טיסת השוקולד של קייטנו ולוסו וג'ילברטו ג'יל

את החוויה שהעניקו לקהל הישראלי צמד האמנים הברזילאים ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו, קשה לתאר במילים. את הרושם שהותיר בהם הקהל, ננסה לשכוח

רז ישראלי | 29/7/2015 6:54
רק שבוע שעבר ביקרו אותנו לסיבוב הופעות קצר וסולד אאוט בובי מקפרין וצ'יק קוריאה, שני ענקי ג'אז צפון אמריקאים, להראות לנו בדואט כמה הם גדולים. אמש (ג') הגיעו להיכל מנורה מבטחים שני ענקים מהצד השני של אמריקה, שבדיוק כמו מקפרין וקוריאה, הציגו לא רק מדוע הם נחשבים לשניים מהחשובים שיצאו מברזיל מולדתם, אלא גם איך חברות אמתית תופסת מקום על הבמה, ממש כמו שחקן שלישי.
עוד כותרות ב-nrg:
שווה זהב: הקמפיין הבא של בר רפאלי
איימי ווינהאוס: הסיפור האמיתי והסיפור הסתמי
• בעקבות פניית nrg: רגב הגישה בקשה לויזה עבור המשורר האיראני
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ללא שמץ יומרה עלו השניים על הבמה העירומה, רק שני כסאות ושתי גיטרות עליה, ושתי כוסות מים בהן הברזילאים לא נגעו. הם פתחו ב-Back in Bahia לשמחת הקהל, עברו ל-Corcao Vagabundo של ולוסו שהוכיח שלא משנה כמה גרסאות יהיו לשיר הזה רק הוא יכול לבצע אותו ככה, וכך המשיכו ברצף, כמעט בלי הפסקה בין שיר לשיר, מבצעים את השירים בזה אחר זה, לתשואות הקהל המתלהב, עוצרים להגיד 'אובריגדו' לראשונה אחרי ביצוע השיר השישי.
 
צילום: עדי בראון
ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו בתל אביב צילום: עדי בראון

כשהוא שר, השני מסתכל עליו בהערצה, וכשזה שר, חברו עוצם את העיניים ונהנה מהשיר כאילו זו פעם ראשונה שהוא זוכה לשמוע את היופי הזה. הקשר בין שני אלה כל כך חזק ומורגש, עד שנוצרת תחושה שאלפי האנשים בקהל נמצאים במגרש הביתי שלהם, שותים קוקטייל מתוק על חוף הים בקופקבנה, בעוד רחש הגלים משתלב עם המוזיקה.

אתה יודע שאתה בהופעה גדולה באמת, כשאחד הביצועים לשיר שאתה אוהב שנים רבות מפתיע אותך, גורם לך להתרגש באופן לא מוכר. הביצוע המדהים ל-Terra של ולוסו היה כזה, והוכיח שוב ששני מוזיקאים אדירים שכאלה לא זקוקים לשום ליווי. הדיוק ותשומת הלב לכל צליל ששני אלה מנפקים תוך שילוב כוחות בדם ונשמה גדולים מעוצמת להקה שלמה. העדינות המופתית שהם מציגים ללא כל ליווי מבהירה במדויק כמה עוצמה אפשר ליצור רק עם קול וגיטרה.
צילום: עדי בראון
הערצה הדדית וחברות אמתית. ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו צילום: עדי בראון

ואז השקט נקטע בבת אחת. באמצע Come Prima, השיר האיטלקי שאף אחד לא ציפה לו ונסך באולם דומיית הערצה ואושר, התחיל ריב קולני ביציע שגרם לכולם לסובב את הראש. "אל תיגע בי", היא צרחה, "לכי" הוא צעק לה חזרה, היא קיללה, הוא נהם, השקט המופתי פינה מקום לרחש ביישני, ולוסו וג'יל המשיכו עם פרימה, הקהל החל למחוא כפיים בזמן לא אופייני רק כדי ששני הבריזלאים המכובדים שעל הבמה לא יבינו שהם בישראל, מחיאות הכפיים לא עזרו, הקהל עבר לטקטיקת שששש סוערת שגם לא סייעה, הם בינתיים עברו לשיר הבא, הקהל נדם שוב אבל הצרחות מהיציע לא נרגעו, שוב הקהל מחא כפיים ברעש עצום כמו מתחנן לסחוט עוד הדרן למרות שעברו רק חמישים דקות מתחילת ההופעה, התאורן הדליק את האורות המכוונים לקהל ובבת אחת אלפי אנשים סובבו את הראש ונעצו עיניים במושבים שלמעלה בלי לקלוט דבר.

 

קטעים נוספים

האורות כבו אבל הסיטואציה המוזרה המשיכה בצעקותיה של האישה שלרגע לא תהתה על רווחת אלפי האנשים מסביבה, בעוד השניים על הבמה ממשיכים לשיר ולחייך כאילו הם לא מודעים למתרחש. פרט ללחישות בוז ומחיאות כפיים רועמות הקהל הנבוך נותר חסר אונים אל מול המריבה ההזויה מלמעלה, וכבר התפלל שימשכו את המריבה הזאת בחוץ או שמישהו יתפוס יוזמה ויוציא אותם מהאולם או יביא להם כאפה, רק לחזור וליהנות מההופעה החד פעמית הזאת שנשלחה אלינו במתנה גדולה הרחק מעבר לים.
 
צילום: עדי בראון
כמה עוצמה יש בצניעות אקוסטית. ג'ילברטו ג'יל צילום: עדי בראון

שלושה וחצי שירים נמשכה המהומה הסוריאליסטית הזאת, שנדמתה כראויה לעוד סרטון ויראלי בז'אנר 'הישראלי המכוער' שיהפוך לשיחת היום. למרבה השמחה והמזל, ההופעה מאותו הרגע ואילך רק תפסה קצב והעלתה הילוכים והקהל חיש מהר נכנע בשנית לולוסו וג'יל, שרק הלכו והפגינו ביתר עוצמה את כישרונם העצום. בין אם בסולו של האחד בעוד השני מתבונן בו מבלי להזיז את המבט ורק מחייך מדי פעם כמוקסם, ובין אם בדואטים שפעמים רבות התעלו על הביצוע המקורי, קשה לספור את מספר הפעמים שהעבירו השניים צמרמורות בקהל. "איך הוא עושה את זה", שאלו מסביב כשהתחיל ולוסו בקול גבוה עד בלתי אפשרי את אחד השירים.

אחרי שעה וחצי של קולות שמיימיים, עוצמה אקוסטית שקשה להגדיר במילים ועשרים שירים ממיטב הרפרטואר של השניים, ירדו ולוסו וג'יל מהבמה, בפעם הראשונה. עם ההדרן הראשון הקהל לא התאפק ומילא את הרחבה בין השורה הראשונה לבמה בהמוניו. מאות אנשים, חלקם הגדול בני חמישים ומעלה, רקדו בהתלהבות, עם הידיים באוויר, למשך כל ההדרן הראשון והשני ולא הפסיקו למחוא כפיים גם אחרי שעלו השניים בפעם השלישית לבמה להשתחוות אחרונה לפני טיסה ליעד הבא. רק נקווה בשבילם שזו לא תהיה עוד טיסת שוקולד. את החוויה הישראלית האותנטית על כל גווניה, הם כבר קיבלו, במנה גדושה.

צילום: עדי בראון
נקווה שלמרות הכל הוא יזכור אותנו לטובה.קייטנו ולוסו צילום: עדי בראון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק