"מקס הזועם 4": בשביל זה הומצא הקולנוע
הדבר הכי טוב שנראה על המסך מאז "אווטאר", מיזוג מושלם בין תמונה וסאונד כאמצעי לקידום עלילה וניצול כל המאפיינים שהפכו את הטרילוגיה לקלאסיקה טוב מאי פעם הם רק חלק מהקומפלימנטים המשתפכים שיש לדני לרנר על הסרט החדש בסדרת "מקס הזועם"
''מקס הזועם: כביש הזעם'', במאי: ג'ורג' מילר
"וואו!"... פשוט אין מילה אחרת לתאר את הסרט הזה חוץ מ"וואו!", קולני, רועש, יצרי, ארוך, מודגש, כזה עם שורה ארוכה של וו'וים וסימני קריאה מתלהבים.
עוד כותרות ב-nrg:
• טיפ לדיירים מאסי עזר וארז טל
• אדיר גץ משחק במגרש של הגדולים
• אהוד בנאי חוזר לגיטרה באלבום חדש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסרט "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא יצירה קולנועית אפוקליפטית-סוריאליסטית-קינטית-מהפנטת לעילא ולעילא שתשאב אתכם לתוכה מהפריים שובה העין הראשון ועד האחרון. אם זה לא מספיק, אז נסכם ונאמר בפשטות החלטית וברורה שמדובר בסרט ההרפתקאות-אקשן-מדע בדיוני-תלת ממדי הטוב ביותר והמרשים ביותר שנראה על מסכינו מאז "אווטאר", נקודה, רות, סוף!
ובהרחבה... היצ'קוק קבע פעם את המושג "קולנוע טהור", כזה המושתת לא על דיאלוגים טרחניים אלא בראש ובראשונה על המיזוג בין תמונה וסאונד כאמצעי ליצירת רגש וקידום עלילה. "מקס הזועם: כביש הזעם" הוא קולנוע טהור במלוא מובן המילה. זהו סרט כמעט אילם בו כמות הדיאלוגים שואפת למינימום האפשרי, אך גדוש בסאונד ואימיג'ים המתפוצצים על הצופה בקצב של מכונת ירייה, ערוכים במלאכת מחשבת. התוצאה מכניסה את הצופה בווירטואוזיות יוצאת דופן, עמוק ככל שמסך ה-IMAX, מערכות הסאונד וטכנולוגיית התלת ממד מאפשרות, אל תוך עולם אחר, מסויט, אלטרנטיבי, מעורר דמיון ואימה. עשרים הדקות הראשונות של הסרט לא יאפשרו לכם לנשום או למצמץ. לאחר מכן תקבלו בערך חמש דקות מנוחה רק כדי להתכונן לעוד תשעים דקות של רכבת הרים מפתיעה, בלתי צפויה וטריפית להפליא כמוה לא חווינו כבר זמן רב על המסכים.
"מקס הזועם" החל את צעדיו הקולנועיים הראשונים בשנת 1979 בהפקה אוסטרלית דלת תקציב אשר הכירה לעולם את מל גיבסון והזניקה את ז'אנר סרטי העולם האפוקליפטי. הצלחתו של הסרט גררה סרט המשך טוב בהרבה בשם "מקס הלוחם בדרכים" (אשר הסרט החדש שואב ממנו לא מעט) ופרק נוסף, שלישי במספר בשם "מקס הזועם וכיפת הרעם". כולם עקבו אחר דמותו של מקס רוקטנסקי, שוטר לשעבר, אשר איבד את משפחתו ומאז הוא מסתובב בודד בדרכים, במכונית משודרגת, בעולם צחיח הסובל ממחסור חמור במים ומכנופיות צמאות דם.
שלושת הסרטים היו מעין מערבונים אפוקליפטיים שאופיינו בסצנות אקשן אלימות במיוחד, דמויות גרוטסקיות והומור שחור. "כביש הזעם" מחזיר למסך את דמותו של מקס הזועם (הפעם משחק אותו טום הארדי, ביין מ"עלייתו של האביר האפל", המתאים פרפקט לתפקיד) ולוקח את המאפיינים שהפכו את טרילוגיית "מקס הזועם" לאהובה ומצליחה, רחוק יותר מאי פעם.
"כביש הזעם" הוא בית ספר לחובבי קולנוע ששם בכיס את מרבית סרטי האקשן עתירי התקציב שראיתם, בדרך שבה הוא מעצב עולם, באופן שבו הוא מניע את המצלמה ובכמות האימיג'ים המקורים, הדינמיים, שלא מפסיקים להפתיע ולחדש.
הסרט החדש אינו מבקש לאתחל מחדש את הסיפור, כמו מרבית המותגים הקולנועיים בימינו, אלא ממשיך אותו ומפגיש את מקס מול אויבים חדשים. עלילת הסרט, אפשר לומר, די מזכירה את הפרק השני והטוב ביותר בסדרה, כך שהסרט הפעם, בדיוק כמו ב"הלוחם בדרכים", הוא מרדף אחד ענק. רק שהמרדף הממונע הזה לא נראה כמו שום דבר שאי פעם ראיתם על המסך, מעין סירק דה סוליי על גלגלים, אם תרצו.
למרות נוכחותו הכריזמטית של טום הארדי, הפעם דווקא דמותו של "מקס הזועם" זזה הצידה למעין תפקיד משנה, כאשר מי שגונבים ממנו את ההצגה ומציגים דמויות מעניינות בהרבה זוכת האוסקר שרליז ת'רון המחשמלת בתפקיד "פיוריאוסה", הגיבורה האמיתית של הסיפור; ניקולס הולט (מ"מת עליה" ו"אקס מן: ההתחלה") בתור "נוקס", אחד מהחיילים האנמיים המופרעים ו-יו קיז בירן (שאף שיחק ב"מקס הזועם" המקורי) המשחק את המרושע הראשי "אימורטן ג'ו".
הבמאי והתסריטאי ג'ורג' מילר שביים את סרטי "מקס הזועם" המקוריים, חוזר לפקד על העסק ועושה זאת במיומנות מרשימה ביותר, עד שקשה להבין כיצד במאי בעל חזון כה מקורי, עשיר ומעורר דמיון כמוהו לא מרבה לביים. הסרט הזה מציב אותו, אשכרה, כטרנס מליק של עולם האקשן עם קאמבק מדהים.
אקו"ם