לונדון וקירשנבאום פסימיים מאי פעם
ירון לונדון ומוטי קירשנבאום לא מתרגשים מהבלגן בזירה הפוליטית, לא מהמצב הביטחוני ולא מסכנת הסגירה שמרחפת מעל ראשם, הרבה יותר מדאיג אותם לצפות בהדרדרות החברתית, הכלכלית והפוליטית בישראל ובתוכניות הריאליטי המשודרות אחריהם
עוד כותרות ב-nrg:
שקר הסקס: ביזיון הגדול בתולדות התיאטרון הלאומי
אקסודוס - אלים ומלכים: כריסטיאן בייל מכת מצריים
מלחמת דתות: מדריך מזורז לבלגן בעיר הקודש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כבר 14 שנה שהם שם. מגיעים בכל בוקר למשרד קטן וצנוע בקומה 23 של בית הוורד בגבעתיים, מקום מושבו של ערוץ 10. את הקירות מעטרות תמונות של צמד המגישים כשהם מאויירים כזמרי ראפ, מחופשים לאחיות מלול מ“היפה והחנון“ ועושים פוזות למצלמה. עורך התוכנית בחמש השנים האחרונות, דרור זרסקי (38), פותח את יום העבודה עם דף מלא בנושאים ורעיונות, ומעביר אותו לטאלנטים. “אם מוטי וירון מתנגדים לאייטם מסוים או לא מתעניינים בו, הוא יורד“, מסביר זרסקי. “הם נותנים הרבה חופש פעולה, אין אצלם ייהרג ובל יעבור, אבל עדיין חשוב שיהיו מרוצים. אחרי הכול, זו התוכנית שלהם“.
מצבו הקשה של ערוץ 10 השפיע גם על מצבת כוח האדם של התוכנית, ומערכת התוכן כוללת כרגע שישה אנשים בלבד. אחת מהן היא יובל עופר, בת 25, שמתפקדת כעורכת משנה ותחקירנית, וכמה פעמים בשבוע גם "סוגרת" פרטים טכניים אחרונים בשידור עצמו - למשל, היא אחראית בין היתר לכוסות המים שעל שולחן המגישים באולפן. “אני צופה בתוכנית בקביעות מ־2009, וכשהפכתי לעיתונאית בצבא היה לי ברור שהעבודה כאן תהיה פסגת שאיפותיי“, היא מספרת. “אני מאוד מעורבת רגשית בתוכנית ולפעמים עדיין קשה לי להאמין שאני עובדת עם אנשים כאלה, שעשו כל כך הרבה דברים ועדיין מתעניינים בך, מקשיבים ומכבדים את דעתך“.
בישיבת המערכת מתפתח דיון ערני על נושאי התוכנית והמרואיינים. כמה אייטמים נשארים בסימן שאלה, אחרים נדחים למחר. המערכת הפוליטית סוערת בימים האלה, אבל את זרסקי הנושא פחות מטריד, אף שברור גם לו שברוח המצב, החלק הראשון של התוכנית היום יוקדש לסבב דיווחים בין כתבי הערוץ. “באופן עקרוני אנחנו לא במשחק של להשיג את גיבור היום“, הוא מסביר. “מוטי וירון פחות מתחברים לזה, וגם ככה עד השעה שש בערב הגיבור יופיע בכל התוכניות האחרות, כך שמדובר בבזבוז זמן. חלק מהאיכות שלנו היא ביכולת להביא זווית אחרת לכל נושא, ליצור תמהיל נכון בין המרכיבים וברבע השעה האחרונה לטפל בנושאים קצת אחרים שקשורים למחקרים, ספרות ומוזיקה“.
החבורה מתפזרת ולמשרד נכנסת מפיקת התוכנית רוני אורן, שדרור מגדיר “המרכיב החשוב ביותר במערכת“. אורן לא מסכימה להגדרה וגם לא נלהבת מנוכחות של עיתונאי במקום, אבל עדיין מוכנה לומר כמה מילים. “זאת תוכנית קלה להפקה, טכנית מאוד, ואין בה הרבה גמישות“, היא אומרת. “ברגע שיש רשימת נושאים צריך לגרום לה להפוך לממשית, ועיקר העבודה היא תיאום בין כל הגורמים. אין בתפקיד שלי אתגר גדול“. כשאני שואל אותה על העבודה בצל החשש המתמיד מפני סגירתו של הערוץ, היא כבר נשמעת נחושה יותר. “מגעיל לעבוד בתחושה כזאת, כשהחרב מעל לראש וכשתמיד העובדים הקטנים הם אלה שסופגים את המכות. אנחנו גם לא יודעים הרבה ומקבלים את המידע מהעיתונות“. לפני שאנחנו נפרדים, אני שואל אותה איך זה לעבוד עם מוטי וירון. “אני מתה עליהם ורוצה לחנוק אותם במקביל“, היא עונה.
בשעה שתיים ורבע מרביץ קירשנבאום כניסה מרשימה למערכת, כשהוא לבוש בחליפה ומרכיב משקפי שמש אופנתיים. הוא מתיישב בקצה החדר, בשולחן ששמור לו וללונדון. רביב דרוקר, הפרשן המדיני של הערוץ והתוכנית נכנס למשרד, מעביר מסרים מעודדים בנוגע לעתיד הערוץ ומתבדח עם קירשנבאום על נושאי השעה. ביציאה אני תופס אותו לרגע, מבקש ממנו שיסביר לי מה לדעתו הופך את התוכנית של השניים למיוחדת. “אין לי הרבה מה לחדש“, אומר דרוקר. “אלה אנשים פתוחים, שלא עושים חשבון, חושבים מחוץ לקופסה וכיף לדבר איתם. אני יכול לומר בוודאות שכל הפרשנים הבכירים בערוץ 2 היו שמחים מאוד להשתתף בתוכנית שלהם אם היו יכולים. הלוואי שיחזיקו כמה שיותר“.
זמן קצר לאחר מכן מגיע גם לונדון למערכת. הוא מעט מצונן אך במצב רוח טוב, וממהר להתיישב מול קירשנבאום, שם פוצחים השניים בקריאת תחקירים לקראת התוכנית הערב. “האתגר הוא לחדש ולמצוא פנים חדשות, בעיקר של נשים מומחיות במגוון תחומים“, אומר התחקירן רותם כנעני. “אנחנו רוצים לארח אנשים חדשים מכל המגזרים שיש להם עומק ומה להגיד“.
"לונדון את קירשנבאום" נולדה כמעט במקרה, בהברקה רגעית של המפיק האחראי של התוכנית לאורך השנים, אבי אלקלעי. בתחילת דרכו של ערוץ 10 היה אמור לונדון להגיש לבדו תוכנית יומית מושקעת לפני מהדורת החדשות. קירשנבאום היה אמור להפיק כתבות צבע לתוכנית החדשה, והשניים החלו להתכונן למשימה. בזמן עבודתם נחשף אלקלעי לדינמיקה בין השניים, שכללה קנטורים הדדיים, סיפורים מרתקים והרבה צחוק, והבין שהוא מתבונן במשהו יוצא דופן. "הבנתי שאין תחרות לדיאלוגים ביניהם", מספר אלקלעי. "האמנתי שהתוכנית תצליח, כי כשאינטלקט וסאטירה משתלבים יחד, נוצר משהו חזק מאוד".
בסופו של דבר התברר שאין תקציב להפקת התוכנית שלשמה נשכרו שירותיו של לונדון, ערוץ 10 נקלע למשבר תכנים והרעיון שהשניים יגישו תוכנית אקטואליה יומית החל להתגבש. רם לנדס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10 דאז, לא התלהב בלשון המעטה, אבל הסכים לאפשר להם להגיש יחד עד שיחלוף המשבר. התוכנית עלתה תחילה בשעת צפיית השיא של ערוץ 10, בערב שבת, אבל שרדה ארבעה שבועות בלבד. "לנדס לא אהב את הרעיון ששני אנשים מבוגרים מובילים את התוכנית המרכזית של יום שישי", מסביר אלקלעי. "מצד שני, בסיום האייטם האחרון בתוכנית הראשונה, שעסק במכירת דגים מהירקון המזוהם, השליכו מוטי וירון דגים זה על זה והיה ברור שהקסם יימשך".
התוכנית עברה למתכונת יומית בשעה חמש אחר הצהריים, לכן מכן זזה לשבע, ובשלוש השנים האחרונות היא משודרת מדי יום בשש בערב. "בעצם עד לפני כמה שנים שידרנו על תנאי", מספר לונדון. "מדי פעם הגיע מנהל חדשות חדש עם תאוריות, מספרים, טבלאות ונימוקים בלי סוף והזיזו אותנו. טענו שאנחנו זקנים שמרתקים ציבור עייף שנרדם לפני החדשות ושצריך תוכן אחר שיפנה לנשים, שהן הצרכניות הגדולות של הפרסומות. מבחינתנו לא הייתה משמעות גדולה לעניין". "ככה זה", אומר קירשנבאום, "אנחנו אנשים קשישים, שבקושי רואים ושומעים, ואותנו קל להעביר".
איך מחזיקים מעמד 14 שנה ברציפות?
"פרט לימים שאנו מגיעים עייפים או טרודים מדברים שקשורים לחיים עצמם, מדובר בכיף גדול", אומר קירשנבאום. "תענוג לעבוד עם צוות יוצא מגדר הרגיל, ואני לא אומר את זה כדי להיות פוליטיקלי קורקט. כיף להיכנס לאולפן עם הכתבים והפרשנים הכי מוכשרים במדיה בישראל. לפעמים בסיום תוכנית, כשירון ואני מחכים למעלית, אנחנו אומרים זה לזה: זכינו. זו האמת". בזמן שהשניים שוקעים בקריאת התחקירים, אני הולך עם זרסקי העורך לנגב את החומוס היקר ביותר שאכלתי בחיי (28 שקל למנה, לא פחות). בדרך אני מגלה שהוא בן למשפחה דתית, שומר שבת שמגדיר את עצמו מאנשי "הכיפה השקופה". זה פרט מסקרן, משום שהתוכנית נתפסת כחילונית ושמאלנית. "זה אולי נכון", אומר זרסקי, "אבל הם עוסקים במגוון נושאים ונותנים במה גם לדעות שהם לא מסכימים איתן".
יש ניסיון לאזן בין הדעות והזרמים?
"התוכנית היא פובליציסטית, הדעה של מוטי וירון חשובה ובלתי אפשרי ליצור איזון מוחלט. אבל יש הקפדה להביא את הקולות של הצד השני ואני חושב שבשנים שלי פה הוספתי הרבה תכנים שקשורים ליהדות ומסורת".
יש נושאים שלא תעסקו בהם?
"לא, אבל אנחנו עוסקים פחות במישור הפלילי כי אלו נושאים שמוטי וירון פחות מתעניינים בהם".
אתה מאמין שייתכן באמת שיסגרו את ערוץ 10?
"אני מקווה שזה לא יקרה, כי לא סביר שתישאר כאן חברת חדשות אחת - בטח בימים שהפרינט הולך ומצטמק. חברת החדשות שלנו מוכיחה שאפשר להיות אלטרנטיבה, להיות קול שפוי, מרענן ומקורי. למרות שאנחנו עדיין בפיגור ברייטינג מול ערוץ 2, הפער מצטמצם בהדרגה".
כשאני חוזר למערכת, לונדון וקירשנבאום עדיין שקועים בקריאה. מדי פעם הם מבקשים עוד פרטים על המרואיינים, עובדים על הגייה נכונה של שמות האורחים ומסמנים לעצמם הערות על הדפים. שאלות הם לא מכינים מראש. קירשנבאום מתמוגג מידיעה שפורסמה בבוקר, על הנייר שנוחי דנקנר שרבט עליו בעט את פרטי המיליונים שחייבים לו. "עושה לי טוב לראות מיליארדר רושם מספרים על נייר, בדיוק כמוני", הוא אומר. המפיקה חוזרת לחדר ומבקשת מהשניים לצלם ברכת יום הולדת 70 לאמא של אחת העובדות, והם מסרבים בנימוס. "לפעמים אני הולך בסופר, מבקשים שאתן ברכה ולפני שאני מספיק לענות כבר יש לי טלפון בתוך הפנים", מתלונן קירשנבאום.
השיעול של לונדון מתגבר, כנעני ממהר לקנות עבורו עוד סירופ, ואורן מסבירה שירון כנראה רומז למוטי שמחר ייאלץ להגיש את התוכנית לבד. "אין לי בעיה, עם עין אחת אני עושה את זה, אתה יכול ללכת לנוח", אומר קירשנבאום. "אני לא אתן לך את התענוג", משיב לונדון בחיוך. באותן דקות, על הספה בצד, אני חושב לעצמי שהיה נחמד להיות כאן זבוב על הקיר במשך שעתיים ביום.
אני שואל אותם על הפוליטיקה, שמתברר שאינה מסעירה אותם במיוחד. "אין שום דבר יוצא דופן בנפילת הממשלה הנוכחית. איך שלא תהפוך את זה, הכול כבר היה והכול חוזר על עצמו", אומר קירשנבאום. "ברור שיש ריגוש כשבאמצע שידור חי מודיעים לי באוזנייה שביבי פיטר את לפיד ולבני, אבל הבעיה עם ירון ואיתי היא שאת הרוב כבר עברנו. אנחנו עוד שידרנו כשההורים של אלו שהיום בממשלה היו פעילים". "אחרי חמישים שנה בתקשורת כבר קשה להתרגש. ראיתי דברים מסעירים הרבה יותר מהמצב הנוכחי", מסכים איתו לונדון.
איך לדעתכם תסתיים מערכת הבחירות הקרובה?
"אני חושב כמו שאר הפרשנים, שהתוצאות יהיו דומות עם קצת סטייה ימינה", אומר לונדון. "אם הסקרים יישארו כמו עכשיו, נתניהו ירכיב גם את הממשלה הבאה ותהיה ממשלה ימנית יותר. מובן שיש עוד כמה תסריטים פנטסטיים אחרים שיכולים לקרות, אבל הסיכוי שלהם נמוך".
איך אתם מרגישים בנוגע לעתיד המדינה?
"אני פסימי מאוד וזה רק הולך ומחריף", אומר קירשנבאום. "אני חושב שלצעירים שאוהבים את הארץ ורוצים לחיות בה יש הרבה מאוד סיבות לדאוג. כשאנחנו היינו צעירים היו לנו פחות סיבות כאלה".
"אני פסימי אפילו יותר ממוטי, ובעיקר בגלל מה שקורה בחברה הישראלית", אומר לונדון. "יש כאן תהליך איטי של הידרדרות חברתית, כלכלית ופוליטית. התהליכים רעים מאוד ואני לא מוצא כמעט במה להתנחם. אני חרד לגורלם של ילדיי, ובעיקר של נכדיי".
אם הייתם עכשיו צעירים בתחילת הדרך, הייתם נשארים בארץ?
"אני יליד הציונות", אומר קירשנבאום. "נולדתי בכפר סבא כשהיו שם 600 איש, ושאלת עזיבת הארץ מעולם לא עמדה מול עיניי. כשאני מסתכל היום על הנכדים שלי אני לא בטוח שהם יישארו פה, וזה כואב לי מאוד. אתה רואה את הקרעים בחברה, את הגזענות הנוראית ואת התגובה החלשה כלפיה. הנשיא רובי ריבלין רק אמר כמה מילים, וכבר שמו אותו במדי נאצי. אלו תהליכים הרסניים והכיוון הוא רק להחרפה".
"לפי הנתונים רמת הפריון במשק הישראלי אינה מתקדמת כבר עשרים שנה, והחברה שלנו הולכת ומתרוששת. צפויה כאן תקופה דתית מאוד, קנאית מאוד, ומובן שהסביבה שאנו חיים בה לא מקלה על העניין", מוסיף לונדון.
בשידורי הערוץ ב"צוק איתן" כמעט לא ראו אתכם. נמאס לכם ממלחמות?
"הגשנו את התוכנית שלנו, פרט לימים שהיא לא שודרה", אומר קירשנבאום. "ברגע שהתוכנית הופכת לאוסף של דיווחים מהשטח ופרשנויות של גנרלים, אין בנו צורך".
"יש גם אנשים שעושים את זה טוב יותר", אומר לונדון. "אני משתעמם משידורים מהסוג הזה, מיד רואים את זה על הפנים שלי".
ההיכרות בין צמד המגישים הזה ארוכה, ארוכה מאוד. קירשנבאום, שחגג בספטמבר 75 סתווים, חזר ב־1968 מלימודי טלוויזיה בלוס אנג'לס כדי לסייע בהקמתה של הטלוויזיה הישראלית. לונדון, שחגג באוגוסט 74 קיצים, שידר באותם ימים ברדיו קול ישראל. "אנשי הרדיו שלא עברו לטלוויזיה רצו ליצור לנו תחרות והעלו את יומן החדשות 'היום הזה', שירון הנחה", מספר קירשנבאום. מאז הצטלבו דרכיהם פעמים רבות, בין השאר כשלונדון הגיש בערוץ הראשון בזמן שקירשנבאום היה מנהל התוכניות.
הייתם חברים לפני שהתחלתם להגיש יחד בערוץ 10?
"לא", אומר קירשנבאום. "מעולם לא גרתי בתל אביב, ועד שחזרתי מהלימודים בארה"ב לא הייתי מעורב בתעשייה ולא היו לי הרבה חברים מהמדיה".
ואחרי 14 שנים יחד?
"הפכנו לחברים טובים מאוד, וזה די נדיר לסוג כזה של עבודה", אומר לונדון. "אי אפשר להגיש תוכנית יומית במשך 14 שנה בלי להיות חברים". לונדון מעיר שלא תמיד עבודה משותפת מולידה חברות נפש, ומזכיר שדז'יגאן ושומאכר, צמד הבדרנים הידוע שכיכב בתיאטרון היידיש משנות ה־20 ועד שנות ה־60 של המאה שעברה, "עבדו יחד שנים רבות בלי להחליף מילה ביניהם".
"זה נכון, אבל אנחנו לא היינו עושים את זה", אומר קירשנבאום. "אם לא הייתה חברות, ובעיקר הערכה הדדית גדולה, אני לא מאמין שהיינו סוחבים יחד כל השנים האלה. אף אחד מאיתנו לא עשה בחייו המקצועיים משהו כל כך ארוך".
זה נכון שמעולם לא רבתם?
"אולי היו כמה ויכוחים פה ושם, אבל מעולם לא רבנו", אומר לונדון.
אני מחליט לפרק מעט את האידיליה, ומתאר לשניים סיטואציה שכיחה מהתוכנית, שבה נפתח אייטם עם מונולוג ארוך למדי שבו מסביר לונדון את נושא השיחה, בעוד שמוטי מתחיל לאבד סבלנות. בזווית העין אני רואה את לונדון מוקסם מהחוצפה החיובית, וקירשנבאום ממהר לסנגר על חברו. "אני חושב שזה חלק מהתוכנית ומהקסם שלה", הוא אומר. "גם הדיבורים הארוכים שלו וגם חוסר הסבלנות שלי. אנחנו לא נמצאים שם כדי לירות שאלות קצרות, זה חלק מהקונספט. לפעמים עד שירון מסיים שאלה אני כבר נפרד מהאורח", צוחק קירשנבאום.
"לפעמים אין לו כוח לחפרנות שלי, והסידור הוא שאני יושב ליד המרואיין ומוטי יושב לידי", אומר לונדון. אני לא רואה מה עובר עליו, אבל אני מרגיש את הנשימות שלו ומבין מה הוא חווה".
"לירון יש נטייה להראות למרואיינים איפה הם שוגים", אומר קירשנבאום. "אז מה הוא עושה? הרי היום, בעזרת האינטרנט, בתוך עשרים דקות אתה מנתח מוח. ואז מגיע המנתח האמיתי לתוכנית, וירון מתחיל לזרוק נתונים בנושא עד שהמנתח מתחיל לאבד ביטחון ופתאום הוא לא מבין איפה הוא נמצא. הוא חושב שהוא הגיע לאיזו ועדה רפואית".
מה סוד הקסם של התוכנית, לדעתכם?
"לדעתי חלק מהחן הוא בכך שאנחנו לא מתהדרים במקטורן תפור על פי מידה, ואנחנו לא מתביישים להראות את הבִּטנה. אנחנו נהנים להרוס את החגיגיות והפומפוזיות של הטלוויזיה. נמאס לנו מהטקסיות ומהפיכת כל חדשה שאיננה חדשה ל'בלעדית'. לא כל מי שמדווח אצלנו נפלא ואומר דברים חשובים נורא שאין לערער עליהם. אנחנו והמומחים שלנו לא יודעים הכול, וגם אנחנו טועים לפעמים", אומר לונדון.
ואתם חוששים יותר מטעות, ככל שהגיל מתקדם?
"אני חושב שהזיכרון של שנינו עדיין בסדר", אומר לונדון. "לפעמים אנחנו שוכחים שמות, אבל זה טבעי לגיל שלנו וצריך להשלים עם זה. מוטי, למשל, זוכר כל פרט - בעיקר בדברים שקשורים אליו ולדברים שעשה בחייו. גם אני מכיר את הדברים, כי אני שומע עליהם לא מעט".
"נדמה לו שהוא מכיר הכול", מקניט אותו קירשנבאום, "הוא לא יודע עוד כמה סיפורים יש לי שהוא יצטרך לשמוע".
מאז ש"לונדון את קירשנבאום" עלתה לאוויר, חלו בעולם לא מעט התפתחויות טכנולוגיות. פייסבוק, ווטסאפ וטוויטר באו לעולם, ושינו את הקצב ואת האופן שבו אנחנו צורכים תקשורת. "לי אין עניין בזה", אומר קירשנבאום. "הגעתי עד לשלב של שיגור הודעות טקסט, יש לי מייל ואני משתמש באינטרנט בעיקר כספרייה של תחקירים וכמעבד תמלילים. זה חלקי בקדמה".
"בשלב מסוים, לא לפני הרבה שנים, הבנתי שלא אוכל להדביק את החידושים והשינויים החברתיים, לדעת את הסלנג הנוכחי ולהיות בקיא בסוגים של מוזיקה פופולרית", מוסיף לונדון. "זה מטריד ומצער אותי, הייתי רוצה לדעת הכול על מה שמתרחש, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. אתה מוכרח לוותר כי יש גבול למה שאתה מסוגל לעשות. אני נזהר לא להיות פתטי".
חשבת פעם לפתוח חשבון פייסבוק?
"פתחתי עמוד פייסבוק לפני שנתיים ומהר מאוד הבנתי שמבחינת הזמן שזה גוזל, אני פשוט לא יכול לעמוד בזה", אומר לונדון. "מדובר בהתעסקות בלתי פוסקת ובאנשים שבאים איתך בקשר וכועסים כשאתה לא מגיב אליהם. אז אחרי חודש סגרתי את העמוד וחזרתי לספרים שלי".
עושה רושם שאתה קורא המון.
"אני כבר לא קורא המון כי אני קורא הרבה יותר לאט מפעם, אבל אני מקדיש לזה הרבה שעות. קריאה היא הדבר האהוב עליי".
מה דעתכם על תוכניות הריאליטי ששוטפות אותנו בשנים האחרונות?
"אנחנו לא קליינטים טובים לתוכניות הריאליטי, שיש בהן ניצול גדול של אנשים או דברים תפלים ברמות שאי אפשר לתאר. אבל יש לזה קהל, וטלוויזיה מסחרית צריכה להביא תוצאות למפרסם. כרגע אי אפשר להתווכח עם הרייטינג, אבל יכול להיות שיום אחד הקהל יגיד שנמאס לו וזה יפסיק", אומר קירשנבאום.
"קוראים לזה 'תוכניות מציאות', אבל זו הסוגה הכי פחות מציאותית שיש", אומר לונדון. "אלו קרבות כלוב מתוסרטים היטב, בלוף אחד גדול. אני חושב שהחלק העיתונאי של הטלוויזיה לא יכול להשלים עם המחשבה הקפיטליסטית, שאני מספק מה שהציבור רוצה. יש לי אחריות ואני לא מוכן לשדר הכול רק כדי שאנשים יקנו אותי".
עד כמה משפיע עליכם חוסר היציבות בערוץ 10?
"לפעמים אני מרגיש שנקעה נפשי מהתנודות האלה, אבל אני לא יכול לקפוץ מסיפון הספינה כי תהיה לזה השפעה מוראלית לא טובה", אומר לונדון. "הדאגה היא לא לגורל האישי שלנו, אלא לזה של חברינו לעבודה - הורים לילדים ששקועים במשכנתאות עד צוואר וחיים בחשש מתמיד. כולם עובדים פה במסירות רבה".
מה עוד אתם חולמים לעשות?
"בגיל שלנו כבר יש חלומות על בריאות ועל המשך עשייה, לא משנה איזו", אומר קירשנבאום. "ההתרפקות על העבר לא שווה כלום, מה ששווה הוא מה שאתה עושה עכשיו ומה שתעשה מחר, וזה מחזיק אותנו. זה כיף אדיר לעבוד בתוכנית עם אנשים צעירים, שמפרים זה את זה. רק שלא ייגמר".
"אני מתכנן עוד לרוץ את מרתון איש הברזל, אבל אם זה לא יקרה, כי עוד לא פתחתי באימונים, כנראה שאמשיך לעשות את אותו הדבר", צוחק לונדון. "מעולם לא היו לי תוכניות לטווח ארוך וקשה לדעת מה יהיה. תראה את מוטי, הוא בחיים לא האמין שהוא יגיש תוכנית טלוויזיה". "זה נכון", מודה קירשנבאום. "כל הקריירה שלי ברחתי מהמצלמה".
עד מתי תגישו את התוכנית?
"כל עוד הראש צלול", מצהיר קירשנבאום, "גם אם נצטרך להיעזר באינפוזיה. גם רכשנו נשק לפני כמה שנים, ואם ירצו להוריד אותנו ניכנס איתו לאולפן ונראה אם מישהו יוציא אותנו משם".
ציפור לחשה על אוזני שיש לכם הרבה מעריצות.
"שמעתי שיש הרבה שמתעניינות במוטי, אני חושב שזה פחות נוגע אליי", אומר לונדון.
אתם מאמינים שיהיה כאן שלום?
"לדעתי הפתרון היחיד הוא התערבות מבחוץ, שתקבע את הגבולות בינינו לבין הפלשתינים. עשו את זה פעם, אגב, ב־1947. לפי מה שאנחנו יודעים, מקבלים הזדמנות להקים מדינה פעם באלפיים שנה. חבל שנפספס את הצ'אנס, כי נצטרך לחכות שוב", אומר קירשנבאום.
הדיבורים על שלום נקטעים כשאל חדר המערכת מגיעה ידיעה שהתקבלה זה עתה בחדר החדשות - פיגוע דקירה בסניף "רמי לוי" במעלה אדומים. זרסקי העורך משנה
13 דקות לפני השידור, מוטי עוד יושב בקפיטריה ומתמוגג מהעונה הנפלאה של צ'לסי. רגע לפני השידור, כשהם באולפן, מבקש מהם דרור לא לקצר בדיווח שיגיע מהשטח בנוגע לפיגוע, כדי לא ליצור את הרושם שהם מזלזלים בסיטואציה. התוכנית יוצאת לדרך.
כשהם יוצאים מהאולפן וממהרים לעזוב לביתם, אני נזכר בשאלה האחרונה ששאלתי אותם – על מקומם בסולם האושר הדמיוני. "אני לא בסולם ולא מתיימר לעלות בו", אמר קירשנבאום, שלא התלהב מהשאלה. ירון דווקא הסכים לענות: "בגילוי לב? אני חושב שאני בר מזל. חיי טובים ואני מאוד מאושר בהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם