UnREAL: שבע מסקנות עצובות על 'אקס פקטור'
לא היינו צריכים לחכות לפליטת הפה של המנטורית שלא מכירה את הביטלס כדי להבין שהעונה השניה של "אקס פקטור" רצופה בבעיות. כדי לעזור להפקה להתגבר על האבסורד לקראת העונה הבאה, הכנו רשימה של הדברים שהכי הפריעו לנו. וד"ש לאלינור ריגבי
מה רוצה הבן אדם כשהוא חוזר מהעבודה? קצת שקט מהבוס, מעט אוכל מנחם וטלוויזיה שלא תפעיל יותר מדי תאי מוח רדומים. תוכניות הריאליטי נופלות בדיוק לקטגוריה הזאת, זהו סוד כוחן אליו נכנענו זה מזמן.עוד כותרות ב-nrg:
• פורטיס משתיק את כל המלעיזים
• האזינו: גרסת הרגאיי ללהיט של שרית חדד
• תיאטרון אלמידאן: נתבע את משרד התרבות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ב"מאסטר שף" למשל, אנחנו נהנים לראות את המתמודדים אומרים "מזווה" בכל הזדמנות אפשרית וב"אקס פקטור" אנחנו מקווים לקבל גרסאות מרגשות יותר מקריוקי מקומי בחולון. שלא לדבר על "הישרדות" הקרבה, שם נשמח לראות את מושיק גאלמין מנסה לשדרג את השבט עם ברזנט חדש. אבל יש בעיה כשהריאליטי, שהוא ז'אנר נמוך ממילא, מחליט לזלזל בך כצופה, ובאופן בוטה, אם יורשה לציין.
אז "אקס פקטור", אחרי עונה עמוסה בבעיות, נסו לקבל בהבנה מקצה שיפורים לשנה הבאה.
1. אודישנים זה כיף.
את העובדה הזאת כבר הבנו מזמן. מגיעים כל מיני אנשים שאפילו המשפחה שלהם לא הייתה נותנת להם להופיע ביום ההולדת 80 של הסבתא, עולים לבמה, מביכים את עצמם ומקבלים ביקורת משעשעת מהשופטים. עד כאן אין תלונות. היה כיף, היה מעניין, היה זורם, תודה שבאתם.
איפה הבעיה? כשהאודישנים הופכים להיות 80 אחוז מהעונה. אז אנחנו מתחילים להבין שאנשים שדווקא התלהבנו מהם באודישנים וקיווינו לשמוע אותם בתוכנית עצמה, לא יגיעו אפילו לבתי השופטים. והאמת? חבל. כי כשמגיעים להופעות החיות עם שלושה מתמודדים לכל שופט, מקבלים עונה צפויה ומרדימה.
2. הטרדות מיניות זה לא כיף.
לפעמים בשישי יוצא לי לצפות ב"אקס פקטור" עם ההורים. זה ממש נחמד, כי במשפחות אשכנזיות לא חזקים בדיבורים והתוכנית עוזרת מאוד לתקשר. "נראה לי שהוא זייף בפזמון", "האמת? היא שרה יפה יותר מהמקור", וכהנה תובנות מדהימות.
אבל כשבן גולדשטיין עלה לבמה בפעם הראשונה, אני חייבת להודות שהתכווצתי בספה. יש אותך ביותר מביך, עברי? רק תחליפו את בן גולדשטיין במתמודדת חמודה ואת עברי בפורטיס ותבינו שבעולם סטרייטי זה לא היה קורה. אבא, סליחה, פעם הבאה נדבר על הרכבת הקלה.
3. "אני אוהב אותך" זו לא ביקורת.
שמתי לב למשהו העונה. כשלפורטיס אין מה להגיד, ולרוב זה היה כשדודו איבגי הופיע על הבמה, הוא אומר: "אני לא יודע, אני פשוט אוהב אותו". לפעמים זה גם מגיע כפנייה ישירה: "אני פשוט אוהב אותך, אין מה לעשות".
