משחקי הכס או סופרנוס? הטובות ביותר של HBO
HBO נחשבת לרשת שהפכה את סדרת הטלוויזיה למוצר איכותי. משחקי הכס, הסופרנוס, הסמויה, סקס והעיר הגדולה, הן רק חלק מרשימה ארוכה של יצירות מופת ששינו לחלוטין את הרגלי הצפייה שלנו. השאלה היחידה היא מי הסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים?
כנראה שגם בעוד עשרות שנים ימשיכו צופים ברחבי העולם להתווכח על זהות הסדרה הטובה ביותר בהיסטוריה. "הסמויה" או"משחקי הכס"? "סופרנוס" או "בלש אמיתי" הן רק חלק מהמועמדות לתואר הנכסף. מי שאחראית לכך שאנחנו מבלים שעות רבות כל כך מול אתרי הצפייה הישירה ומתלבטים בשאלות קיומיות מהותיות כמו: "האם ג'ון סנואו באמת מת?" היא רשת HBO, שהפכה את סדרת הטלוויזיה לפורמט איכותי שנותן פייט גם לתעשיית הקולנוע. כריסטיאן לונג מאתר Uproxx החליט לנסות ולדרג את עשרת הסדרות הטובות ביותר בכל הזמנים שיצאו מבית HBO. אתם לא חייבים להסכים.עוד כותרות ב-nrg:
הסדרה הגרועה שתעשה לכם חשק לחזור לניינטיז
סטרן נגד ווטרס: "אנטישמי שחייב לשתוק"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל לפני שנגיע לדירוג, כדאי להשקיע קצת ולקרוא את דברי השבח שמרעיף לונג על הרשת האמריקאית: "הרשת הייתה הראשונה שמראה תכנים לא ערוכים ולא מצונזרים – HBO הרחיבה את מגוון הסדרות המקוריות כמעט מאז תחילת פעילותה... עד סוף שנות התשעים הפכה הרשת למובילה בעולם הבידור בתחום סוגות העלית.
"היא התחילה להעיז ולקחת על עצמה פרוייקטים שאחרים לא היו מוכנים לגעת בהם, ועזרה להרחיב את גבולות תרבות הבידור הפופולרית ולהביא למסך כמה מהסדרות המשמעותיות ביותר שנחקקו בזיכרון. בנוסף, היא עוררה תחרות בריאה בקרב רשתות אחרות שגרמה להן לנסות וליצור סדרות אייקוניות משלהם. בקצרה – HBO הפכה את הטלוויזיה לטובה יותר".
ואחרי המחמאות - הגיע הזמן לדירוג.
העונה השניה לא יצרה את אותו הבאזז, אבל העונה הראשונה של בלש אמיתי כבשה את הרשת ואת המסכים, כשיצרה דיוקן אפל וגותי של מדינת לואיזיאנה בדרום ארה"ב. וודי הרלסון ומת'יו מקונוהי הציגו לצופים את אחד השילובים המוצלחים בתולדות הטלוויזיה. למרות שהעונה השניה לא הצליחה להתעלות מעל הרף הגבוה שהוצב לה, גם היא המשיכה את המסע המרתק אחרי עולם הפשע שמתנהל בערים הפריפריאליות בארה"ב.
אסופת מעשיות האימה שמבוססת על סדרת קומיקס משנות החמישים מאת ויליאם מ. גיינס, שודרה ברשת HBO בין השנים 1989-1996, והיא מוכרת פחות לצופה הישראלי. לאורך השנים השתתפו בה שחקנים מפורסמים כמו ארנולד שוורצנגר וטום הנקס בתפקיד הבמאי, ובפרקים בודדים שיחק בה גם בראד פיט. היא הייתה אחת הסדרות הראשונות שכללו אלימות גרפית ועירום, בהתאם למגבלות של חברות הכבלים האמריקאיות (שלא היו מעטות).
היוצר מיק ג'אדג' ניסה לתאר את תעשיית הטכנולוגיה בעמק הסיליקון בקליפורניה באמצעות מעקב קומי אחר חברת "פייד פייפר" שבראשותה עומד ריצ'רד הנדריקס שמגלה בטעות אלגוריתם המאפשר לכווץ קבצים מבלי לאבד את איכותם. מדובר במופע גס, מרתק ומביך מבחינה חברתית, שמתאר את עולמם של המתכנתים ואף זכה לאהדת הקהל ולביקורות חיוביות. הסדרה אף אירחה דמויות אמיתיות מתעשיית ההיי טק האמריקאית כמו אריק שמידט.
הסדרה שעוקבת אחר חייהן של ארבע חברות ומתארת את נקודת מבטן על העולם הפכה ללהיט מגדרי ברחבי העולם, הרבה לפני ש"בנות" הגעה למסך. שש העונות של הסדרה המצליחה שיצאה לאור בשנת 1998, היוו חידוש משום שלא נכנעו לנורמות פמניסטיות וסיפקו מבט מקורי ומשעשע על זוגיות, סקס, בורגניות ומה שביניהם.
אלן בול (המוכר כיוצר "דם אמיתי") הצליח ליצור סדרה שנכנסת עמוק מתחת לעור של הצופים. במשך חמש עונות עסקה הסדרה בתחושת הבדידות של הדמויות, ההחצנה וההתמודדות עם המוות במסגרת מסען לחיפוש אחר האושר. פרק הסיום של הסדרה נחשב לאחד מהפרקים הטובים בכל הזמנים.
כמו ביצירת המופת הקולנועית "זה ייגמר בדם", דדווד (2004-2006) מתארת עולם גברי פטריארכלי שסובב סביב החלום האמריקאי להתעשר במהירות. "דדווד" שלא הפכה ללהיט בישראל, עוקבת אחר החיים במחנה כורי זהב בדרום דקוטה. הסדרה יצקה חיים חדשים בז'אנר השחזור ההיסטורי הפיקטיבי, והיא עסקה בתקופת הפיתוח של החברה האמריקאית בזמן שהאינדיאנים עדיין היו בתמונה.
קומדיית המצבים האמריקאית בכיכובו של לארי דיוויד (יוצר סיינפלד) שעלתה לשידור בשנת 2000 נחשבת עד היום לאחת הסדרות המוערכות ביותר על ידי מבקרי הטלוויזיה. במשך שמונה עונות נחשפו הצופים לקונפליקטים הביזאריים השונים שבהם נתקל דיוויד (שגילם דמות סמי-אוטוביוגרפית). הסדרה הופקה בסגנון של תכנית מציאות, שמסתמך על אלתור למחצה – אחת הסיבות שגרמו להצלחתה.
המאפיה תמיד הייתה מתכון בטוח להצלחה קולנועית. בשנת 1999 היא הפכה גם לסיפור הצלחה טלוויזיוני. דיוויד צ'ייס העביר גרסה מודרנית של המאפיה האיטלקית בארה"ב, שהייתה מעין שילוב בין דרמת פשע לסדרת דרמה פסיכולוגית. מותו של ג'יימס גנדולפיני (טוני סופרנו) בשנת 2013 היכה בתדהמה את המעריצים, שרבים מהם סבורים עדיין כי מדובר "בסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים".
ריאליזם, מותחן, יחסי שחורים לבנים ודרמת פשע מצויינת – "הסמויה" הוכיחה שאיכות ופופולריות לא סותרות. יוצר הסדרה, דיוויד סימון, כתב פלילים לשעבר בבולטימור תיאר את הר הגעש החברתי בעיר, שהפכה מאז לאחד מסמלי המתיחות ביחסי שחורים-לבנים. שחקנים רבים בסדרה המשובחת הזו הפכו לחלק מהקאסט הקבוע של HBO, וסימון עצמו המשיך הלאה עם פרוייקטים מרשימים כמו Treme (על ניו אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה) ודרוש גבור (על העיר יונקרס הסמוכה לניו יורק). מאז עלייתה לשידור בשנת 2002 דורגה הסדרה במדדי גולשים כ"טובה ביותר בכל הזמנים", עד שיצירה חדשה של HBO גנבה לה את התואר.
לא צריך להרחיב הרבה על הסדרה הפופולרית שהצלחתה הפתיעה גם את רשת HBO. בתעשייה האמריקאית אף אחד לא ציפה להערצה האדירה לה זוכה הסדרה בארה"ב וברחבי העולם. מדי שנה היא מובילה את טבלאות ההורדות הפיראטיות – עובדה שכיום משמשת כהוכחה הטובה ביותר למדידת הצלחה. הפנטזייה הפוליטית הימי ביניימית, שמשלבת סצינות סקס נועזות ואלימות גרפית מסתמכת על צוות שחקנים מצויין ועל טוויסטים מפתיעים בעלילה. למרות ששתי העונות האחרונות נחשבות לחלשות יותר, קשה להאמין שהרייטינג לקראת צאת העונה השישית ירד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם