"חדר החדשות": צפיית השנאה הכי אהובה

גם העונה השלישית והאחרונה של "חדר החדשות" מלווה את אירועי השעה עם אותם מונולוגים ארוכים ודיאלוגים אובר-מתחכמים. שוב מתברר שאפילו את הסדרה הכי יומרנית וחופרת שיצאה מבית היוצר של "הבית הלבן" אי אפשר שלא לאהוב

איתמר רייצס | 12/11/2014 7:45

לעונה השלישית של "חדר החדשות" אין אפילו רגע לבזבז: ויל ומקנזי רק רוצים לתכנן בשקט את החתונה שלהם, לדון במספר השושבינות האסטרונומי שלה, וכמובן לנהל את הדיאלוג ביניהם במהירות כפולה מזו של בני תמותה. ואז זה מתחיל: אפריל 2013, פיצוצים מרעידים את קו הסיום של מרתון בוסטון, וחדר החדשות של רשת ACN כמרקחה. הציוצים בטוויטר זורמים. כן לדווח? לא לדווח? שאלות של אתיקה עיתונאית ואמינות מרחפות באוויר, כשממעל עדיין מוטל הצל המאיים של פרשת "גנואה", הפשלה ההיסטרית מהעונה הקודמת, שאיימה למחוק סופית את האמינות של רשת החדשות השנייה הכי נצפית בארה"ב (סליחה, עכשיו היא כבר במקום הרביעי). יאללה בלגן.

עוד כותרות ב-nrg:
בגיל 83: ניקו ניתאי מציב מראה לפוליטיקאים
קאלט מיידי: ניסים גרמה בשיר הערצה לפרס
טרנטינו מודיע: אפרוש אחרי הסרט העשירי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

''חדר החדשות'' באדיבות יס

כמו פאה נוכרית, כמו המבורגר טבעוני, גם את הסדרות של ארון סורקין אפשר לזהות מקילומטרים: כולם שנונים, כולם מבריקים, וכולם-כולם מדברים המון, בואכה נואמים. "חדר החדשות" אינה שונה בעניין הזה, ולא בכדי זכתה לכינוי "חדר החפירות" בביתו של כותב שורות אלה. זו אמריקה שסורקין רואה בעיני רוחו: צודקת, נאורה, דמוקרטית עד לשד עצמותיה. אפילו גיבור הסדרה, ויל מקאבוי, הוא אומנם רפובליקן מוצהר, אבל אדם ליברלי ומתון שבז למטורללי "מסיבת התה". והכול, כמובן, מרוח בשכבות נדיבות של שמאלץ.

כשנודע לי בזמנו על המונח "HATE WATCHING", חשבתי ש"חדר החדשות" היא אולי סדרת "צפיית השנאה" שלי. כאילו, באמת, סורקין, כמה אפשר. עשית דברים יפים מאוד, "הבית הלבן" הכניס אותך לפנתיאון, ראיתי את "מאניבול" ואת "בחורים טובים" יותר פעמים מכפי שנעים לי להודות, אבל רבאק, אכלת את הראש. והייתי שמח להרחיב ולהסביר למה אני שונא את "חדר החדשות", אבל יש רק בעיה קטנה: אני לא באמת שונא אותה.

הבעיות נערמות בקצב הדיבור. ''חדר החדשות'' באדיבות יס

"חדר החדשות", עם כל מגרעותיה, היא עדיין סדרה מרתקת. היא מתנהלת בקצב הסורקיני המהיר. היא שנונה. היא מלווה את האירועים הסוערים של ימי אובמה בצורה שגם

סטודנטים לתקשורת וגם חובבי אקטואליה אמריקאית יכולים למצוא בה עניין. היא מחזיקה בקאסט שלה שחקנים בקליבר של ג'ף דניאלס, אמילי מורטימר וסם ווטרסטון, וגם ג'יין פונדה מגיחה מדי פעם, אבל מה לעשות, גם למלהקים מותר לטעות. יש בה דמויות משנה מלבבות, כמו ניל החרוץ (דב פאטל, "נער החידות ממומבאי"), שגם בעונה הנוכחית ממשיך להסתבך עם האקרים ועכברי רשת, וסלואן סבאת', האחות החתיכה של לאה ושלומי: גם מרצה באקדמיה, גם פרשנית כלכלית, גם מגישת חדשות, וגם בדיוק הייתה חולה בשיעור שבו לימדו על טאקט.

גם העונה נקבל מונולוגים ארוכים ודיאלוגים אובר-מתחכמים. גם העונה נגיד לעצמנו "או-קיי, אנשים לא באמת מדברים ככה". ועוד לא דיברנו על החתונה של ויל ומקנזי, שבטח תהיה קיטשית ברמה של הזרקת אינסולין. עונה שלישית ואחרונה של "חדר החדשות" יוצאת לדרך. יהיה נורא. יהיה מעולה. אל תפספסו.