ראשי » תרבות » טלוויזיה

"פגוש את הקומיקאים" לא מצחיקה

דיוויד סטיינברג לא ניסה להמציא את הגלגל כשהחליט לפגוש קומיקאים ולשוחח איתם, אבל אפשר היה להגביר קצת את מינון השעשוע. ובכל זאת, כשהשעה היא 23:20 בלילה, יש דברים יותר גרועים מאשר לראות בדרנים שאתה מוקיר מקשקשים על הקריירה

אם יורשה לי פלגיאט קטן מ"מה נסגר", ומהאופן שבו נהג רועי בר-נתן להציג את התכנית האגדית "שאלת רב": הפורמט של התכנית "פגוש את הקומיקאים" מעט מורכב.

עוד כותרות ב-nrg:
האקרים גנבו את התסריט החדש של בונד
איזו דמות בהארי פוטר רולינג מצטערת שהרגה?
לראשונה מזה שנים: טקס מלכת היופי לא ישודר בטלוויזיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לאולפן מגיעים קומיקאים, והמנחה פוגש אותם. המנחה הוא דיוויד סטיינברג בן ה-72, איש תעשייה ותיק, במאי סיטקומים ("סיינפלד", "תרגיע"), וכפי שנודע למי שצפה בסרט אודותיו בערוץ 8 של הוט, סטנדאפיסט פורץ דרך ורב השפעה, וכמובן יהודי כשר שבילה בנעוריו זמן מה בישראל.

מקורות יודעים לספר כי סטיינברג נהג לרשום בשולי התסריט הערות על שחקניו בעברית, כדי שלא יבינו. מיטב גדולי הקומדיה של ארה"ב כבר ישבו מולו על הכורסא בשתי העונות הראשונות של "פגוש את הקומיקאים", מסיינפלד ומל ברוקס ועד שרה סילברמן וכריס רוק. העונה השלישית של התכנית עלתה אמש, ותשודר כרצועה יומית (או בעצם לילית) ב"יס דוקו".

סטיינברג מנהל שיחה נעימה עם אורחיו על האופן שבו התגלגלו לבמה: זאק גליפיאנאקיס התחיל את הקריירה שלו בסצנת השוליים של הסטנדאפיסטים בניו יורק, ומצא עצמו מופיע במכבסות ובמזללות המבורגרים, עד שסדרת סרטי "בדרך לחתונה עוצרים ב-" הקפיצה אותו למעמד של כוכב. ג'ימי פאלון, לעומת זאת, זכה ב-700 דולר כבר בתחרות הכישרונות הראשונה שבה השתתף בחייו, ומשם התגלגל דרך במות הקומדיה ו"סטרדיי נייט לייב" עד לתפקיד הנחשק של מנחה ה"טונייט שואו", במקומו של ג'יי לנו, שכולל הרצת דאחקות ומערכונים עם מישל אובמה בכבודה ובעצמה.
 

השימוש בקטעי ארכיון, שממילא נעשה במשורה בתכנית הזאת, היה בפרק הראשון דל מתמיד, למעט קטע קצר מ"בין שני שרכים", תכנית האירוח המחתרתית והמצחיקה 

של גליפיאנאקיס ("מייקל סרה, סיפרתי לך עד כמה נהניתי מההופעה שלך בסרט 'סופרבאד'? "לא," משיב סרה. "יופי," עונה לו גליפיאנאקיס). עם כל הכבוד לשני המרואיינים, היה נחמד לתת קצת יותר דוגמאות מפועלם האמנותי.

"פגוש את הקומיקאים" היא תכנית בסדר. היא לא נורא מרתקת, והיא גם לא מציעה חידושים של ממש (למעט הפורמט החדשני בטירוף, כאמור, של שני אנשים מפורסמים שמדברים). ברגעים הטובים שלה היא מאפשרת הצצה לתוך ראשם של טובי הקומיקאים של זמננו, ומלמדת על מקורות ההשראה שלהם, על השדים הפנימיים שלהם, על דרכם אל הצמרת שלא תמיד הייתה סוגה בשושנים. לפעמים יש בה, למרות ההנחיה החיננית של סטיינברג, מינונים קצת מוגזמים של אור, אהבה ופרגונים הדדיים. ובכל זאת, כשהשעה היא 23:20 בלילה, יש דברים יותר גרועים מאשר לראות בדרנים שאתה מוקיר ומחבב מקשקשים על הקריירה. חוץ מזה, היא מעניקה לצופיה את האפשרות להצטייר כגבוהי מצח: מי שיספר לחבריו שראה אתמול ראיון עם ג'ימי פאלון בערוץ "אי", מיד יצטייר כאדם חסר תרבות ובעל טעם טלוויזיוני ירוד. אבל אם יאמר שצפה בראיון אתו ב"יס דוקו"? רבותיי, זה כבר אדם אנין טעם, ומכאן ועד מנוי לאופרה- הדרך קצרה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...