ראשי » תרבות » קולנוע

"רבין, היום האחרון": מייגע ולא מחדש דבר

מי שצילומים ארוכים ואיטיים מעייפים אותו, הסרט של עמוס גיתאי לא בשבילו. על אף חשיבותו כמסמך מחקרי היסטורי, ערכו האמנותי לוקה כמעט בכל פרמטר, החל בדמויות שטחיות ועד מריחה מיותרת

 
עשרים שנה אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, חוזר הבמאי עמוס גיתאי לאותו יום שחור, ה-4 בנובמבר, 1995.

עוד כותרות ב-nrg:
• עסק שחור: הרדיו שמירי רגב לא הייתה מממנת
• לא מה שחשתבם: למה רובין וויליאמס התאבד?
• דוגמניות נאבקות בבוץ: בשביל זה יש ריאליטי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הדוקו-דרמה "רבין, היום האחרון" יוצאת לאקרנים בארץ לאחר שהוקרנה בפסטיבלי הקולנוע בוונציה וטורונטו. מדובר במסמך תיעודי מצמרר על החברה הישראלית של שנות התשעים, בו משולבים קטעי ארכיון, צילומי חובבים וסצנות מבוימות בהשתתפות למעלה מ-70 שחקנים. הסרט עוסק בשתי סוגיות מרכזיות. הראשונה בוחנת את האירועים שהובילו את יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה והשנייה מתמקדת בשאלה כיצד מערכת הביטחון לא השכילה למנוע את הרצח.בחלק הדן בנסיבות שהובילו את יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה מוצגת אווירה כללית של שנאה שהתבטאה במסע הסתה של פעילי ימין ורבנים קיצוניים המתירים את דמו של רבין. יש לציין כי בצעד אמיץ, גיתאי מפנה אצבע מאשימה גם לעבר ראש האופוזיציה דאז וראש הממשלה כיום, בנימין נתניהו, על חלקו בנאום המרפסת בפני ההמון המשולהב בכיכר ציון. החלק הדן במחדלי האבטחה, מבוסס על ממצאי ועדת שמגר. גיתאי מתחקה אחר פעילותה של הוועדה מתוך ניסיון לשפוך אור על הכשלים האופרטיביים שאפשרו לעמיר להגיע אל ראש הממשלה ולירות בו שלוש יריות מטווח קצר. גיתאי שב ומעלה את תיאוריית הקשר לפיה השב"כ יכול היה למנוע את הרצח וחשדות נוספים שלא נבדקו לעומק על ידי הועדה.

העובדות המוצגות בסרט אמנם מקוממות ומטרידות אך אינן מחדשות דבר. הסרט נפתח בסצנה מבוימת של תיעוד הרצח, בדיוק כפי שצולם על ידי רוני קמפלר מגג הבניין באותו לילה. התיעוד המבויים מצולם מאותה זווית של התיעוד המקורי ומתמצת את הבעייתיות של הסרט, שאינו מציע נקודת מבט שונה ומעניינת על הפרשה. אל תתנו לטריילר הקצבי של הסרט להטעות אתכם. גיתאי עדיין מושפע מהסגנון הקולנועי האירופאי, המתבטא בצילומים ארוכים ואיטיים. הסרט נמתח על פני שעתיים וחצי מייגעות ואפשר היה בקלות לקצר אותו. בנוסף לכך, הסרט נעדר גיבור או דמות מרכזית שניתן להזדהות עמה. כל הדמויות - עורכי דין, מאבטחים, רבנים - מוצגות בצורה שטחית, מנוכרת ולא משכנעת. באופן אירוני, הדמות היחידה בעלת עומק בסרט היא הרוצח עמיר (יוגב יפת).

יחד עם זאת, הסרט הינו בעל ערך כיוון שהוא נוצר את רוח התקופה והאירועים שאסור שישכחו. מהסרט עולה תמונת מציאות כאוטית בישראל של שנות התשעים. תושבים סהרוריים, ימניים ושמאלניים, חיים יחד במדינה בה מוסדות הצדק, מנגנוני השלטון ומערכות הביטחון קורסות. אין ספק כי חשיבותו של הסרט אף תלך ותגדל עם השנים והוא יהווה מחקר היסטורי - תרבותי לדור הבא. דור שלא ידע את רבין. הסרט מסתיים בסגירת התיק מבלי שימוצה הדין עם האחראים לרצח בדומה לסרט "ג'יי.אף.קיי - תיק פתוח" של אוליבר סטון, העוסק ברצח קנדי. אבל בסצנת הסיום של "רבין, היום האחרון" נראה ראש הועדה מאיר שמגר (יצחק חזקיה) יוצא ממשרדי החקירה על רקע תל אביב האפרורית והקודרת, ביטוי לפסימיות שחש גיתאי באשר לעוול שנעשה בסגירת תיק הרצח. לעומת זאת, "ג'יי.אף.קיי - תיק פתוח" מסתיים ביציאת הפרקליט ג'ים גאריסון (קווין קוסטנר) מבית המשפט לאור השמש, סיום המרמז על התקווה של סטון שהצדק עוד ייצא אל האור והתיק הפתוח, ייסגר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg