ראשי » תרבות » קולנוע

המתיחה הגדולה: "סיקאריו" ידביק אתכם לכיסא

אווירה מסויטת, עלילה מורטת עצבים וצילום מעורר השראה מאפיינים את "סיקאריו" של הבמאי גאון המתח דניס וילנוב, אך נדמה שהסרט נשען יותר על סגנון מאשר על תוכן ומתפספס לקראת סיום

 
אחד הסיקוונסים המרתקים ביותר ב"סיקאריו" מציב את גיבורת הסרט בתוך שיירת רכבים מאובטחת החוצה את הגבול למקסיקו אל תוך עיר צפופה בשם חוארז – גיהינום עלי אדמות בו גופות מרוטשות ומרקיבות נותרות תלויות הפוכות מגשרים, בו כל פרצוף חולף ברחובות המוזנחים נראה מאיים מקודמו וכל שוטר מקסיקני קר מבט הוא מתנקש פוטנציאלי.

עוד כותרות ב-nrg:
• היהודים ואבטיפוס חוגגים 20
• אובססיה? בראד פיט רכש אופנוע נאצי
• משבר הפליטים: הזומבים מציפים את אירופה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

את כל זה אנו חווים דרך עיניה של סוכנת FBI צעירה בשם קייט (אמילי בלנט) אשר נחושה לקחת חלק במלחמה שמנהלות רשויות החוק האמריקאיות נגד קרטלי הסמים המקסיקניים. לאחר שברון סמים מוסגר לידם והם עושים את דרכם חזרה לגבול האמריקאי ברור לכל כי התקלות עם חייליו תהיה בלתי נמנעת וכי מרחץ דמים עומד להתחולל בכל רגע נתון. דניס וילנוב, הבמאי הקנדי שאחראי למותחן "אסירים" (2013) הוא אומן מתח של ממש אשר יודע כיצד להדביק את צופיו אל הכיסא. במיטב הטכניקה ההיצ'קוקית הוא יוצר סיקוונס מבריק אשר אינו עוסק באקשן אלא באווירה המותחת, המלחיצה, הקודמת לו. יתרה מזאת, הוא עוסק בעקיפין ברעיון העומד בבסיס הסרט – במלחמה הזאת אין טובים או רעים, אנשי החוק אכזריים כמו הפושעים עצמם ושלמשחק על פי החוקים המקובלים (מה שמכונה באנגלית BY THE BOOK) אין מקום בעולם הזה והוא שמור רק לתמימים.

"סיקאריו" (כינוי מקסיקני ל"מתנקש", הלקוח במקור מארמית) עוקב אחר דמותה של קייט האידיאליסטית, הנשלפת משורות ה-FBI ומגויסת לצוות המיוחד הכולל את מאט (ג'וש ברולין) מפקד הצוות, ואלחנדרו (בניסיו דל טורו), תובע מחוזי מקסיקני לשעבר הממעט במילים. מובטח לקייט על ידי מפקדיה שאם היא באמת רוצה להשפיע על מהלך המלחמה ולתפוס את ראש הנחש, זה המקום להיות בו. אך בעוד הצוות מתקדם במשימתו לחשוף את זהותו של ראש קרטל סמים גדול, המסע של קייט לוקח אותה ממדור גיהינום אחד לאחר, בעוד עמדתם המוסרית של שותפיה ללחימה הולכת ומטשטשת ומגלה שיתכן שהיא בסך הכול כלי במשחק אכזרי וגדול בהרבה. כמו מותחן הפשע עטור האוסקרים "טראפיק" (2000) אשר עסק במלחמה המנהלת ארה"ב בקרטלי הסמים המקסיקניים, "סיקאריו" מתנהל באותה סביבה אך מציע זווית אחרת לסיפור ואפלה בהרבה. היא משאילה מ"טראפיק" את בניסיו דל טורו זוכה האוסקר אשר כמעט גונב את ההצגה גם בסרט הזה ומציב דמות אניגמטית ומרשימה שיכלה למלא בקלות סרט משלה.

הצילום של רוג'ר דיקנס מרהיב וטוען כל פריים באווירה מותחת המשלימה את מלאכת הבימוי האלגנטית. הבעיה ב"סיקאריו" קשורה בתסריט שאינו מאוזן. הוא מתחיל מצוין וחלקו הראשון מרתק, עם התמקדות באווירה המיוחדת והמסויטת של הסרט וכן בדמויות המעניינות. אך מה שמתחיל עם המון פוטנציאל קצת הולך לאיבוד בחלק השני. אמנם הסרט מגיע לשיא דרמתי כמתבקש, אך משהו בסיפור ובכיוון שהוא בוחר ללכת בו מאבד קצת מכוחו.

מאחר והוא מתפספס בסיום, נדמה שהסרט נשען בסופו של דבר יותר על סגנון מאשר על תוכן, על צילום ובימוי מעוררי השראה יותר מאשר על תסריט מגובש. אך יש כבר שאמרו שסצנה אחת שווה במיוחד מספיקה כדי להצדיק צפייה בסרט שלם, ו"סיקאריו" מספק לפחות שלוש כאלה פלוס משחק מעולה של דל טורו. מה, לא מספיק?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg