?
"פולישוק" חוזרת אלינו אחרי שלוש שנים (כמעט קדנציה פוליטית שלמה), אך העונה החדשה נפתחת בבוקר שלמחרת יום הבחירות הגורלי שסגר את העונה הקודמת. אנחנו פוגשים את כבוד השר ואת אנשי המשרד שלו בלוויה של אביו, אבל למי יש זמן ללוויות יום אחרי הבחירות. הרכבת הממשלה ברקע ומפלגת מל"ל, עם שלושה מנדטים, מוכרחה לשריין לעצמה מקום.
השילוב של המו"מ הקואליציוני במסווה של ניחום אבלים הוא רעיון מבריק ואין ספק שהספרי יודע לבנות קווי עלילה מקוריים ומעניינים. תסריטיו של הספרי שנונים ולעיתים גאוניים, אך בדרכם אל המסך הם הולכים לאיבוד, כשהקומדיה הופכת להיות הצגת תיאטרון מצולמת עם צוות שחקנים משובח שמגלם אוסף של דמויות מרגיזות. ששון גבאי בתפקיד פולישוק מגלם דמות שטוחה שחוזרת על עצמה. גיא לואל נפלא בדמותו של קוזו האכזר שמתעמר בכל מי שמסביבו, אך הוא יורה את רצף הרפליקות החדות שלו ללא ריסון או תזמון. תקומה, יועצת התקשורת (בגילומה של שירי גדני, "כאן גרים בכיף"), היא דמות חסרת תחכום שאי אפשר לסבול. נקודת אור בפרק הפתיחה הגיחה עם דמותו של שר האוצר בובס שמנסה לגנוב את ממשלת האחדות (ומוחה נגד אלו שלא מתגייסים לצבא). מנשה נוי, שמגלם אותו, הגדיל לעשות ושילב מניירות שמזכירות את שר האוצר המכהן שלנו אל תוך הדמות הפיקטיבית לחלוטין שהוא מגלם.
בית הקלפים של הספרי קורס במהירות שכן הדמויות קיצוניות מדי וחוסר הכימיה ביניהן מורגש היטב ומוביל לסצינות עמוסות במילים ובדמויות שנראה כאילו
דווקא כשמנקים ממנה את הברברת ואת הדמויות המיותרות, ומציגים לנו סצינות פשוטות שנותנות את הכבוד שמגיע לכתיבה של הספרי וליכולותיהם של השחקנים, מתגלה הנשמה שבמרכז הדמויות, זאת שהייתה אמורה להפוך את הסדרה הזו לקומדיה ישראלית חכמה, חשובה, מופרעת ומלאת אבחנות סאטיריות, סוג של "המשרד" פינת הליכוד ביתנו. אבל אותן סצינות פשוטות הן בודדות ונדירות, מוקפות בים הברברת הפוליטית חסרת העוקץ. כך נשארת "פולישוק" עצמה סמל הפוליטיקה - מהומה רבה על לא דבר.
"פולישוק", קשת, ימי רביעי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם