הסיוט האמריקאי: האמת המכוערת של בלש אמיתי
סדרת הדגל של HBO מספקת הצצה לארה"ב שרחוקה מברק אובמה, ניו יורק והסכם הגרעין. על אף עונה שנייה חלשה יחסית, אפשר לטעון שסוד כוחה של "בלש אמיתי" נעוץ דווקא בהתמקדות המדכאת באלו שלא נהנים מהחלום האמריקאי, ולעולם לא יהנו
"בלש אמיתי" היא סדרה עם פיצול אישיות – אבל למעשה מדובר בשני צדדים של אותו מטבע, המטבע השחוק של דרום ארה"ב.עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: אייל גולן מציל את אתניקס
• איט אנד ראן: המופע הנרקיסיסטי של נאור ציון
• איום בדקירה: עידו תדמור הותקף על רקע הומופובי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החוויה האנתרופולוגית המתוארת בה רחוקה מה- Empire State of Mind של ניו יורק, ומחזון "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", ובדיוק בגלל זה היא נותרה יצירה טלוויזיונית חשובה, למרות עונה שנייה חלשה יחסית. הדור שהתחנך על סיטקומים רומנטיים כמו "חברים", שמתארים את החיים הבורגניים ב"תפוח הגדול" בוחר כיום את האודיסאה המדכאת שמתארת את אלו שלא נהנו מהחלום האמריקאי.
ברור ש"בלש אמיתי" מורכבת למעשה משתי סדרות שונות, שלהן מספר מכנים משותפים. בשתי העונות ה-FBIרב העוצמה, הסמכות הפדרלית שאמורה לאכוף את החוק ברחבי ארה"ב, אינו מהווה פקטור משמעותי, כך שהניסיון לתפוס את "הרעים" מוטל דווקא על כתפיהם של בלשים מקומיים – שצמחו מתוך האוכלוסייה אותה הם מבקשים להציל ומייצגים אותה.
כל "הבלשים האמיתיים" מגלמים דמויות מפורקות בעלות עבר אפל שמוסריותן מוטלת בספק. פיענוח הפרשות שהם חוקרים נועד לא רק כדי לשרת את הציבור, אלא בעיקר כפתרון למצוקותיהם האישיות. בשני המקרים הם נאבקים מול אוייבים נעלמים (קרקוזה וטוני צ'סאני), שמופיעים רק למשך מספר דקות במהלך כל העונה. לא מדובר בהחלטת עריכה שרירותית: כמו במסע של דורותי לעבר הקוסם מארץ עוץ, הבחירה להתמקד בגיבורים ולא בדמות הנבל, נועדה ללמד שהדרך היא החשובה, ולא המטרה.
יחד עם זאת, ברור שהעונה השניה טובה פחות מהראשונה, בעיקר בזכות מקונוהיי והרלסון שהצליחו להדהים את גם את מעריציה המושבים של רשת HBO ולהאפיל על סיפור העלילה. המשחק שלהם היה אותנטי, בניגוד לזה של פארל, שהיה נראה כמו מישהו שמאוד מתאמץ להיות מקונוהיי (שהיה אחד ממפיקי הסדרה, ואולי ניסה להפיק חיקוי של עצמו).
הגיבורים בעונה הראשונה היו קדושים מעונים מהדגם הנוצרי. צמד בלשים שנרדפים על ידי עברם, היוצא למלחמת ייסורים באנטיכריסטוס. למרות חולשותיהם הכמו-אנושיות, ייצגו מקונוהיי והרלסון ארכיטיפים רבי עוצמה. השפה, הדיאלקט והבעות הפנים שלהם לימדו שלא מדובר בבני אדם רגילים, אלא בדמויות שמגנות על סוד עמוק, כזה שקורא תיגר על הנורמות החברתיות המוסריות המקובלות. לעומת זאת, בעונה השנייה, הגיבורים היו דמויות ממוצעות ויומיומיות. הם לא חרגו מהנורמלי – וכל ייחודם היה בכך שחטאי העבר שלהם ריסקו את האגו שלהם לחלוטין. את ראסטי ומרטי ניתן להשוות לאיוב ולקהלת, בעוד שוולקורו ובזרידיס מזכירים נרקומן וזונה שרוצים לחזור למוטב.
להבדל באיכות המשחק מצטרפת גם ה"תפאורה" התרבותית השונה של שתי העונות.
העונה הראשונה התנהלה באזורים כפריים ועירוניים למחצה, ועסקה בשכבות החלשות של האוכלוסייה – זונות, נרקומנים, חסידים שוטים של מנהיגים דתיים וטיפוסים שניתן למצוא רק בפריפריה של דרום ארה"ב. העונה השניה התנהלה בעיר תעשייתית בגודל בינוני, הנשענת על תעשיות כבדות ומזהמות. הקסם המיתי של דרום לואיזיאנה גובר בקלות על פרשת שחיתות בשלטון המקומי, ועיסוק בפשע שיש לו מימד רוחני – מושך יותר משחיתות פרובנציאלית של סקס, סמים וכסף.
אבל כאמור, למרות ההבדלים האלו, מדובר ביצירה שנועדה לשרת את אותה מטרה. כמו "שובר שורות" ו"הסמויה" – "בלש אמיתי" מספקת הצצה לארה"ב שרחוקה מברק אובמה, דונלד טראמפ והסכם הגרעין עם איראן. היא מספרת לנו על האמריקאים שלא גרים בקליפורניה ובניו יורק, ושלא קיבלו את ההשכלה הנדרשת כדי להיות מנתחי מוח בבית החולים "סיאטל גרייס".
זה לא מקרי שדווקא הסדרות מהסוג הזה נחשבות ל"איכותיות" וזוכות לפופולריות עצומה: בסופו של דבר, הצופים מעדיפים בלשים אמיתיים שמייצגים בעיניהם את המציאות הריאליסטית, זו שאיננה מתיימרת כבר להיות "ארץ בני החורין וביתם של האמיצים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם