מארז תרבות 41: מסע עולמי מהודו ועד כוש
ניר קורן מביא שאנטי לישראל, ביורק חופרת מוזיקה מבטן האדמה, עידן רייכל משתף פעולה עם ויו פארקה טורה האפריקאי ועודד גדיר נשאר בישראל ועושה כבוד למילה הכתובה. מארז תרבות חדש מטייל ברחבי תבל עם שני קליפים בבכורה עולמית
אם תשאלו את המארז, הודו מעלה בו אסוציאציות של לכלוך, זוהמה, חיוכים מזויפים ומלא תבשילים שלכולם יש טעם של פירה וריח של גרביים. אבל כשמאזינים לשירו החדש של ניר קורן מקבלים רושם שונה לחלוטין על ארץ היוגה, על אחת כמה וכמה כשגם צופים בקליפ המלווה את השיר שצולם בתת היבשת, המוגש לכם כאן בבכורה עולמית.
הקול של קורן חסר מניירות, משדר פשטות, נעים בלי להתאמץ. בין אם התכוון לזה ובין אם לא, ההגשה שלו את השיר נשמעת לגמרי כמו קול יחף על כביש מאובק במדינת עולם שלישי, אבל כזה שנושא אותך ברכות כל הדרך אל מעבר לגבול.
הסינגל החדש לקוח מאלבום הבכורה של קורן שיצא לאור בתחילת 2015 ויקרא Custom Made Religion. בשאר שירי האלבום שזורים קטעי נאומים של גדולי המאה הקודמת (גנדי, איינשטיין, מרטין לותר קינג הדלאי לאמא) במטרה לעודד מודעות וחשיבה עצמאית, והרי לכם גם סיבה טובה לצפות לשמוע את כל האלבום המיוחד.
עוד כותרות ב-nrg:
• מי הגיע להשקת העונה של מחוברים?
• אם מישהו יכול, זה יהודה לוי
• פינק פלויד חוזרת לפסגה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סרט/הופעה: ביורק - Biophilia: Live
לא הרבה תל אביבים ניצלו את ההזדמנות החד פעמית לצפות בסרט המיוחד Biophilia: Live של ביורק. אולי באותה השעה בחיפה, עזה ורמאללה השכילו יותר אנשים לחזות בפלא הזה, בחינם לגמרי, בחסות פסטיבל הסרטים של חיפה. גם אם לא, קבלו על קצה המזלג את הסיבות לראות אותו בזדמנות אחרת.
הסרט מתעד את ההופעה האחרונה של הזמרת האיסלנדית בסיבוב ההופעות הלא שגרתי של אלבומה האחרון Biophilia, יחד עם פתיח מפי לא אחר מאשר הקריין וחוקר הטבע דיוויד אטינבורו (הקול הכי מתאים ליצירה מפארת הטבע הזו), ובשילוב אנימציה וסרטונים המבארים מה רצתה לאמר המשוררת בעת שכתבה את האלבום המופלא הזה.
Biophilia הוא לא אלבום לכל אחד, ביורק מזמן הפסיקה להיות חביבת ה-MTV והקהל הרחב. אבל היצירה שלה במאה הנוכחית שווה כל צעד שלקחה הרחק מהמיינסטרים, עם גילויים, ניסויים והמצאות שמעלים את הזמרת הקטנה לדרגת עילוי מדעי-מוזיקלי-טכנולוגי שוחר אהבה.
בסרט עצמו אנחנו מגלים את הכלים המיוחדים שנבנו במיוחד ליצירת המוזיקה החדשה שלה, שמחקים את פלאי הטבע ליצירת מוזיקה שמפארת את אותם פלאים בחזרה. בין הצילומים המיקורוסקופיים לטלסקופיים שנלווים להופעה, מצויים אנחנו, בין שפע של פלאות שקשה להתחיל ולהבין בכלל. ובמרכז כל אלה ביורק, אחת היוצרות החשובות בהיסטוריה, לא רק של המוזיקה, אלא בכלל.
אלבום: עידן רייכל וויו פארקה טורה – The Toure Raichel Collective – The Paris Session
האלבום החדש של עידן רייכל נפתח ברעשי רקע, מישהו הולך ומתיישב לנגן את הקטע הפותח. כבר התחלה טובה. מעין בריחה של רייכל מהמוזיקה המהונדסת שהוא עושה ביום ליום למשהו אותנטי יותר, לא משהו שורשי-רוחני במסווה של פופ.
הקטע ממשיך ומיד מזכיר מדי את המשפט המסתלסל למעלה מ"בואי", הלהיט הראשון שהביא את רייכל ללב המיינסטרים הישראלי. "אל תשאלי אותי לאן, אל תשאלי אותי...". אך מאותה תזכורת, מאותו מקום גבוה של פסגת המיינסטרים המשעמם שרייכל מזוהה עימה כל כך ושהביאה אותו להצלחה בינלאומית, אם במכוון ואם לא, ככל שהאלבום מתקדם, כך הוא גם מעמיק לאותם שורשים אותנטיים שתמיד לקחו חלק כלשהו ביצירה שלו, אבל התחבאו בסבך של הפקה מלוקקת ונדושה.
