שליחי האל: "נצטרך מישהו שיהרוג את הערבים"
מיני הסדרה לוקחת את הצופים לביקור בפינה שחלקם מעדיף להתכחש לקיומה. הבמאי לא מלווה את הסדרה בקריינות, "חובתם הקדושה" של תושבי חוות גלעד מדברת בעד עצמה, באומץ בלתי נתפס, יחס מחפיר לכוחות הבטחון, מיליטנטיות ותחושת אדנות
עוד כותרות ב-nrg:
• איסור שפיכת זרע לבטלה ירתק גם חילונים
• מחוברים פלוס-מינוס: האם כל הבאזז היה מוצדק?
• סקס בלי פשרות: אסף צפור נוגע היכן שכואב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בחוות גלעד לא מאמינים ב"נוהל מעצר חשוד", "עצור או שאני יורה" ושאר הדברים שחיילים מבוהלים לומדים אחרי כמה ימי טירונות. תושבי החווה הם אנשים שמעדיפים לחתוך עניינים ולא להתבחבש עם כל מיני פרוצדורות - לא כשמדובר בנטרול האויב, לא כשמדובר באישורי בנייה.
כשאומרים "נערי הגבעות", אומרים "חוות גלעד". במשך חמש שנים ליווה הבמאי איציק לרנר את תושבי החווה, ובראשם איתי זר ורעייתו בת ציון (בצי). ב-2002, בשיא ימי האינתיפאדה, נרצח אחיו של איתי, גלעד, בפיגוע ירי. במצוות אביהם של השניים, משה, סוחר קרקעות ידוע בשומרון, הם מקימים את חוות גלעד. לא העימותים עם השכנים, לא לחצי העולם ובוודאי לא כוחות הביטחון, איש לא ירתיע אותם מלמלא את מה שהם תופסים כחובתם הקדושה: ליישב את הארץ, לבנות את עצמם מחדש אחרי כל ניסיון הריסה, ולחתור בכל מאודם לדו-קיום עם שכנינו הערבים. טוב, הסעיף האחרון הוא שקר. רק בדיקת עירנות.
• צפו בשני קטעים מצמררים מתוך "שליחי האל"
לרנר לא מלווה בקריינות את הסדרה "שליחי האל", שהפרק הראשון שלה שודר אמש בערוץ הראשון, אלא נותן לאירועים ולדוברים לדבר בעד עצמם, ולצופים להחליט מה דעתם על המתרחש. למשל, כאשר איתי זר מתעמת עם תושבי כפר פלסטיני סמוך שאחד מהם נופף לעברו אצבע משולשת, ומכריז כי יד ערבית שעושה כך ליהודי, דינה להיכרת. או כאשר אחד מתושבי המאחז מסביר כי עליו לצאת למילואים, ונתקל בהתנגדות צוננת מצד בצי זר, אבל מסביר לה כי ברצונו לצאת למילואים האלה. לא משום שזו חובתו העליונה של ישראלי, אלא משום ש"יום יבוא ונצטרך מישהו שיהרוג את הערבים".
לא חסרים אנשים הרואים במשפחת זר ובחסידיה את התגלמות החלוציות והציונות, אנשי חזון שקובעים עובדות בשטח ולא נשברים למרות כל הקשיים, וזוכים לביקורי
משום כך, המיני-סדרה התיעודית של איציק לרנר היא מסמך חשוב, שלוקח את הצופים הישראלים לביקור בפינה שהם אולי מעדיפים להתכחש לקיומה. השאלה כמה ישראלים נחשפים לסרט כזה כשהוא משודר בערוץ הראשון הקשיש, היא כבר נושא לדיון נפרד. אבל העובדה שדווקא הוא לא מפחד להקדיש את הפריים-טיים שלו לנושא נפיץ כל-כך, ועוד חודשיים לפני הבחירות, גם היא תעודת כבוד מבחינת הערוץ הממלכתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם