ראשי » תרבות » טלוויזיה

גיק שיק: החנונים והחנוניות הלוהטים על המסך

הם חכמים, מוזרים ועבי זגוגיות. הן מדברות מהר ומעדיפות קינדל על פני ליפסטיק. קבלו את מצעד החנונים השווים בקולנוע ובטלוויזיה, משלדון קופר ועד שושנה

ג'וס וידון, במאי סדרת סרטי "הנוקמים", ידע את האמת לפני כולנו. ב"באפי", סדרה שעוד בחייה הפכה למיתולוגית, הוא השכיל לבנות את דמותה של באפי (מישהו באמת ראה לאחרונה את שרה מישל גלר?) ודמות מראה נהדרת: ווילו (אליסון הניגן). חנונים תמיד היו ברקע של העלילה בתור החבר הכי טוב של הגיבור, או המושא ללעג שצריך לעבור מייקאובר כדי שיתייחסו עליו ברצינות (סטיב ארקל למיטבי לכת). אבל ווילו הייתה דמות אמיתית. מישהי שהתחילה כנערה גמלונית, נוירוטית ובתולה, והפכה למכשפה לסבית לוהטת שהגרופיז שלה מתחזקים עד היום כמה מדפי המעריצים הכי הזויים ברשת. מאז ימיה האחרונים של באפי חלף עשור, אבל השינוי שהניעה ווילו ביצע השתלטות עוינת על המסכים של כולנו. החנונים – בזכות האינטרנט, ההיי-טק והטכנולוגיה – הפכו לז'אנר לוהט.


עוד כותרות ב-nrg:
• "להציל את מארק וואטני": מדע אפשרי בהחלט/ ביקורת קולנוע
• תאכל ת'לב ווטרס: בון ג'ובי והקהל נהנו בגדול
• הכתבות הכי שוות - בעמוד הפייסבוק שלנו

נתוני המכירות של "יומנו של חנון" מדברים בעד עצמם, והיכן שיש כסף – שם תמצאו את הוליווד. לראייה: פסטיבל קומיקון. פסטיבל זניח לסרטי פנטזיה שהושק בסאן דייגו ב-1970 הפך בשנים האחרונות לאירוע חברתי ענק עם שלוחות בדאלאס, ניו יורק, בולטימור, טורנטו ולונדון. עכשיו, זה שאנשים מבוגרים רוצים להתחפש לדמויות קומיקס ולשחק ב"מי החביא את החרב שלי" זה עניין לגיטימי לגמרי, אבל בשנים האחרונות הפך הפסטיבל, במקור אירוע גיקי ואיזוטרי, לאחד האירועים המבוקשים ביותר בתעשייה. האולפנים ההוליוודים דואגים לשגר לשם משלחות של בכירים, להקרין בהקרנות בכורה טריילרים וטיזרים לסרטים שאמורים לצאת בשנה הקרובה ולארגן פאנלים נוצצים עם מיטב הכוכבים.

והחנונים? איפשהו במהלך הדרך הם הפכו מבדיחה למובילי דעת קהל, ובעיקר – לקהל. בהתאם, התעשייה החלה להנפיק סרטים המיועדים ישירות לקהל הזה, שמשלם, קונה את המרצ'נדייז ומעורר את הבאז ברשתות החברתיות. אם תהיתם לפשר האינפלציה בעיבודי קומיקס לקולנוע, עכשיו אתם יודעים את מי להאשים. במקביל, הגיבורים של הסרטים הללו עודכנו לסטנדרט היופי של המאה ה-21. לא עוד חנונים שמנמנים ועם אפס כישורים חברתיים שממלמלים הבהרות לא ברורות, אלא גברים ונשים מצודדים שבמקרה הם גם חכמים מאד/ אשפי רשת/ נראים מעולה במשקפיים. עוד לא מכירים את כולם? קבלו את העשירייה הפותחת של החנונים והחנוניות הלוהטים בטלוויזיה ובקולנוע.

מכשפה לסבית לוהטת. ווילו וטארה ב"באפי ציידת הערפדים":
 

"המפץ הגדול", שרצה מזה שמונה עונות, היא כנראה הסדרה הכי מכניסה בטלוויזיה. הישג לא מבוטל לסדרה על ארבעה חנונים מעוכבי התפתחות שהדיאלוגים ביניהם מבוססים על ציטוטים מערוץ סי-פי ומשחקים בחרבות אור. הסדרה, שכבר הפכה לתופעה תרבותית של ממש, חייבת את עיקר הצלחתה לשלדון קופר (השחקן
ג'ים פרסונס) – ספק גאון ספק מטורף עם זיכרון מימטי, תסמונת אספרגר לא מאובחנת וחברה (מים ביאליק) מלאת תקווה שחיה על ההבטחה שיום אחד השניים ישכבו. פרסונס הוא לא כוכב רגיל, ומהראיונות ברשת נראה שלמעשה, הוא לא כל כך שונה מדמותו של שלדון. אבל הצ'ארם. הו, הצ'ארם. אם יש לכם פנטזיה על בחור שאי אפשר להשיג, שרק צריך להיות איתך כדי להבין מה זו אהבה ועל הדרך מתחזק שרירי בטן לא רעים בכלל (חפשו אותו בתחפושת של הפלאש ותבינו לבד)- שלדון הוא הבחור בשבילכם. והעובדה שפרסונס יצא מהארון לפני כמה שנים, בכלל לא צריכה להפריע.

אספרגר למתחילים. שלדון קופר במיטבו:
 

נכון, "חדר החדשות" היא סדרה צדקנית שמאוהבת בעצמה, מתהדרת בטקסטים מתיימרים, והכי גרוע – בכל רחבי הרשת קשה למצוא לה תרגום לעברית! אבל בין מלחמה במזרח התיכון לחגיגות מסיבת התה עולה דמותה של מקנזי מקהייל (אמילי מורטימר) השברירית אך האמיצה, הנירוטית אך האסרטיבית ובעיקר – המגושמת להחריד. היא מושא אהבתו של וויל מקבוי (ג'ף דניאלס), היא תמימה באופן מפתיע יחסית לעמדה שאליה הגיעה והיא בעיקר חנונית על. מהסוג שיעדיף להתכרבל עם הקינדל ולבלוע דיווחים בלייב מסוריה מאשר להצטרף לאורגיה בקצה המגדל. אבל בדיוק בגלל זה אנחנו אוהבות אותה: חנונית, חמודה עד אין קץ ומחזיקה את כולם בביצים.

"חליפות" (Suits) התחילה טוב: צעיר עם עבר בעייתי וזיכרון צילומי נתקל בעורך דין חלקלק ממנהטן והופך לעורך דין מינוס הקטע המעצבן של ללמוד בהרווארד. אולם בעונה השלישית היא הפכה לסדרה (כמעט) הכי מיותרת בעולם ומייק עדיין חנון מטורף, רק שהוא החל לשכב עם הבחורה ה(כמעט) הכי יפה במשרד. בסופו של יום, מייק של Suits הוא הילד הטוב שאתן שואפות להביא הביתה. זה שמשקיע עוד קצת שעות במשרד ותמיד רוצה לעשות את הדבר הנכון. היינו מציעים לכם להכיר אותו יותר מקרוב, אבל הסדרה די גרועה.

בסוף הם משיגים את הבחורות הכי שוות. מייק, חנון בחליפה:
 

 

שושנה שושנה, הו שושנה (זוסיה מאמט), אם לא היית קיימת, באמת שהיה צריך להמציא אותך. והאמת היא שלנה דנהאם, יוצרת "בנות", בעצם ייעדה לשוש הופעת אורח בפרק אחד בלבד, אבל התגובות לג'ואיש פרינסס שמדברת כמו אנרג'ייזר היו כל כך מוצלחות שלא רק שהיא נשארה, אלא גם הפכה לציר עלילתי משובח. שושנה היא מפונקת, חרדה חברתית, ילדותית ונוטה להתרוצץ עירומה מהמותניים ומטה אחרי שאיפת אדי קראק – אבל זה לא אומר שאנחנו לא מתות עליה. נכון, אפשר לוותר על התסרוקות הדביליות וגם על הבגדים בצבעי הפסטל, אבל הפוטנציאל נמצא שם. אפילו ריי מוכן לחכות לה.

אנחנו זוממים לשדך אותה לשלדון. שושנה ב"גירלז":
 

קחו מורה במפקדת ה-FBI שלא אוהב לצאת החוצה, תוסיפו לו יכולת אמפתיה טוטאלית ומצב נפשי מעורר, תערבבו עם קורטוב מבטא בריטי שמתחלק ברגעי השיא, שרירי בטן שאפשר להירדם עליהם ותלתלים סוררים, ותקבלו את וויל גראהם (יו דנסי) – אולי חוקר האפ.בי.אי\חנון\רוצח סדרתי הסקסי בתבל. אז המשקפיים שלו לא מעודכנים, והוא לא מסוגל להבין שאת רוצה אותו עד שאת מופיעה לו ערומה בחדר השינה, אז מה. חכי שהוא יוריד חולצה ותוכלי לתת לו ביס בעצמך.

לילי קולינס, הבת של, התחבבה עלינו עוד ב"מראה – מראה: הסיפור האמיתי" על תקן שלגייה התמה שלומדת להלחם בחזרה. גם ב"בני הנפילים - עיר של עצמות" היא משחקת על אותו שטאנץ: נערה צעירה מבית טוב שנקלעת לסיטואציה משפחתית שדורשת ממנה לגלות בעצמה כוחות חדשים. קלארי של קולינס היא החנונית האולטימטיבית: בגדים שנראו כאילו נגנבו מהומלס, ידיד שמאוהב בה ומה שנראה כהיעדר מוחלט של חיי חברה. אבל הסירו דאגה מלבכם, בסרט (שלא מומלץ לאנשים מעל גיל 13!) היא תגלה את חדוות המחוכים ובגדי העור, תעלה על עקבים ותהפוך מנערת ספרייה שמסמיקה בנשיקה ראשונה למלכת החנוניות המסוקסות.

מראה מראה שעל הקיר, מי החנונית היפה בעיר?
 

תכירו את ספוק, אביהם הרוחני של החנונים באשר הם. דמות אל במגזרים מסוימים וסקסי ברמות שגורמות אפילו לקצינת התקשורת אוהרה לרצות לעשות ילדי וולקן קטנים. ספוק (הרוצח הסדרתי מ"אמריקן הורור סטורי") הוא כל מה שחנון יכול לבקש לעצמו: חכם בצורה מטרידה, לא טועה לעולם, עם סקס אפיל לא מתאמץ ואוזניים מחודדות. קוינטו אפילו הודה באחד הראיונות שהוא נוהג לחבוש את אוזני ספוק במצבים, איך נגיד, אינטימיים, לדרישת בנות הזוג שלו. אז זכרו ילדים – איפה שישנו ספוק, ישנן נשים שרוצות ללטף אוזניים מחודדות!

הרימייק של "קארי", מבוסס על הסרט האייקוני מ-1976 והסיפור הקצר של סטיבן קינג, הגיע לאקרנים כשהוא מתהדר בג'וליאן מור על תקן האם החולנית וקלואי גרייס מורץ ("קיק אס") על תקן הנערה המבוישת שאף אחד לא רוצה לשבת אתה לצהריים. על פי הביקורות מורץ הפיחה חיים מחודשים באחד התפקידים המפחידים ביותר בקולנוע והצליחה להפוך את קארי שלה לדמות שומטת לסתות. העובדה שבמהלך הסרט היא הופכת מהילדה המוזרה שאף אחד לא מבין לרוצחת המונים, רק מוסיפה כיף (ומיץ פטל) לעניין.

חנונית רצחנית. "קארי" - הטריילר:
 

אוקי, אנחנו יודעים מה תגידו. לשים את נטלי פורטמן ברשימת החנונים הלוהטים זו כמעט עבודה קלה מדי. הבחורה הרי משלנו, העם הנבחר. היא אפילו למדה סמסטר באוניברסיטה העברית וקראה לבן שלה אלף – מה יותר חנוני מזה? אבל בסדרת סרטי "ת'ור" (וגם בחידוש של מלחמת הכוכבים, אם אנחנו כבר פה) מצליחה פורטמן למזג יחד את אישיותה החנונית יחד עם הדמות הנבחרת. ב"ת'ור: העולם האפל" היא מדענית מובחרת שלא שמה לה שאין לה חיי חברה ומאוהבת באל נורדי שקופץ פעם בשנה (!). מצד שני, כשהם נפגשים זה הופך לסרט למבוגרים בלבד. בקיצור נטלי, תקפצי שוב לבקר.

הסרט שהלהיט אלפי חנונים וחובבי מדע בדיוני ברחבי העולם ואף הקפיץ את מעמדו של אסא באטרפילד ("הוגו") בתפקיד הראשי. נכון, באטרפילד בקושי בן 18 ועל כן לא חוקי במיוחד לשים אותו ברשימת הפנטזיות שלנו, אבל נסו אתם לראות אותו מתאמן בחליפה צמודה ואז הולך לקרוא ספר ולהחזיק את עצמכם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...