רייכל הוא אשף בתפירת מוטיבים של מוזיקת עולם על גבי תבניות שינעמו לכל אוזן, אך השילוב שלו עם ויו פארקה טורה, זמר וגיטריסט ממאלי המשלב מוסיקה מסורתית עם השפעות של רוקנרול ורגאיי, שהחל עוד באלבום הקודם של השניים The Tel Aviv Session, לוקח את רייכל למקום אחר לגמרי, וללא ספק המעניין ביותר שהיוצר המצליח הגיע אליו אי פעם.
"הודו", על אף שמדובר בסינגל המיידי והמתבקש מהאלבום החדש, לא רק מייצג את היצירה השלמה אלא גם את החיבור המוצלח של שני הזרמים באלבום, בעוד השירה בעברית מתחברת לקלידים העמומים ולכלים האפריקאים המסורתיים. הקטע Diaraby מקסים. לרגעים, השילוב המעניין בין הישראלי למאלי מזכיר שיתופי פעולה גדולים אחרים בין יוצרים מזרמים שונים לחלוטין בז'אנר מוזיקת העולם הרחב, ולעתים השילוב הזה אף נוגע בשלמות.
ולא רק פופ רייכלי וכלים אפריקאים מסורתיים לוקחים כאן חלק, גם מוטיבים של ג'אז, נגיעות אלקטרוניות וטיפונת פיוז'ן חודרים ל-13 הקטעים באלבום, בחגיגה נעימה ואקלקטית של יוצרים שבאו ליהנות באולפן בלי לתחום את יצירתם בגבולות מוגדרים. לתוצאה אפשר ממש לשבת ולהאזין או סתם לשמוע ברקע. לא סוחפת אך מהנה, לא מרתקת אך מרגיעה.
עם כשרונו המוכח של רייכל אי אפשר להתווכח, אך השילוב שלו עם טורה לוקח אותו למקום אחר. בפרויקט המשותף הוא לא מתחנף למאזינים שלו, לא מאכיל אותם בכפית ורודה מפלסטיק מוטיבים שהם לא רגילים לשמוע והתוצאה היא המוזיקה הכי יפה שיצאה תחת ידיו. סביר להניח שאלה שרכשו את מאות אלפי העותקים מאלבומי הסולו של רייכל לא יסכימו עם הקביעה הזו, ודווקא האלבומים המשותפים ישמוע להם מעצבנים. עניין של טעם. מי שמעדיף את המוטיבים שרייכל השתמש בהם בשיריו אבל קיבל בחילה מכמויות הסוכר שנלוו להם, ימצא באלבום הזה נחמה גדולה.
אלבום: עודד גדיר – סופר עד שלוש
אין בשורות גדולות באלבום החדש, החמישי במספר, של עודד גדיר, ולא צריכות להיות. נאמר זאת כך, לו היה יוצא לפני שלושה עשורים, אולי אפילו שניים, כולם היו מכירים לפחות שיר אחד משלל הסינגלים הפוטנציאליים באלבום הפופ-רוק המגוון והמלוטש הזה, מלנכוליה סוחפת.
אבל יותר מזה, יש להעריך את עודד גדיר על טקסטים אישיים אך שקל להתחבר אליהם, מכבדים את השפה אך כתובים בגובה העיניים, עמוקים וחצופים, גבוהים וישירים, מושרים מפי יוצר שאומץ וחוסר פשרות באמנותו ניכרים בכל מילה יפה ונוגעת שהוא שר.
"בשביל הבן שלי אני דרקון, אבל אני נמר פצוע, הוא שומע בקולי את האש, ואני את המתי והמדוע" (מתוך "בשבילו אני שער").
האזינו לאלבום החדש בבנדקאמפ.
קליפ בבכורה: שעלת נפוצה עם איילונזו (המפשעות) ואבירן (גרייט מאשין) - מקלף את העור בהופעה
מי שמכיר אותה יודע ש"שעלת נפוצה" היא להקת הופעות, והקליפ שמובא כאן בבכורה, המתעד את ההופעה הפרועה של הלהקה בפסטיבל אינדינגב האחרון, מסביר בדיוק למה.
ידוע שחלק נכבד מהקהל שמגיע, במקרה או בכוונה, להופעות של "שעלת נפוצה" יוצא מהאולם אחרי מספר דקות, מבולבל ונסער ממה שראה. ללהקה אין בעיה עם זה. היא עושה את מה שהיא עושה כל כך טוב, בשביל החלק שנשאר.
להקת שעלת נפוצה תשיק את מיני האלבום החדש "ימית 2000" בשישי, 28.11.14, 22:00, בפסאז', תל אביב. אורח: רייסקינדר.
הופעה נוספת במזקקה, ירושלים, 4.12.14, 22:00.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם