ראשי » תרבות » מוזיקה

בין תקווה לייסורים: מה סוזן בויל באמת רוצה?

בגיל מאוחר, עדיין בתולה ומאובחנת באספרגר: הצלחתה של סוזן בויל פורטת על מיתרי הרגש של כל מי שיש לו לב. אך עם תקווה לקצת שלווה ורוגע תוך הוצאת אלבום חדש אחרי שהכסף קרע את משפחתה לגזרים – האם מדובר בקרנבל שיווקי או בשיעור חינוכי?

אפשר לומר הרבה דברים על סוג האנשים שהולכים לתוכניות ריאליטי בתקווה לפרוץ בגדול - שהם תמימים, שהם עצלנים, שהם סמלה של תרבות מידרדרת - אבל דבר אחד אי אפשר לומר עליהם: שהם מבוגרים. זו רק אחת הסיבות שלסוזן בויל (53) היה קשה לשמור על פרופיל נמוך באודישנים לתוכנית הכשרונות Britain's Got Talent, אי שם בתחילת 2009.

עוד כותרות ב-nrg:
• מה יש לעמיר בניון נגד מוכרי פלאפל?
• אף פעם אין יותר מדי לאונרד כהן
• מסע גברי באביב הערבי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בויל הייתה האנטיתזה של המתמודד המבטיח: מבוגרת, בעלת מראה - ניזהר במילים כאן - שלא נחשב לאטרקטיבי על פי האידיאלים המקובלים, ותמימה עד כאב - לא רק שהצהירה על עצמה כבתולה, אלא אף אמרה שמעולם לא התנשקה. גילה באותו הזמן, היה, אגב, 47. ואז היא פתחה את הפה.

נכון, הצלחתה הייתה עניין של גימיק - אכן יש לה קול של מלאך, אבל אם הוא לא היה בוקע מהיכן שהוא בוקע, ספק אם הוא היה מעורר כזה עניין. אך כל העולם הוקסם ממנה כל כך בגלל מה שהיא סימלה - שיפוט שלא על פי מראה חיצוני (מה שגם הפך אותה לנושאת דגל פמיניסטי), תקווה להצלחה בכל גיל, תהילה בזכות כישרון ולא בזכות מראה. זה לא היה רק קרנבל שיווקי מוכן מראש, אלא גם ממש שיעור חינוכי.

שלושים מיליון דולר וחמישה אלבומים אחרי, בויל עדיין בכותרות: היא אובחנה כאספרגרית; יוצאת לדייט הראשון שלה; טוענת שהכסף והתהילה קרעו את משפחתה לגזרים. רגע, מה? שום דבר מהתהפוכות האלה לא ניכר באלבומה החדש והשישי במספר Hope, אלבום על "תקווה והשראה, שני אלמנטים שכולנו צריכים בחיים כדי להתקדם ולהגשים את החלומות שלנו - הם עבדו בשבילי, אחרי הכול".
 

בויל עדיין מסרבת לכתוב, והמוזיקה שלה עדיין נשמעת אותו הדבר - גרסאות כיסוי וחידושים לשירים ידועים באווירה עדינה, מרגשת וגוספלית-משהו. לצד קאברים לשירים

  של אמנים כמו ג'ון לנון ופול סיימון, האלבום החדש מכיל גם כמה שירים קצביים יותר, לגיוון הרפרטואר. קולה עדיין מלאכי וצעיר באופן בלתי מתקבל על הדעת. ההפקות עדיין מהדהדות באופן שיספק לכל זקנה קתולית נקודת מוצא להרהורים נוסטלגיים נעימים בזמן ההליכה לכנסייה בימי ראשון בבוקר. ההצלחה המסחרית שהוא זוכה לה היא עדיין מעבר למתקבלת על הדעת בהתחשב בכמות הפעמים שהגימיק הזה נלעס (שש).

אי אפשר לומר עליו שזה אלבום רע, כי הוא לא, אבל אי אפשר גם שלא לתהות למה בויל ממשיכה להוציא אלבומים. כסף יש לה מספיק, מחיי התהילה היא כבר טעמה, וכעת היא טוענת שהפרסום לא עשה טוב לחייה, ועסוקה בדברים פשוטים הרבה יותר מטיפוח קריירה ככוכבת, כמו התנדבות בכנסייה השכונתית, חיפוש בן זוג ראשון והגשת בקשה לעבודה כקופאית בשכר מינימום. Hope הוא אלבום שלו וכנסייתי, אבל קשה להאמין שזה מה שבויל באמת רוצה לעשות כרגע. כלומר, היא לא תמציא עצמה מחדש כרוקסטארית, אבל בהחלט תסתפק בלשיר בערב הגאלה הקהילתי. זה מרגיש שבעצם העובדה שאתם מקשיבים לאלבומה החדש, אתם טורדים את מנוחתה בחיים הפשוטים שהיא רוצה לעצמה.

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...