אז סבבה פורטיס, תאהב, זה בחינם. אבל מה עם קצת ביקורת? כל השנים האלה בתחום בטח יש לך קצת פניני חוכמה להעביר הלאה. ולא, אם תהית, גם "אני אוהב את איך שאת נראית היום", לא נחשב לביקורת אמיתית.
4. טוב, מישהו בהפקה ראה UnREAL.
וגם אני, ברור, אחלה סדרה. אבל נראה שהמישהו הזה החליט ליישם את כל מה שהוא למד מקווין בפרקי האודישנים של האקס פקטור. וכך יצא שקיבלנו את דודו איבגי, ערס מחמד עם קול של זמיר, בלי לגלות שהוא בעצם סטונדט בבית צבי, אלמונית מסתורית, עד שגילנו יום אחרי שהיא אלמונית בערך כמו גלעד שליט, ואת קלוז אפ, להקת בנות חמודה שבעצם הורכבה על ידי ההפקה.
אתם שם בהפקה, תקשיבו רגע, כל הסיפור הזה קצת מביך ואפילו די מיותר. אם נאהב מתמודד זה לא יהיה קשור לכפכפים שאמא שלו קנתה לו בשוק או לחלום שלו לשיר מול קהל ולהתמודד עם הדת. נאהב אותו בגלל הדבר הזה, נו, איך קוראים לו, אה כן, אופי.
5. יום גיבוש בבית השופטים.
אין ספק שהפרקים הכי מיותרים העונה היו בבית השופטים. עזבו שחוץ ממיה דגן, כל האורחים היו כריזמתיים ומעניינים כמו שטיח אמבטיה . למה אני צריכה לראות 40 דקות של מסיבת פיג'מות באווירת בית ספר יסודי? באמת היינו צריכים תזכורת לעובדה ש"חבילה עוברת" לא מחזיקה במבחן הזמן? את מי באמת מעניין איך הייתה הנשיקה הראשונה של ליקה ("מושלם!" למקרה ששכחתם)? שלא נדבר על הבוקר שאחרי אז בכלל היינו ברי מזל וגילנו איך מזלי אוהבת את ארוחת הבוקר שלה...
אז נכון, יש לכם פורמט להיצמד אליו, אבל בעונה הבאה בואו ננסה פחות "אני חייבת שיהיה אגוז מוסקט, אחרת זה לא פסטה בשמנת", ויותר "בחרתי את השיר הזה כי אין בו אנגלית".
6. נסו לא לגרום נזק נפשי למתמודדים שלכם.
נכון, כל מי שמגיע לתוכנית ריאליטי אמור להיות מוכן ולדעת מה מצפה לו, הרי הריאליטי איתנו כבר יותר מעשור ואין דבר שיפתיע אותנו. העובדה הזאת גם נותנת לנו לגיטימציה ליהנות כל פעם שמתמודד סובל בתוכנית. למה? כי הוא ידע למה הוא נכנס.
אבל כשמגיע ברק אוגלבו, ילד בן 15, שרק רוצה לעשות קצת צחוקים עם השופטים, מישהו צריך להיות המבוגר האחראי. אבל למה בעצם להיות הסחי המשעמם כשאפשר במקום זה לצחוק על ילד, להשפיל אותו בפני הצופים ולעמוד מהצד כשמדינה שלמה נכנסת בו. הנה, הרווחנו פרק מעניין ואת כל שיחות הברזייה בעבודה. שווה נפש מצולקת של ילד קטן, לא? בטח שווה.
7. אלינור, את יפה כמו מלאך.
שירי, נצלי את התקופה הזאת לשמוע עוד קצת דברים חוץ מביונסה. אולי, נניח, כמה מהלהקות הגדולות בכל הזמנים, במיוחד אם את קוראת לעצמך מנטורית למוזיקה. אולי אפילו יהיה לך נחמד. לכי תדעי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם