ראשי » תרבות » מוזיקה

אגדה מהלכת: גידי גוב לא מפסיק לרגש

רק אלבום אולפן חדש של גידי גוב יכול להפעיל געגוע לחומרים חדשים של הזמר, משום שעל אף שחלף עשור מאז אלבומו האחרון, הוא לא הפסיק ליצור לרגע. "אם היינו" החדש כל כך טוב, שהוא כבר יוצר תיאבון לאלבום הבא

עשור עבר מאז אלבום האולפן האחרון של גידי גוב ולמרות הזמן הרב שעבר, עם ההאזנה הראשונה לאלבומו החדש נדמה שהוא נשאר בדיוק באותו המקום. רגע, הוא באמת נשאר באותו המקום, עם הופעות, אוספים, טלוויזיה, שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, הוצאות מחודשות, האיחוד עם כוורת ומה לא – גידי גוב נמצא בכל מקום וזה תמיד דבר טוב.

עוד כותרות ב-nrg:
• נורית גלרון: אסור להגביל את האומנים
• הדוכסית ממאלפי: סקס, שקרים וחוויה מאלפת
• מה לבשה בר למסיבת הסיום של אקס פקטור?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

גוב הפך את עצמו, גם אם לא במודע, לאגדה מהלכת, לכן אי אפשר שלא להתרגש מהעובדה שהוא שיחרר סוף סוף אלבום חדש, והציפיות בהתאם. "אם היינו" הוא בסך הכל אלבומו השביעי של גוב, השלישי שלו שכולל חומר מקורי ב-24 השנים האחרונות, הספק נמוך שנובע מהעובדה שגוב ידוע כאמן בררן, אבל כשזה קורה, כמו ב"אם היינו", הקסם הגובי פשוט עובד. כהרגלו בקודש, גוב נתן את עבודת כתיבת והלחנת השירים לאחרים, מאסף אמדורסקי ורונה קינן (שאף מבצעת איתו את "אני אומר מילה" היפהפה) ועד חמי רודנר ויהלי סובול, כולם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. "מחר" (שילה פרבר) ו"אל תכעסי עליי" (עדית פאנק) עוסקים, גם אם לא במכוון, באהבה שהסתיימה בטרם עת, או אם תרצו לדבר על הפיל שבחנות החרסינה – על ענת גוב, אשתו שנפטרה לפני כשלוש שנים. לא הטקסטים בלבד הם שגורמים לעור ברווז, זו גם ההגשה הכל כך מרגשת ומדויקת של גוב שנובעת מחיבור מקסימלי לכל שיר אותו הוא מבצע.

האלבום משרה תחושה של קסם מתמשך ומרגיע, כזה ששובה את הלב בכל רגע נתון. המינימליזם היחסי של האלבום טיפוסי לגוב, לא כי הוא לא יודע להרעיש כשצריך (אפשר לשמוע אותו עושה רוק'נ'רול לא רע בכלל ב"סוף העולם" שמסיים את האלבום), אלא כי נראה שהוא מעדיף את השירים שלו בקצב קצת יותר ממותן וסולידי. גוב הוא מבצע שירים בחסד, כזה שלחני השירים פשוט מתאימים לו ככפפה ליד. הוא נשמע רך, חם ומלא בעוצמה רגשית שקטה שיכולה לעורר צמרמורת בגוף כביכול ללא כל מאמץ. גוב הזמר הוא אדם לא לחוץ, נותן לדברים לחלחל עמוק פנימה לאט. אפשר להתרגש מ"אם היינו" כבר מתחילתו אבל מרגישים באמת את העוצמות שלו כשנכנסים אליו קצת יותר לעומק, כשמתעסקים במה שנמצא מעבר למלודיה מוצלחת או עוד טקסט מרגש. הכל שם, רק צריך לחפור מעט.

עשר שנים עברו מאז אלבומו האחרון של גוב הנוכח-נעדר, אך חסרונו המוזיקלי לא מאוד הורגש משום שגוב לא הפסיק בעשייה אפילו לרגע אחד. עם זאת, ברגע שמבינים עד כמה האלבום החדש של גוב נפלא, פתאום ההמתנה הארוכה שלא חשנו בה כלל מתעוררת, פותחת תיאבון ועושה חשק לעוד.
 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg