אללה-לאס מגיעים, המקומיים מפרגנים

להקת הגראג'-סרף הקליפורנית מגיעה להופעה יחידה בארץ במועדון הבארבי. אמני סצנת האינדי המקומית מתרגשים ובוחרים את השירים שהם הכי אוהבים של הלהקה

nrg תרבות | 4/11/2014 11:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
להקת Allah-Las מגיעה היום (ג') להופעה יחידה במועדון הבארבי, תל אביב. ההרכב הקליפורני, שידוע בזכות סגנון גראג'-סרף אקלקטי ורוויי שמש, מגיע אלינו אחרי האלבום השני Worship the Sun, שהוסיף מוטיבים של פולק רגוע ואווירה אינסטרומנטלית מערבונית לרפרטואר הלהקה.

נציגי להקות אינדי מקומיות כמלכה באיה ו-Isaiah, בחרו את השירים של הלהקה שהם הכי אוהבים.

עוד כותרות ב-nrg:
בייבי בום: הריאליטי עולה על כל דמיון
סטיב בושמי חוזר לתחנת מכבי האש
קאט סטיבנס מצוין גם כיוסוף איסלאם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יח''צ
Allah-Las יח''צ
Men of North Country ( ישיב כהן)

ברור שאני בוחר באינסטרומנטל.

בטח יכתבו הרבה על השמש הקליפורנית שמלטפת להם שם את העור ומצמררת ברכות את שערות העורף. רק אוסיף שזו שמש סיקסטיזית, כלומר שמש של שמחה, לא 

של הנאה סבנטיזית או נהנתנות אייטיזית. היא לא כופה, לא צורבת.

בטח יכתבו על ארבעת החברים שהכירו כשעבדו יחד בחנות התקליטים אמיבה, שהתאהבו ביחד בסאונד ישן והחליטו להקים להקה שתנציח את האהבה הזו, ואיך שהאהבה הזו משתקפת בשירים שלהם (ובפודקאסטים שלהם). בתור מוכר תקליטים בדימוס שעשה לא מעט חברים בחנויות שכאלה, והתאהב יחד איתם בצלילים, ברור לי שאין רגע נקי ומואר יותר, שמצמרר לך ברכות את שערות העורף. שמחה, לא הנאה.

להקה שמקפידה לשלב קטעים אינסטרומנטליים באלבומים היא להקה אהובה. להקה שמבינה את הכח של האינסטרומנטל: לפני שנכנס הסולן שחושב שהוא יודע יותר טוב מכולם ומכוון את המאזין, לפני המילים שכופות את עצמן. שמחה, לא הנאה.

 


אוריונס (איתי אלזדרל)

הדבר הראשון שתופס אותך באללה-לאס, ובעיקר באלבום הראשון שלהם, זה הסאונד הטוואנגי שיוצא להם מהריברב, הגיטרות המלטפות וההגשה האפאתית של הסולן. בשיר הזה ליין הגיטרה הפשוט אך מעולה לאורך השיר עשוי לקחת אותך למקום אחר לגמרי. כנראה לחוף ממש רחוק. כאן נמצא ה-אפיל שיש ללהקה הזאת בשבילנו, בתור להקה שעסוקה באופן תמידי בלנסות להסביר בשירים שלנו, ללא מילים, כמה אנחנו אוהבים את ההרגשה הזאת.

 



מלכה באיה (אסף שלם)

אני בוחר בשיר Ferus gallery, שלגמרי זורק אותי לטיול גלישה במקסיקו, איזה כמה חבר'ה, גלשנים על הגג, גלים מושלמים וארוכים, מהזריחה ועד השקיעה, קקטוסים ובירות, דגים וגוואקמולי, ריחוף קל, ציפה, תנועה ללא הרבה מטרה ויאללה ממשיכים בטיול…

 

וואן טו מני (טליס קליין)

ממש כמו בעטיפת אלבום הבכורה שלהם, הסאונד של הבנים מקליפורניה נשמע כמו לחישת גלים רפטטיבית מתוך צדפה. ריף גיטרה אנלוגי מנחם ומסחרר, בא, מנשק את החול וחוזר חזרה לים. גם הטקסט המקטר/מתנצל של Don't you forget it מדמה את אותה תנועה. מצד אחד כעס והאשמה אל הבחורה שהתעסקה יותר מידי בבעיות של עצמה ומצד שני הודעה באמת: אני שייך רק לשמש (כנראה הכנה לאלבום השני: Worship the Sun).

 



Isaiah (מיקה אבני)

הגיטרות בתחילת השיר מזכירות את האריסון באלבומים הראשונים של הביטלס, וכך קונים אותנו.

 

חסן (אורי רנרט)

שיר שהקסים אותי מהפעם הראשונה ששמעתי אותו ה-"פה פה פה" בקולות הרקע והשירה דווקא באים מהבסיסט. וכמובן-"All this love I have, only for you girl", מילות אהבה תמיד עובדות עלי.

 

יח''צ
Allah-Las יח''צ
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק