ראשי » תרבות » קולנוע

להאניש את הגאון: סטיב ג'ובס משעמם עד דמעות

ידוע שהקלישאות הכי גדולות מקורן במציאות, אך הבחירה להשתמש בכל קלישאה אפשרית בסרט אחד הפכה את "סטיב ג'ובס" למתיש, עלוב ומשעמם. תוסיפו לזה משחק מוגזם, האדרה מוגזמת ואורך מוגזם, וקבלו עוד דוגמה לדרמה הוליוודית הכי צפויה שיש

 
בשנת 2011 הלך לעולמו סטיב ג'ובס, היזם וגאון המרקטינג שהפך את עולם המחשבים על פניו ואת החורים בכיסים של כולנו לעמוקים יותר. ארבע שנים – זהו פרק הזמן שלקח לעשות על ג'ובס לא אחד, אלא שני סרטים הוליוודיים. השני מביניהם, בעל השם המינימליסטי "סטיב ג'ובס", שנכתב על ידי אהרון סורקין ("הרשת החברתית", "חדר החדשות", "הבית הלבן") ובוים על ידי דני בויל ("טריינספוטינג", "נער החידות ממומביי"), יצא כעת לאקרנים.

עוד כותרות ב-nrg:
• דיירי השבט, נא לא ללקק צפרדעים
• הזמר הברזילאי: לעולם לא אבקר שוב בישראל
• ח"כ מגל: שליין לא שמאלני, אתה נותן לו תחמושת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מעבר לשני השמות הגדולים מאחורי הקלעים, שמראש מבטיחים להפוך את הסרט ללהיט, כוכביי הענק שמופיעים בו – מייקל פאסבנדר בתפקיד ג'ובס, קייט וינסלט, ג'ף דניאלס וסת' רוגן בתור המיניונים (הזמניים) שלו - די סוגרים את הפינה ומסבירים כיצד סרט כה ממוצע כבר הספיק לזכות בביקורות מהללות. "סטיב ג'ובס" הסרט, אינו מגולל את כל סיפור חייו של איש העסקים, ובוחר במקום זאת להתרכז בשלוש השקות מרכזיות בחייו – השקת האפל מקינטוש בשנת 1984, מחשב ה-NeXT ב-88' ולבסוף ה-iMac בשנת 98'. שלושת נקודות הזמן הללו מציגות כל אחת בדרכה את אופיו הקשה והעקשן של ג'ובס ואת היחס שזכו לקבל האנשים שעבדו איתו, לצד דבר נוסף והוא מערכת היחסים של ג'ובס עם בתו הראשונה ליסה, שאליה התכחש בשנים הראשונות של חייה, כי בכל זאת – סרט הוליוודי בכזה סדר גודל לא יכול בלי קצת דרמה.
 מי שמכיר את סגנון הכתיבה של סורקין יודע כבר למה לצפות – המון דיאלוגים קולחים, חדים ומלאי חשיבות עצמית שאינם מותירים לא לשחקנים ולא לקהל הצופים מרווח נשימה. ואכן כך מתנהל הסרט במשך שעתיים. בנוסף, בין הדרמות המשפחתיות והמקצועיות המשמימות, היוצרים גם מנסים (אם כי בלי להתאמץ יותר מדי) להסביר לצופים מדוע ג'ובס יצא כזה טיפוס לא נעים, באמצעות סיפור על ג'ובס התינוק שנדחה הן על ידי הוריו הביולוגיים והן על ידי משפחתו המאמצת הראשונה, וחיפש דמות אב כל חייו. אין ספק שהקלישאות הכי גדולות מקורן בעולם האמיתי, אז למה לא לנצל אותן. כאמור, רוב הסרט מתרכז בצפייה בג'ובס רב ומתווכח עם כל מי שהוא מכיר – יד ימינו ג'ואנה, השותף לשעבר סטיב ווזניאק, הבוס לשעבר ג'ון סקאלי, ופחות או יותר כל מי שנקרה בדרכו אי פעם. מי שאמורה להאניש את ג'ובס היא כמובן בתו ליסה, אשר לאורך כל הסרט נדחית על ידי אביה שוב ושוב, עד שלבסוף עושים עלינו היוצרים איזה מהלך רגשי זול שנמשך נצח ומגלים לנו איך הומצא האייפוד. הניסיון פה היה כנראה ללכת על משהו "מרגש עד דמעות" אבל התוצאה הינה יותר בכיוון של "משעמם עד דמעות". וכמובן, כולנו יודעים מה קורה בסוף – סטיב ג'ובס הופך לאל עלי אדמות שכל העולם המערבי סוגד לו בצורה די מביכה. רק שבניגוד ל"רשת החברתית", שגם הצליח להוציא את גאון הדור צוקרברג כלוזר עם מוגבלות חברתית וגם להיות אחלה סרט, "סטיב ג'ובס" הוא סרט ארוך ומתיש עם משחק מוגזם, שרק מתיימר להאניש גיבור תרבות אך בעצם מנסה להאדיר אותו עוד יותר. ובהתחשב בעובדה שרבים מאיתנו גם ככה מביעים כלפי ג'ובס הערצה עיוורת ובלתי מעורערת – מה זה כבר משנה כמה הוא מירר לכולם את החיים בדרכו לתהילת עולם. העיקר שיצא לנו מזה אייפון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg