בקסטריט בישראל: הסיקור של מבקר המוזיקה
לא ידענו איך לאכול את העובדה שדווקא הבקסטריט בויז הצליחו לייצר כזה בלגן, אז נתנו גם למבקר מוזיקה סנוב וגם למעריצה היסטרית מפעם לסקר את ההופעה הראשונה של להקת הבנים בארץ, כל אחד מראות עיניו. שניהם חזרו עם הרבה מסקנות ומעט הפתעות
איכשהו מצאתי את עצמי, לא רק בדרך להופעה של הבקסטריט בויז, אלא רץ להופעה של הבקסטריט בויז ביום חמסין. החום היה מעיק, הכבישים פקוקים עד אימה, ולנו לא נותרה ברירה אלא לחנות במקום מרוחק ולרוץ עשרים דקות ברגל, יחד עם עוד מאות מעריצות, כדי להספיק להגיע בזמן להופעה הראשונה בסדרה שנתנה אור חדש למושג היסטריה, לפחות בכל מה שמקשר בין בנות המין היפה לנוסטלגיה.• לא מסכימים?כנסו לקרוא את הסיקור של המעריצה ההיסטרית
זרקורים ליוו את ריצתנו לאמפי ברעננה כאילו מדובר היה בגאנס אנד רוזס (ההקבלה מאותם ימים למה שמצדיק היה בעיני גבר ממוצע את הריצה הזאת). 8,000 בנות נדחקות אל הגדר, חובשות כובעים הנושאים את שם הלהקה, מחזיקות שלטים שהכינו במיוחד לרגל האירוע. חסרים היו שם רק אלבומי מדבקות והחלפת פוסטרים של מעריב לנוער. אם הייתה זו שנת 1995 אין ספק שגם היינו רואים את זה, אבל השנה היא 2015, ממוצע הגילאים הוא מעל 30, והבנות – צורחות כמו משוגעות ברגע שניק קרטר, האווי ושאר החברים עולים בחליפות על הבמה.
צילום: (גל קוזנוב)
ומהרגע שחמישיית הבנים עולה על הבמה, כל הקלישאות בעולם מקבלות צורה, פנים וכוריאוגרפיה סימולטנית. טוב, כמעט סימולטנית – הם בכל זאת כבר לא בני 19. ללא שמץ של יומרה לתת משהו מעבר לשואו, ללא כלי נגינה אחד על הבמה, עם וידאו ארט מזעזע בכיעורו ובמות מוגבהות כדי להרחיב את טווח הריקודים המביכים שלהם, הבקסטריט בויז, שכבר יש להם בויז משלהם, באו לתת קליפ של כמעט שעתיים בלייב.
עוד כותרות ב-nrg:
• טיפ לדיירים מאסי עזר וארז טל
• מה דפק את ההופעה של פורטיסחרוף?
• מקס הזועם: בשביל זה הומצא הקולנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחת לשלושה שירים בערך, נשאר אחד מהם על הבמה למונולוג מרגש על כמה שבנות ישראל יפות, כמה שהם מאוהבים בארץ הקודש שלנו וכדי להבטיח שזו גיחה ראשונה שלהם לארץ מבין רבות שעוד יהיו. באיזשהו שלב, אחרי שהיא חוזרת על עצמה שלוש או ארבע פעמים, הבדיחה הזאת הופכת למאוד מגוחכת, אבל לך תתווכח עם כל הצווחניות מסביב, שנדמה שאשכרה ישלמו שוב 400 ש"ח כדי להיות ילדות פעם נוספת, ולו רק לשעתיים.
"יש שלושה חוקים להופעה של הבקסטריט בויז", אומר הבלונדיני על הבמה ומפרט: הראשון – חובה להשתגע. בנאלי, ובכל זאת – זה בדיוק מה שהלך שם. השני, אומר הסטנדאפיסט – מה שקורה בהופעה של הבקסטריט בויז נשאר בהופעה של הבקסטריט בויז, ומצליח לשחרר ממני גיחוך בלתי נשלט ומהבנות עוד צרחה. השלישי, אומר מי שמודע לעצמו לגמרי – תתנהגו כאילו אתן בנות 15. כן, הוא באמת אמר את זה, מפגין מודעות מוחלטת לגיל הלימון שהוא, החברים שלו והמפיקים שלהם סוחטים כבר כמה שנים, הרבה מאוד זמן אחרי השיא שלהם, כשלהקות בנים מגוחכות אחרות שוברות שיאי מכירות והיסטריה, בתקופה בה מרכיבים להקות כאלה בתוכניות ריאליטי.
לזכותם יאמר שהבקסטריט בויז מצליחים לאזן בין כל הפרמטרים שהופכים אותם למה שהם בלא מעט חן. "את השיר הבא הקלטנו בתקופה שעוד רקדנו בלי חולצות, כשגשם נוטף עלינו, זוכרים את זה?", שואל איי. ג'יי. אמנם, קיבלנו כמה חזות חשופים בהופעה הזו, אבל בסרטוני הוידאו שהוקרנו בין החלקים השונים של המופע ולא על הבמה עצמה בשום שלב. אגב, על אחת מהחולצות שלבש הבחור המזוקן היה רשום "תורם אורגזמות". כך שמצד אחד הוא לא התפשט, מה שבהחלט היה מצופה ממנו לו היה מופיע פה בתקופת השיא של הלהקה, אבל בכל זאת לא שכח למה הגיע ומאיפה הוא בא.
ואגב סרטונים, אם להתעכב לעוד רגע על סחיטת הלימון, אחד מהם היה פרומו לסרט על הלהקה שיצא בקרוב. ממש שתי דקות של פרסומת באמצע הופעה, משהו שסביר להניח שלא היה קורה במופע של גאנס אנד רוזס, או בשום הופעה של להקה שלוקחת את המוזיקה שלה ברצינות.
אבל רגע ה-WTF הכי גדול במופע בכלל לא הגיע בחסות הבנים, אלא בזכות הצעת נישואין שהתרחשה על הבמה. "אוצר שלי, כבר עשרה חודשים אנחנו יחד", אמר הבחורצ'יק וקהל של 8,000 בנות זנח ברגע אחד ובתיאום מושלם את פאסון המעריצות ההיסטריות, חזר לרגע למציאות ופתח בצחוק מתגלגל.
הבקסטריט בויז לא מתנצלים לרגע על מה שהם ומי שהם. מצד אחד – הם אלה שכותבים את השירים השבלוניים שלהם, ובחלק האקוסטי של ההופעה, עם גיטרות מחוברות והכל, הם אפילו מנגנים יחד על הבמה, לא טוב אמנם, אבל אשכרה ניכר שהם נהנים מהמוזיקה, סתמית וחסרת מעוף ככל שתהיה. מצד שני – להקת הבנים המצליחה בהיסטוריה יודעת טוב מאוד למה היא באה, מה גרם ל-24 אלף בנות שלושים פלוס לשלם מאות שקלים כדי לראות אותם בשנת 2015 והם מספקים את הסחורה מ-א' ועד ת'.
מבקר המוזיקה הסנוב הגיע להופעה הראשונה של הבקסטריט בויז בארץ, ספק למחקר אנטרופולוגי, ספק למופע בידור, בטח שלא להופעה מוזיקלית, כי המוזיקה שולית כאן. קשה להגיד שסבלתי, לעתים היה אפילו משעשע, לראות למשל את כל הקהל מחזיק שלטים הנושאים את הכיתוב "ישראל אוהבת את הבקסטריט" ברגע שאלה התחילו לשיר את As long as you love me. אבל באמצע השיר השלישי כבר חיפשתי מה לעשות עם עצמי, משועמם נורא. הבדיחות חזרו על עצמן, הכוריאוגרפיה הביכה ללא הפסקה, ההבטחה להגיע לארץ שוב הפסיקה להצחיק מזמן, הוידאו ארט המשיך להיות קיטשי ומכוער ואפילו לצרחות התרגלתי. אבל איי.ג'יי. והחברים שלו העניקו אמש 8,000 אורגזמות לבנות נרגשות שהגשימו חלום ישן ונהנו מכל רגע, ועם זה קשה להתווכח.
אקו"ם