האנטי קליימקס של מריה קארי
במופע קצר, נטול שיאים או אקשן, עם וידאו ארט מביך ולהקה בינונית, הראתה הדיווה לקהל הישראלי מה עשה אותה לכזו גדולה. מי שציפה לשואו בלתי נשכח לא קיבל את מבוקשו, אך את הפגנת הכישרון והאישיות הממגנטת של מריה קארי אף אחד בקהל לא ישכח
הפעם האיחור הענק היה מוצדק. דרכי הגישה העמוסות והמטרידות ל'לייב פארק' בראשון לציון אילצו את ההמונים לחנות במרחק גדול מהאירוע, רק כדי לצאת כבר מהאוטו שממילא עומד בפקקים ולהתקדם לעבר הפארק התקוע באמצע אי-שם. אם מישהו חיכה למריה מרגע פתיחת הדלתות, הוא נאלץ להמתין כמעט שלוש שעות לעלייתה של הזמרת לבמה.
עוד כותרות ב-nrg:
• צפו: אייל גולן מציל את אתניקס
• איט אנד ראן: המופע הנרקיסיסטי של נאור ציון
• איום בדקירה: עידו תדמור הותקף על רקע הומופובי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
וסביר להניח שהיו כאלה. אלפי מעריצים משולהבים גדשו את הפארק שהיה עמוס עד אפס מקום כמו היה מדובר בלהקת בנים עכשווית או כאילו אנחנו עדיין בשיא הצלחתה של הזמרת אי שם בשנות השמונים והתשעים. ההמונים צבאו על הגדרות ללא תזוזה או שתייה בחום הזוועתי הזה, קופצים בהתלהבות לכל סידור קטן על הבמה, מצפים בכיליון עיניים להופעה.
צילום: משה בן שמחון
ואחרי איחור של כמעט שעה וחצי זה קורה. שלושת זמרי הליווי תופסים את מקומם בצד ימין, המפיק ביג ג'ים תופס את מקומו על הפסנתר משמאל, עוד ארבעה נגנים תופסים מקום על הבמה הצנועה יחסית לגודל המעמד, וההופעה של מריה קארי, אחת הזמרות המצליחות בכל הזמנים, מתחילה עם סרטון קצר המראה את הדיווה מכל זווית פוטוגנית שרק אפשר, בא להזכיר את העובדה שזמרת שמכרה מעל ל-200 מיליון עותקים מאלבומיה עומדת לעלות על הבמה.
ומרגע שהיא עולה לבמה, כבר מהצליל הראשון, קארי מפגינה בדיוק מה הביא אותה למעמד הזה. השמלה המנצנצת שעוטפת אותה כנקניקיה, הפרצוף שהונדס על ידי מיטב המומחים והשיער המושלם, הם רק תפאורה נאה ליכולות הווקאליות הלא אנושיות כמעט של הזמרת, כמו הרבה דברים בהופעה הזאת. מי שקיווה לתפוס במצלמה איזה זיוף עסיסי לעוד סרטון ויראלי המגחך את הזמרת, התבדה לחלוטין. זיופים, ואף הקטנים ביותר, לא היו שם. לא שלה, בכל אופן.
למעשה, שום דבר לא מדגדג אפילו את עוצמת ההנאה מכישרונה של קארי עצמה, שהגיעה עם כל המניירות המזוהות איתה, החל מהיד המסמנת באוויר את גובה הצליל ועד האצבע באוזן שעד היום לא מובן פשרה. הדיוה הזאת, מהגדולות של העידן המודרני ולא בכדי, מהפנטת. כשהיא על הבמה שום דבר אחר לא תופס את תשומת הלב, ולא שמישהו באמת ניסה.
כבר אחרי השיר הראשון ולאורך כל המופע הזמרת מדקלמת מילים בעברית, כולל "שלום", "אני אוהבת אתכם" וכמובן "תודה", מסבירה מדי פעם לקהל אנקדוטות קטנות על השירים ומאיימת שתהרוג את מי שיעשן. חמודה ונוצצת, מושכת אליה את המבט כמו מגנט, עוברת הזמרת משיר לשיר, סול, אר אנד בי, פופ נוסטלגי וקצת היפ הופ מוקלט, I'll be there של מייקל ג'קסון וכל להיטיה הגדולים מארבעה עשורים, כולל השטות ההיא עם באסטה ריימס ושאר איזכורים לתקופות פחות מוצלחות, הכל משוטח לרמה אחידה ומתמשכת, בלי עליות ובלי ירידות.
ככל שהמופע מתקדם, נדמה שעל אף שכוח המשיכה של הדיווה עובד פלאים על הקהל, הוא הדבר היחיד שעובד באמת. שלוש פעמים ירדה קארי מהבמה להחליף שמלה, לפדר את האף ולנשום קצת אוויר, וכל דקה שלא הייתה על הבמה הדגישה כמה להקתה בינונית ולא מעניינת, שזמרי הליווי שלה לא מתקרבים אפילו ליכולותיה, התפאורה דלה והוידאו ארט זול, מורכב ברובו מהקליפים עצמם לשירים, ללא עריכה מחודשת או תירוץ מוצדק אחר כלשהו. כשהיא חוזרת לבמה בניצנוצים חדשים, שוב העיניים והאוזניים חוזרות להתמקד רק בה והכל הופך למשני ותפל, ובכל זאת – הציפייה לשואו כמתבקש מהופעה של זמרת בסדר הגודל של קארי, לא מומשה, אף לא קצת.
בלי רקדנים, פירוטכניקה או תפאורה אבל עם וידאו ארט מביך ולהקה משעממת, ועם פלייליסט שנטו נועד לאפשר לזמרת להראות מה היא יודעת, הסתיים המופע לאחר כשעה ורבע, כולל Without you שחתם את ההופעה בסוג של הדרן בודד. התחושה בקהל אחידה בדיוק כמו המופע עצמו נטול שיאי הרגש – היה נחמד, היא עצמה מדהימה, יכלו וראוי היה להשקיע הרבה יותר. אפשר יהיה להגיד לנכדים בגאווה ששמעת בהופעה חיה את כל חמשת האוקטבות של אחת הזמרות הגדולות בכל הזמנים, אבל אף אלמנט אחר בהופעה הזאת לא הגיע לגבהים שלה.
אקו"ם