לבד על הסט: מאט דיימון רוצה לגור במאדים
בריאיון לרגל צאת סרטו החדש "להציל את מארק וואטני" שמתאר את חייו של אסטרונאוט שנעזב על מאדים, חושף דיימון את התחושות במהלך ההפקה הייחודית: "התחלנו לצלם כשכל השחקנים סיימו את העבודה על הסרט. זו הייתה חוויה מסוג אחר"
גם בחלומותיו הפרועים ביותר, מאט דיימון לא שיער שהסרט החדש בכיכובו יכניס אותו לעמודי החדשות. יד הגורל או לא, דיימון זכה ליחסי ציבור חלומיים כשנאס"א הודיעה השבוע, ימים ספורים לפני יציאת הסרט החדש "להציל את מארק וואטני", שנמצאו מים על המאדים - בדיוק הנושא שבו דן הסרט. התהייה של ה"גרדיאן" אם היה זה רק צירוף מקרים נענתה כמובן בהכחשות מצד סוכנות החלל, אבל הבמאי רידלי סקוט טען בחיוך ממזרי שתמיד ידע שיש שם מים.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הסרט מבוסס על ספרו של אנדי וייר "לבד על מאדים", שיצא ב־2011. דיימון מגלם אסטרונאוט הנחשב למת אחרי שהוא וצוותו נקלעים לסערה על המאדים. הוא נשאר שם לבדו וצריך לשרוד עם אספקה דלה, ובה בעת גם לאותת לכדור הארץ שהוא עדיין חי. סוג של רובינזון קרוזו עתידני.
"החיוניות של הסרט היא בהתנעה מחדש של התשוקה שלנו למסעות לחלל", אומר דיימון, "ולו רק כי בשלב מסוים נצטרך לשלוח אנשים אל מחוץ לכדור הארץ כדי לשמור על המין האנושי. הדמות של וואטני מייצגת הרבה יותר מעוד חיים של בן אדם. יש בה כל האינסטינקטים החלוציים שיש לבני האנוש, עם תקווה לעתיד".
"כשפגשתי לראשונה את התסריטאי, הוא כינה את הסרט 'מכתב אהבה למדע'. שוחחנו במשך שעה על הרוח המרוממת שעולה מהסיפור. יצאתי בהרגשה שזה סרט טוב שאפשר לחלוק עם העולם, ואולי הוא ימצא חן בעיני אנשים, למרות שבתרחישים שבהם האדם ניצב אל מול הטבע, ההימור הבטוח הוא על הטבע. זה סרט מלא תקווה ואופטימיות, והוא בא כקונטרה למעשי הזוועה, שאנחנו קוראים עליהם כל יום בעיתונים".
הסצנות של דיימון צולמו בשלבים מאוחרים של ההפקה, כך שאת הכוכבים האחרים - ג'ף דניאלס, צ'יווטל אג'יופור ("12 שנים של עבדות"), שון בין וג'סיקה צ'סטיין - הוא כמעט לא פגש בצילומים.
"אני חייב להודות שחלק מהשחקנים הכרתי לראשונה רק בכניסה למסיבת העיתונאים הזו", הוא אומר במסיבת העיתונאים בפסטיבל הסרטים של טורונטו. "55 שחקנים וניצבים סיימו את עבודתם על הסרט, כשאני רק התחלתי לצלם את חלקי. לכן חוויתי משהו שונה לגמרי ממה שהם חוו.
"למען האמת, הסיבה האמיתית שגרמה לי לרצות לשחק בסרט היא דווקא שאני לבד. וגם העובדה שידעתי שאשהה באותו חלל עם רידלי סקוט, כך שאני לא נמצא בשום סיכון מקצועי משמעותי. הופעות המשחק המעולות ששחקנים נתנו בסרטים שלו היו טובות מכדי שנחשוב שקרו במקרה. הוא מוכן לשבור את הכללים כדי ליצור חיבור רגשי גדול יותר, הוא נותן לשחקנים להבין את הסרט לעומק ומאפשר להם לדמיין איך הוא ייראה".
סקוט בן ה־77 חתום על להיטים כמו "הנוסע השמיני", "בלייד ראנר", "תלמה ולואיז", "גלדיאטור" ו"בלאק הוק דאון", ועדיין, אומר דיימון, "שנינו מעולם לא התנסינו בעבר במשהו כזה. לא ידענו אם זה יצליח, ובדיעבד, זה מה שתרם להנאה".
הוא מספר כי בחלק מהצילומים לא נזקק לאפקטים מיוחדים שיגרמו לו לרחף בחלל האולפן. "היו רגעים שכל מה שהייתי צריך זה רק להעמיד פנים שאני מרחף בלי כוח משיכה, מבלי להיעזר בפירוטכניקה של חוטי ברזל שנשאו וסובבו אותי. עמדתי על רגל אחת וזזתי באיטיות כאילו אני בחלל. ממש כמו בשיעורי משחק בסיסיים, כשמלמדים אותך טכניקות שנראות כל כך מיותרות. מי ידע אז שאחרי עשרים שנות קריירה, התרגילים הללו ישתלמו.
"זה משעשע לחשוב שזה מה שעשינו, ועוד יותר מדהים שזה עבד נהדר בסצנות שצולמו מקרוב. הצופים לא יוכלו לדעת. עד כמה שהסרטים האלה הם ענקיים מבחינת התקציב - בסופו של דבר, זה כמו להיות ילד שמעמיד פנים שהוא אסטרונאוט בחדר השינה שלו".
דיימון, שיחגוג בשבוע הבא 45, מנהל חיים סולידיים, יש שיאמרו בנאליים. את אשתו הארגנטינאית לוסיאנה בוזיין בארוסו, הצעירה ממנו בשש שנים, הכיר במיאמי ב־2003, כשבא לעיר לצלם סרט, והיא עבדה כברמנית בפאב מקומי. לפני עשר שנים נישאו בטקס קטן במנהטן, והיום הם מגדלים ארבע בנות.
"כשהייתי בשנות העשרים לחיי תהיתי אם אוכל בכלל להתיישב אי פעם ולהקים בית ומשפחה", סיפר בשנה שעברה ל"טלגרף" הבריטי. "הכל עניין של למצוא את האדם הנכון ולחטוף מין מכת ברק, שמשנה לך את החיים. אחרי שחוויתי את זה, פתאום נבהלתי מהמחשבה שהייתי יכול להישאר רווק. המציאות שלי כיום גורמת לי לחוש שיש הרבה היגיון בחיים שלי".
היציבות בחייו ניערה ממנו את הרכילאים וצלמי הפפראצי. "אתם יודעים, בחור נשוי עם ארבעה ילדים זה לא ממש סיפור", הוא מחייך. "מה שמוכר זה סקס וסקנדלים, ואם אתה לא נותן להם את זה, אין להם שום עניין בך. בטח לא כשאתה נשוי באושר, עובד מסודר ושמח בחלקך.
"בראד פיט שאל אותי פעם איך נראים חיי השיגרה שלי. עניתי לו בפשטות: 'אני אוסף את הילדות מבית הספר ואנחנו הולכים לשחק בפארק'. הוא הביט בי בתדהמה ושאל: 'איך אתה יכול לעשות את זה? אני לא יכול'.
"כן, מדי פעם הפפראצי חוזרים ומצלמים איזו תמונה אקראית שלי. אבל זה יותר בסגנון עדכונים של חיי, לא יותר מזה".
הוא נולד בבוסטון באוקטובר 1970 לאב שהיה סוחר בבורסה ולאם שהיתה אשת חינוך ומרצה. הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים. בילדותו פגש בשכונה ילד אחר, בן אפלק שמו, שקטן ממנו בשנתיים. הם חלקו תחומי עניין משותפים כמו "מבוכים ודרקונים", אהדה לקבוצת הבייסבול המקומית, הרד סוקס, וצפייה בסרטי קולנוע. שניהם נמשכו למשחק.
דיימון עשה את הבכורה הקולנועית שלו בגיל 18, בסרט "מיסטיק פיצה" (1988). היתה לו שם שורה אחת בסצנה שבה ג'וליה רוברטס מתארחת לארוחה אצל המשפחה העשירה של בן זוגה הטרי.
מאוחר יותר נרשם ללימודי אמנות בהרווארד, ואף שרד בהצלחה כמעט את כל התואר, אבל עזב סמסטר אחד לפני תום הלימודים, לטובת תפקיד שהוצע לו בסרט "זר במגרש" (1992), שצולם בלוס אנג'לס.
"כבר בבקשה שלי ללמוד בהרווארד כתבתי: 'מאז שאני זוכר את עצמי, רציתי להיות שחקן'. היו לי חברים שלא ידעו מה הם רוצים לעשות עם חייהם, וכאב לי עליהם. אני תמיד ידעתי והייתי אסיר תודה על כך.
"כן, הייתי רוצה לשוב ולסיים את הקורס האחרון שנותר לי לתואר. המחשבה להעביר שם כמה חודשים של קריאת ספרים וכתיבת מאמרים די קורצת לי. אבל אני לא בטוח שאוכל לעשות זאת היום. אולי הייתי יכול, אם היו שם יותר בני גילי".
בשנים שבהן התגוררו דיימון ואפלק זה לצד זה בלוס אנג'לס, הם כתבו תסריט שהתבסס על תרגיל בקורס לתסריטאות, שלקח דיימון בהרווארד. במרכז התסריט, שזכה לשם "סיפורו של וויל האנטינג", נמצא וויל, שרת מחונן באוניברסיטה, בעל זיכרון ויכולות חישוב וקריאה גבוהות במיוחד ובעל קשיים פסיכולוגיים וחברתיים.
השניים הצליחו למכור את התסריט לאולפני "קאסל רוק" תמורת 775 אלף דולר, אבל הוא לא עבר לשלבי פיתוח. הבמאי קווין סמית' יעץ להם לחפש שותפים שיגרמו לפרויקט להתרומם, והם הגיעו למפיק העל הארווי וויינסטין. זה קרא את התסריט ומייד התקשר אליהם לשאול מה פשר סצנת הסקס האוראלי, שצצה באמצע התסריט בלי שום הקשר. השניים השיבו כי מדובר בסצנה פיקטיבית, ששורבבה לטקסט כדי לבחון אם מישהו באמת קרא את התסריט.
התסריט הפך לסרט. את וויל גילם דיימון, ואפלק גילם את חברו הטוב צ'אקי. בסרט כיכבו גם מיני דרייבר, זוגתו של דיימון באותה תקופה, ורובין וויליאמס כפרופסור למתמטיקה. הסרט היה מועמד לתשעה אוסקרים וזיכה את וויליאמס באוסקר לשחקן המשנה, ואת אפלק ודיימון בני ה־27 - באוסקר לתסריט. השניים קפצו על הבמה והודו לאימהות שלהן, שהיו בנות זוגם לטקס.
הקריירה של אפלק ידעה מאז עליות ומורדות. הצלחות קולנועיות כמו "ארמגדון" ו"פרל הארבור", וכמובן אוסקר שני ב־2012 ל"ארגו", שאותו הפיק וביים - ולצידם כישלונות מהדהדים כמו "אהבה מחוץ לחוק", "משחק הצבאים", "ההימור" או "דרדוויל". זאת נוסף על אינספור כותרות בצהובונים על בגידות באקסיות, גמילה מאלכוהול, ושאר מרעין בישין.
"היתה תקופה שבה בן היה חזק על הכוונת של הצהובונים ולא ממש הצליח לקבל עבודה בעיר", סיפר דיימון בשבוע שעבר ל"ניו יורק דיילי ניוז". "אני זוכר שהוא אמר: 'אני יכול לגרום למגזינים להימכר, אבל לא מצליח לגרום לכרטיסי קולנוע להימכר, אני במקום הגרוע ביותר שיכול להיות'.
"אבל משם הוא התרומם. כתב וביים את דרכו עד לזכייה באוסקר לסרט הטוב ביותר, דבר שאף אחד מאיתנו לא הצליח לעשות קודם. אז המפלה היתה טובה בסופו של דבר, כזו שהקלה בדיעבד על חוסר הביטחון. אני לא חשתי חוסר ביטחון כשהיו לי רגעים שבהם הקריירה שלי לא המריאה, כי ידעתי שבאנו משום מקום עם 'סיפורו של וויל האנטינג', ותמיד האמנתי שאנחנו יכולים לעשות זאת שוב".
שלא כאפלק, דיימון נתפס כאי של יציבות וכאחד הטאלנטים האהובים בתעשייה. הוא אמנם לא זכה באוסקר לשחקן הראשי ב"סיפורו של וויל האנטינג", אבל המשיך משם לתפקידים מוצלחים ב"להציל את טוראי ראיין", "הכישרון של מר ריפלי", "השתולים" של מרטין סקורסזה, "אומץ אמיתי" של האחים כהן ושלושת סרטי "אושן".
לפני שש שנים היה שוב מועמד לאוסקר על "אינוויקטוס" של קלינט איסטווד. הוא שיחק גם בסרט הטלוויזיה "חיי עם ליברצ'ה" (לצד מייקל דגלאס), שקטף את פרסי האמי וגלובוס הזהב.
אבל עיקר תהילתו (וכספו) בא לו מסידרת ג'ייסון בורן ("זהות כפולה", "זהות במלכודת", "זהות אבודה"), שזכתה להצלחה קופתית גדולה וסידרה לו שכר עתק של 20-15 מיליון דולר לסרט. לאחר שנעדר מהסרט הרביעי "זהות גנובה", בטענה ש"רכבנו על הסוס הזה כמה שיכולנו" (המפיקים ניסו לייצר דמות מפתח נוספת באותו יקום, שאותה גילם ג'רמי רנר - ללא הצלחה יתרה), צפוי דיימון לחזור לסרט החמישי בסידרה, בשנה הבאה.
בתמונה של דיימון מסט הצילומים, שפורסמה לאחרונה, הוא נראה שרירי למשעי. "זו תוצאה של הרבה עבודה קשה. לא הייתי עושה את זה לעצמי אלמלא היה מדובר בעבודה.
"הבעיה שלי היא שאני אומר יותר מדי 'כן' למאכלים משמינים. אני אוהב המבורגרים ובירה, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להמשיך איתם בגלל ההכנות לתפקיד. במקומם קיבלתי תפריט עם הרבה שכיבות סמיכה וכפיפות בטן, ואני מרגיש את זה בגוף שלי. אני בן 44, וזה קשה".
גם בלי יכולות על־טבעיות וגלימה מרשימה, דיימון עדיין חושב שג'ייסון בורן שלו מאפיל על באטמן של ידידו הטוב. "האופציות לליהוקים של גיבורי־על הוליוודיים הולכות ואוזלות, ובן יהיה הבאטמן השישי או השביעי במספר. אני מאוד מרוצה מג'ייסון בורן בתור גיבור־על. אין לי שום ספק שהוא היה מכסח את באטמן".
שיתוף הפעולה בין השניים נמשך גם היום. הם מפיקים ביחד ריאליטי שמחפש את הבמאים הבאים (צפוי לעלות בקרוב), מפתחים עבור ערוץ המד"ב האמריקני סידרת ריגול עתידנית, ומכינים ל־HBO סרט טלוויזיה על המשבר הבינלאומי בגלל המחסור במים.
על פי מדורי הרכילות, דיימון תומך בימים אלה באפלק על רקע גירושיו המתוקשרים מג'ניפר גארנר ושומר עליו מהתמוטטות גם במהלך צילומי ההשלמה לסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק", שיעלה במארס, ובו יגלם אפלק את איש העטלף.
דיימון מתגורר בבית בשכונת פסיפיק פאליסיידס במערב לוס אנג'לס, באותו רחוב שבו מתגורר אפלק. בבעלותו עוד אחוזה על החוף במיאמי. שוויו מוערך ב־75 מיליון דולר - בדיוק כמו אפלק.
בין חבריו הקרובים אפשר למצוא גם את ג'ורג' קלוני, שאותו הכיר ב"אושן 11", ומאז שיחק איתו בשאר סרטי הסידרה, וגם בסרטו של קלוני "ציידי האוצרות". "מאוד מעצבן להיות חבר שלו", צוחק דיימון. "זה כאילו אלוהים אמר לעצמו, 'אני אתן למישהו את כל התכונות הטובות שקיימות - גם חתיך שרק משתבח עם השנים, וגם אחד המוכשרים בתחומו'.
"כשצילמנו את 'אושן 11', ישבתי איתו לדרינק, וג'ורג' אמר לי שאם תהיה לי קריירה מצליחה של עשר שנים בשואו ביז, זה ייחשב הישג בפני עצמו, כי רבים לא מגיעים לזה. לא מזמן הזכרתי לו את השיחה ההיא והתגאיתי בפניו שאני עדיין עובד במלוא המרץ. הוספתי שעבדתי עם קלינט איסטווד, כך שאולי כבר אפשר להתחיל לכוון לקריירה של שישה עשורים. זה יהיה ממש קוּל".
חבר טוב אחר הוא מנחה הלייט־נייט הפופולרי ג'ימי קימל, שמנהל איתו בכל הזדמנות יריבות בדיונית מול המצלמות, ומסיים כל ערב את תוכניתו בהתנצלות לדיימון על כך שלא היה לו זמן לארח אותו. דיימון הופיע ב־2008 בסרטון "נקמה" שצילמה חברתו דאז של קימל, הקומיקאית שרה סילברמן, ששרה שיר היתולי על כך שהיא שוכבת מהצד עם דיימון. קימל "נקם" בחזרה כשטען בסרטון תגובה כי הוא שכב עם אפלק.
בעבר ניהל קשרים רומנטיים עם וינונה ריידר וקלייר דיינס, אבל מערכת היחסים עם לוסי, אשתו, היתה שונה. "קפצתי ישר למים העמוקים. הבת שלה מנישואיה הראשונים, אלכסיה, היתה כבר בת 4, והייתי למעשה 'אבא רזרבה'".
בנותיו - איזבלה (9), ג'יה (7) וסטלה (5) - שינו את חייו מן הקצה אל הקצה. "הדרך היחידה להגדיר מהי אבהות היא כשהלב שלך מתרחב פי כמה וכמה", סיפר ב־2011 בראיון למגזין "Parade". "כעת אני באמת רואה איך הכל מרגיש שלם. איך אני מסופק כל הזמן.
"כשהילדות היו קטנות, היינו מדלגים בין מקומות שונים, לפי התפקידים שקיבלתי. היה קל לצאת להרפתקאות, להיות על המזוודות. עכשיו, כשהן גדלו והן בבתי ספר, זה הולך ונעשה קשה. החיים שלהן חשובים לא פחות משלי. בסופו של דבר, אם זה מעין 'בחירתה של סופי' בין הילדות לבין סרט - אין שאלה בכלל. לעזוב לפרק זמן ארוך כבר לא בא בחשבון".
דיימון עורר השבוע סערה בביצה ההוליוודית, כשאמר ל"גרדיאן" כי יציאה מהארון לא בהכרח עושה טוב לשחקנים הוליוודים. "כשבן ואני פרצנו בהוליווד, היו שמועות שאנחנו זוג הומואים - רק כי כתבנו ביחד תסריט", אמר. "אני יודע, זה כמו כל שאר ידיעות הרכילות, אבל זה שם אותנו במצב מוזר שנאלצנו להתייחס לטענה, וזה היה די מעליב.
"אני חושב שזה לא פשוט לשחקנים להיות הומואים מוצהרים בפומבי. חשבתי על השחקן רופרט אוורט, הומו מוצהר, נאה מכל גבר אחר ועם הכשרה קלאסית במשחק, שהקריירה שלו ספגה מכה כי הוא יצא מהארון.
"באופן כללי, אני חושב ששחקן נחשב מוערך יותר אם פחות אנשים מכירים אותו אישית. ומיניות היא חלק נכבד מזה. בין שאתה סטרייט או גיי, אנשים לא אמורים לדעת כלום על המיניות שלך. זאת ארשת המסתורין שאתה עוטה על עצמך כשאתה משחק".
התעשייה, כצפוי, רעשה וגעשה, ודיימון נזעק להסביר את הדברים בראיון לאלן דג'נרס.
"ניסיתי רק לומר ששחקנים הם יותר אפקטיביים כשהם בגדר תעלומה", אמר. "מישהו לקח את זה וטען שאמרתי ששחקנים הומואים צריכים לחזור לארון, שזה מטופש. לצערי, בעולם הווירטואלי אין עונש על עיוותי דברים מהסוג הזה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם