סרוט מלחמה: הסרטים שעוררו בלגנים בין מדינות
המאבק בין ארה"ב לצפון קוריאה סביב ''ראיון סוף'' אינו הפעם הראשונה שבה הקולנוע מחולל משבר בין מדינות. סרט מלחמה
עוד כותרות ב-nrg:
"אנחנו לא שקופות": למען נשים ערביות
בין הסמים לזנות: דנינו הולט הלך לאיבוד
איך חג המולד נראה היה בבימויו של טרנטינו?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לנוכח העימות ההולך ומסלים, רשתות הקולנוע הגדולות בארה"ב קיבלו רגליים קרות והודיעו שלא יקרינו את 'ראיון סוף'. בימים אלה מנסות חברת סוני והממשל בארה"ב למצוא דרך אחרת להפיץ את הסרט, וזאת כדי להתגבר על הביקורת הקשה שסופגת התנהלותם בנושא מצד אמריקנים רבים, בהם ידועני הוליווד, שטוענים כי מדובר בכניעה מבישה לטרור ובפגיעה חמורה בחופש הביטוי.
לכאורה, הקשר בין העולם הסינמטי ליחסים דיפלומטיים בין מדינות אמור להיות קלוש ביותר, אם בכלל. מצד אחד עולם שכולו בידור להמונים, אסקפיזם שבדרך כלל לא עוסק בהבלי החדשות. מצד שני עומדים להם נושאים כבדי משקל של ביטחון לאומי, פליטת גזי חממה וכיוצא באלו עניינים שברומו של עולם. אלא שהמקרה של 'ראיון סוף' אינו הראשון וגם לא השני שבמסגרתו יחסים בין מדינות עולים על שרטון בעקבות סרטון.
הצפון קוריאנים מעודכנים ומעורים למדי במתרחש בהוליווד. כבר בשנת 2010 התייצבו שלטונות הדיקטטורה החשוכה נגד סרט בדיוני מתוצרת ארה"ב, אז היה זה סרט האסונות המצליח '2012'. הטענה הייתה שהסרט עלול לערער את אמונתם של הצפון קוריאנים בשנה זו, שהוכרזה על ידי המנהיג דאז קים ג'ונג־איל, כשנה שבה "ייפתחו שעריה הגדולים של המדינה והיא תהפוך לכוח עולמי". ב־2012 מלאו 100 שנה להולדת מנהיג האומה, קים איל־סונג, והמחשבה שההמון הצפון קוריאני יחזה בהרס עולמי העתיד להתרחש בשנה זו במקום להתמקד באל האנושי שהפך את חייהם לגיהינום, הרגיזה מאוד את מנהיגי צפון קוריאה.
אמנם במקרה זה לא התחולל משבר בין־מדינתי, אבל אנשי סוני יכולים לפחות להרגיש שהם לא לבד. שני סרטים הוליוודיים נוספים הקשורים לצפון קוריאה נמצאים בימים אלה על הכוונת. 'צוות אמריקה – משטרת העולם' הוא סרט אנימציה סאטירי שנעשה בשנת 2004 על ידי יוצרי סאות'פארק. בין שאר האישים והמדינות המועלים בו על הגריל נמצא המנהיג קים איל־סונג, המנסה להטיל כאוס בעולם כולו ומנוצח על ידי צוות גיבורי־העל האמריקנים.
לאחר החלטת סוני לבטל את הקרנות 'ראיון סוף' החליטו כמה מנהלים של רשתות בתי קולנוע בארה"ב להקרין במקומו את הסרט הזה, אולם לתדהמתם נתקלו בסירוב מצד 'פאראמונט', החברה שהפיקה את 'צוות אמריקה', שטענה כי הוא "לא זמין". הנפגע הנוסף מהמאורעות האחרונים הוא השחקן סטיב קארל, שחברת ההפקה 'ניו ריג'נסי' הודיעה לו בשבוע שעבר כי סרטו החדש, שעלילתו הייתה אמורה להתרחש בצפון קוריאה, מוקפא לעת עתה.
בשנת 1984 הפיקה הוליווד סרט בשם 'שחר אדום'. העלילה עסקה בקבוצת בני נוער אמריקנים שהופכים ללוחמי גרילה לאחר שכוחות סובייטיים צונחים לעירם וכובשים אותה. ב־2008 הודיעה MGM כי היא מתכוונת לעשות רימייק (תַחְדִישׁ) לסרט. שנה וחצי לאחר מכן, כשהסרט כבר היה בשלבי הכנה מתקדמים, נודע לתקשורת כי בתפקיד הרעים הפולשים יהיו הפעם חיילי סין העממית.
אחד העיתונים הגדולים בסין, 'גלובל טיימס', לקח על עצמו את תפקיד הנעלב, ויום אחר יום פרסם מאמרים נגד הסרט המתרקם. עורכי העיתון טענו כי הסרט יתרום לדמוניזציה של סין ששורשיה קיימים גם כך בתרבות האמריקנית, לדבריהם. בהוליווד לא חיכו לפריצת משבר דיפלומטי, וגם לא רצו לחסום את הצלחת הסרט בשוק הסיני הגדול, והחליטו לשנות תוך כדי תנועה את זהות האויב. למרבה האירוניה, הם בחרו בצפון קוריאה. לפי עדות המפיקים השינוי עלה פחות ממיליון דולר, וכלל כתיבה מחדש של שתי סצנות בסך הכול, ושינוי סמלי סין לסמלי צפון קוריאה באמצעים דיגיטליים.
הקומיקאי היהודי־בריטי סשה ברון כהן רגיל לנפק שערוריות, אולם אפילו הוא לא חשב שדמות הכתב הקזחי טוב הלב ורפה השכל שיצר בשנת 2006 תגרור אחריה איום של שר החוץ הקזחי לתבוע אותו באופן אישי. הקזחים נעלבו מאופן הצגת העם והתרבות הקזחיים בסרטו של כהן, ובלא מעט מדינות מלבד קזחסטן, בהן רוסיה וכמה ממדינות ערב, אסרו את הקרנתו. לפחות במקרה הזה ידעו הקזחים להודות בטעות, ושש שנים לאחר האיום אמר אותו שר חוץ כי הוא מודה לכהן ולבוראט על השירות הטוב שעשו לקזחסטן, בעיקר בתחום התיירות הנכנסת.
סרט השואה המרגש שיצר סטיבן ספילברג בשנת 1993, ועורר את זעמן של לא מעט מדינות ערביות. וכל כך למה? מכיוון שלדעתן הסרט, שזכה בפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, הוא תעמולה ציונית זדונית שמטרתה להציג את היהודים כמסכנים ורדופים, וממילא את אויביהם הנוכחיים כמרושעים עלי אדמות. ספילברג עצמו התייחס לעניין באכזבה ואמר כי דווקא העולם המוסלמי היה צריך לאמץ את הסרט, שלדבריו אמנם עסק בשואת היהודים אך הוא רלוונטי לגבי כל שואה. ספילברג התכוון לרצח העם נגד מוסלמים בבוסניה, שהתרחש גם בזמן יציאת הסרט לאקרנים.
בשנת 480 לפני הספירה נערך אחד הקרבות המפורסמים בהיסטוריה – קרב תרמופילאי. הקרב, בין ספרטה לאימפריה הפרסית, נמשך שבעה ימים שבהם הצליחו הספרטנים
למרות היותו שחזור היסטורי־פנטסטי ללא קשר למציאות ימינו, שלטונות איראן לא אהבו את האופן שבו מוצגים הלוחמים הפרסים בסרט, וכך גם התושבים: כתב ה'טיים' דיווח במרס 2007 כי כל אזרחי טהרן שהוא פוגש מדברים וזועמים רק על דבר אחד – הסרט '300'. הטענה הייתה כי מדובר בתעמולה אמריקנית שנועדה להכשיר את דעת הקהל לקראת פלישה צבאית לאיראן, וזאת באמצעות הצגת אבותיהם ההיסטוריים של האיראנים כברברים. הנשיא דאז, מחמוד אחמדינג'אד, הגדיר את '300' כ"מלחמה תרבותית ופסיכולוגית נגד איראן", אסר את הקרנתו במדינה ואף גיבש קואליציית אי־הקרנה עם מדינות ערב נוספות.
הסרט דל התקציב 'תמימות המוסלמים' שנוצר ב־2012 הוא כה שולי מבחינה קולנועית, עד שאפילו כיום לא ידוע מי בדיוק יצר אותו. הסרט, המותח ביקורת חריפה על דת האסלאם ועל הנביא מוחמד, גרם להפגנות רבות וסוערות בעולם הערבי מיד לאחר שקדימון ממנו פורסם ביוטיוב. הממשל בארה"ב אמנם גינה את תוכן הסרט, אך לא הסכים להורות לגוגל להסיר אותו משרתיה ביוטיוב. גם בישראל נעשה ניסיון לצנזר את הסרט מהאינטרנט, כאשר ח"כ טאלב א־סאנע דרש מבית המשפט להורות לגוגל להסירו.
הבקשה נדחתה בשתי ערכאות שונות. בעקבות האירועים שסבבו את 'תמימות המוסלמים', הודיע שר התרבות האיראני כי ארצו, שבשנה הקודמת זכתה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר, תחרים ב־2013 את טקס האוסקר. אלא שבעוד האיראנים מתקוממים על סרט המזלזל בנביא מוחמד ושנוצר במערב, ממש מתחת לאפם נוצר סרט בן שלושה חלקים על הנביא מוחמד שעורר את זעמן של מדינות ערב. לטענת אותן מדינות, בהן סעודיה, עיראק ומרוקו, עצם הניסיון להציג את דמותו של מוחמד אסורה על פי הקוראן. הצילומים, שהיו אמורים להתקיים במרוקו, התבטלו בעקבות המחאה ועברו לאיראן. שורשי הבדלי הגישות במקרה הזה נטועים בהיותן של המדינות המתנגדות לסרט סוניות, לעומת המסורת השיעית השלטת באיראן.
השנה היא 1978, והמלחמה הקרה עדיין כאן. הסרט 'צייד הצבאים', זוכה שלושה פרסי אוסקר ובהם פרס הסרט הטוב ביותר, מתאר את קורות חייהם של קבוצת אמריקנים במלחמת וייטנאם. לא מעט סרטים נעשו על המלחמה הזו בארה"ב, אולם כאן הייתה סצנה אחת שבגינה פרץ משבר דיפלומטי חריף בין הגוש הסובייטי ובין ארצות הברית שבה הופק הסרט.
הסצנה מתארת משחק "רולטה רוסית" שכביכול נכפה על החיילים האמריקנים השבויים בידי חיילי צפון וייטנאם הקומוניסטית. ואכן, מדובר היה בהיסחפות של התסריטאי; עד היום לא נמצאה כל עדות לקיומה של רולטה רוסית כזו במהלך המלחמה. הרוסים, שפרסו את חסותם על צפון וייטנאם, טענו כי מדובר בניסיון מכוון לדמוניזציה דרך הצגתם של לוחמי הווייטקונג כלא־אנושיים. המשבר הגיע לשיא ב־1979, כאשר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי שנערך בברלין החליטו הרוסים, ובעקבותיהם שורה של מדינות קומוניסטיות נוספות, למשוך את סרטיהם מהפסטיבל ולא להשתתף בתחרות.
בניגוד למדינות אחרות הזקוקות למישהו מבחוץ שעליו יוכלו לזעום, אצלנו הדברים מגיעים בייצור עצמי. בסרט הדוקומנטרי של דרור מורה מרואיינים שישה ראשי שב"כ, הסוקרים את התנהלות הארגון מאז מלחמת ששת הימים, תוך התמקדות בסכסוך הישראלי־פלשתיני. הביקורת מימין על הסרט הייתה נוקבת ונרחבת, וגרמה לערוץ 1 ששידר את הסרט כסדרה בת כמה פרקים לערוך לאחר כל שידור דיון חי באולפן, וזאת כדי לאזן את המסר השמאלי העולה ממנו. דרור אידר כתב על הסרט ב'ישראל היום': "הסרט מתיימר להציג מורכבות, אבל אינו פורע את השטר. העולם מוצג בו בשחור ולבן, והמקטעים ההיסטוריים חסרי הקשר מעמיק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם