מפרק המוקשים: ארט גרפונקל נהדר גם לבד
הרבה מאוד דברים נאמרו על ארט גרפונקל בשבועות האחרונים, חלקם נשמעו עדיין בכניסה לאצטדיון בלומפילד, רגע לפני ההופעה של חצי הצמד מפעם. אבל עם סיימון או בלי – גרפונקל העלה הופעה מרתקת ואף הפתיע עם חוש הומור בריא
לסרטון המלא
אחד הדברים היותר מפתיעים שהתגלו על ארט גרפונקל במסיבת העיתונאים שכינס עם הגעתו לארץ לפני יומיים, היה ללא ספק חוש ההומור והסרקזם שלו. לאורך כל סשן השאלות הקפיד גרפונקל לא לקחת את המעמד ברצינות גמורה מדי ולהשתעשע במידת הצורך גם על חשבונו, מה שיצר אווירה משוחררת למדי, בניגוד לזו המכופתרת והמדוכדכת משהו שכולם ציפו לה.
עוד כותרות ב-nrg:
• נלחם בהטרדות רשת: אביב גפן תפס פדופיל
• "אמנות וגאונות": דודו אהרון עף על עצמו
• הנה הרגע המצחיק ביותר ב"אח הגדול"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הוא דיבר בפתיחות ובהומור על הג'ט לג שהוא חושש שיפריע לו בבלומפילד, על העובדה שהפסיק ללכת לבתי כנסת כדי שלא ירוששו אותו שם בתרומות וגם גיחך בצורה כזו או אחרת על החשיבות שאנחנו נותנים לרוג'ר ווטרס ולנסיונות החרם שלו. אך עם דבר אחד היה קשה מאוד לגרפונקל לשחרר וזה באופן צפוי בנוגע לכל השאלות על פול סיימון. מהסיבה הזו בדיוק היה מרתק לגלות את חוש ההומור הנפלא שלו, תכונה שהפכה להיות מזוהה בשנים שחלפו דווקא עם האקס והנמסיס ופחות עם גרפונקל שהוצג לא פעם כצד הממורמר ואיפשהו במעיין אפקט מתגלגל זה השפיע לא מעט על הצורה שבא אנשים בחנו את המשך קריירת הסולו שלו שלא הצליחה להשתוות לזו המצליחה בענק של סיימון.
אם לרגע נניח בצד את החישובים אודות התמלוגים והירושה שנשארה לו מהסכם הגירושין המוזיקלי שלהם, הרי שלהיות גרפונקל על הבמה זאת לא משימה פשוטה וחובה עליך כנראה לעטות שריון כלשהו כדי לעבור את זה בקלות. בטח כשאתה בגיל 73, בטח כשאיבדת את הקול שלך לארבע שנים ובטח ובטח לא כשאתה נושא באופן בלתי פוסק לכל חדר שאתה נכנס אליו פיל ענק ביחד איתך.
כבר בתורים הארוכים שהיו בכניסה לאצטדיון בלומפילד, אפשר היה לשמוע את הרחש בחש שבקהל. "בלי פול סיימון זה לא אותו הדבר", "הוא נורא הזדקן", "אין מצב שהוא מגיע לקולות של פעם" - אלו היו רק חלק מהציטוטים שנשמעו ברקע ועוד מאנשים שכבר שילמו את מיטב כספם והיו בדרך לעשות את דרכם אל המושבים והדשא. הם עוד לא הבינו בשלב הזה עד כמה הערב עם גרפונקל הולך להפתיע.
זה התחיל כשבלומפילד הפך בחסות סידור מרשים למעיין אולם קונצרטים בורגני. שטיחים אדומים נפרשו, הכיסאות רופדו בכריות קטנות ומוטות מוכספים פוזרו בין שורה לשורה. קשה להאמין שעל אותו מטר מרובע עמד לא מזמן שחקן שמהציע הקרוב אלפי אנשים קיללו את אמא שלו ואיחלו לו למות מסרטן. תאורת הכוכבים ריצדה ועל המסכים בצידו האחורי של הבמה הוקרנו סרטונים של טיפות גשם רומנטיות, תמונות נוף של ניו יורק שכל כך מזוהה עם השירים וההצלחה של גרפונקל והרוח התל אביבית שהפכה לקרירה תרמה גם כן את חלקה בריכוך האווירה. אבל כל אלו היו תפאורה שאומנם הוסיפה אך עדיין נותרה בצל של מוזיקה נהדרת ושל זמר שעשה הרושם שהרגיש נהדר על הבמה בתל אביב.
הבחירה של גרפונקל כבר בשיר השני להגיע למאסטרפיס BOXER היא לא פחות ממבריקה. זאת לא רק האופציה הקלאסית לחמם את הקהל עם להיט מוכר, אלא עושה הרושם גם הדרך הטובה ביותר שלו להוכיח, בין אם לעצמו ובין אם לקהל, שהוא אומנם כאן לבד, אבל מצליח לעמוד בזכות גמורה ולא בחסד. מאותו הרגע, עקב בצד אגודל, שיר אחרי שיר, כשהוא חמוש על הבמה בסה"כ בנגן גיטרה אקוסטית נפלא ובפסנתרן נהדר, ובבן שלו שנתן הופעת אורח לשני שירים, הוא פירק על הבמה בעזרת ביצועים מינימליסטיים נהדרים ל-BRIGHT EYES, BRING OVER TROUBLE FOR EMILY ועוד את המוקשים שההיסטוריה המוזיקלית טמנה לו.
הקול עדיין מצליח לשחזר לא מעט, בטח ביחס לשנים שעברו. התשוקה שלו לכל מילה ומילה בטקסט היא דבר שאמנים צעירים צריכים ללמוד. ככל שההופעה התקדמה גרפונקל הרגיש חופשי יותר ושלף מעטפות נייר שעליהם כתב שירים וסיפורים שהקריא לקהל, כשבאחד מהם הוא אפילו הזכיר חגיגת יום הולדת שהתקיימה בשנים האחרונות לפול סיימון ושהשתתף בה. זו היתה דרכו להקדים סדרה של מחמאות שרק איש עם לב שבור מסוגל להוציא מהקרביים שלו ומשם לצאת לביצוע נהדר ל-Sound of Silence.
את ההופעה הוא סיים כשכיפה לבנה של נער בר מצווה מונחת על ראשו וכשהוא מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". הקהל נעמד וליווה את האיש במחיאות כפיים סוערות שהשקיטו לחלוטין את כל הקולות שצקצקו בתחילת הערב.
אקו"ם