ראשי » תרבות » קולנוע

סוף סוף ל"משחקי הרעב": סרט באורך 5 שנים

אל תתפלאו אם כשתצאו מבית הקולנוע, תהרהרו את מי צריך לתבוע על עוגמת הנפש. לא די שמדובר בסרט הגרוע בסדרה, החלק האחרון בסאגת "משחקי הרעב" גם חוטא לאלמנטים הכי טובים בעלילותיה של קטניס אוורדין

 
השבוע מגיעה רשמית לסיומה סאגת "משחקי הרעב", עם יציאתו לאקרנים של הסרט הרביעי בסדרה שהפכה את ג'ניפר לורנס משחקנית איכותית לכוכבת עולמית והשכיחה מאיתנו את הבושה שהינה סדרת "דמדומים".

עוד כותרות ב-nrg:
• הו, האירוניה: הטנור העיוור שר על קולנוע
• בן כספית: "אם למישהו מגיע איידס, זה לו"
• החליפו ב'חברים' את רייצ'ל ואף אחד לא שם לב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


הציפיות מחלקו השני של "משחקי הרעב: עורבני חקיין" היו גבוהות, לא רק בגלל השמות הגדולים שמככבים בו (לצד לורנס גם ג'וליאן מור, פיליפ סימור הופמן ז"ל ו-וודי הרלסון) ולא רק משום שהוא האחרון בסדרה, ויחשוף את סוף דרכה של קטניס אוורדין, אלא גם מפני שהסרט השלישי בסדרה היה לדעת רבים פושר וחסר התרחשויות. ובכן, מי שחשב לתומו שעקב איטיותו של הסרט השלישי, בסרט הרביעי יצוצו הרבה הפתעות - למרבה הצער די טעה. אורכו של הסרט אמנם כשעתיים, אך מרגיש יותר בכיוון של 5 שנים. כמו גם חלקו האחרון של "שר הטבעות" – ההוא שכל פעם חשבתם שהוא נגמר ואז הוא פשוט המשיך – כך גם "עורבני חקיין 2".חלקו הראשון של הסרט פחות או יותר זהה לכל מה שקרה בסרט השלישי – תעמולה, סיסמאות וקטניס המהורהרת בוהה בחלל. אל תתבלבלו, בניגוד לדעה הרווחת, הסרט השלישי היה ממש לא רע והקצב שלו דווקא היווה בסיס איתן להתרחשויות העתידיות. הבעיה היא שלא היינו צריכים לחכות שנה בשביל לראות עוד שעה של אותו הדבר.

ולא די בזה - כאשר העלילה התקדמה סוף סוף, הכל נעשה בחופזה. מבחינת האירועים המשמעותיים בסיפור, קוראי הספרים ישמחו לשמוע שלא היו יותר מדי שינויים, אך למרבה הצער יוצרי הסרט לא מיצו עד תום את ההתרחשויות הדרמטיות והתוצאה שהתקבלה הינה שטוחה למדי, כזו שלא תעורר יותר מדי אכפתיות אפילו בקרב מעריצי הסדרה. אין טעם לדשדש בסוגיית 'האם באמת היה צורך לפצל את הספר השלישי בטרילוגיה לשני סרטים – מן הסתם מדובר בהחלטה כלכלית, אבל סך הכל קיבלנו עוד שנה של ציפיה והנאה מסיפור שאנו אוהבים. עם זאת, החלוקה בין שני חלקיו של "עורבני חקיין", מבחינת תכני הסרט, הייתה גרועה. זה גם מה שהפך בסופו של דבר דווקא את פרק הסיום לחלש ביותר מבין ארבעת הסרטים.

כאמור, "משחקי הרעב" הייתה אמורה להיות התשובה האינטליגנטית ל"דמדומים", סדרת הערפדים בה בחורה חסרת חן או אישיות מוצאת בויפרנד אובססיבי שעוקב אחריה לכל מקום, מכניס אותה להריון עם מפלצת שכמעט הורגת אותה ובסוף היא מודה לו על זה. "משחקי הרעב" היה הקול הפמיניסטי שאמר שנשים צעירות יכולות להיות חזקות, נפשית ופיזית, לנצח, להוביל מהפכות, להשמיע את קולן, לעשות שינוי ולתת השראה למיליונים – הן על המסך והן בעולם האמיתי. קטניס מעולם לא הייתה אחת שמוצאת חשיבות רבה באהבה רומנטית או זוגיות, לא משנה כמה הכותבים רצו להאמין שכן. לגיבורה היו דברים קצת יותר חשובים לעשות, כמו לשחרר את עמה ממשטר טוטליטרי. סיפור הצד – משולש האהבים – אמנם היה הכרחי בשביל להוסיף צבע לסיפור, אך לעולם לא ממש עבר בצורה אמינה, לא בספרים ולא בסרטים. לכן, יותר מכל ולמרות כל שאר מגרעותיו, הדבר הכי מעצבן, מתסכל ומעציב בסרט ולמעשה בסדרה כולה, הוא האופן שבו משולש האהבים משליך על הסיפור הזה, סיפור הרבה יותר מעניין ומעורר מחשבה מעוד מעשייה על שני בחורים שמאוהבים באותה נערה. האופן בו האלמנט הרומנטי הזה מקבע תפיסות, פרקטיקות שאמורות היו להיות נחלת העבר, בו הוא מודיע לצופי הסרט שבטח, בנות יכולות להיות אמיצות וגיבורות ומנהיגות... עד לרגע מסוים שבו עליהן למלא את התפקיד המסורתי והידוע של "מושא תשוקה", וכל מה שבא ביחד עם זה.

ייאמר להגנתה של הסדרה שלא הייתה לה דרך להימנע מכך – הספר הוא שהכתיב את הלך הדברים, אחרי הכל. ובכל זאת, מי שלא חווה את הסיפור מקריאה (קרי, מי שלא היה לו 5 שנים להתגבר על מאורעותיו של הספר האחרון בסדרה) עלול למצוא את עצמו יושב מול הקרדיטים המתגלגים בסוף הסרט ולתהות איך עבדו עליו ואת מי תובעים על עוגמת הנפש.

כמובן שאם כבר הגעתם עד הלום, אין שום סיבה שתפספסו את הסרט האחרון בסדרה, במיוחד אם נהניתם מהאחרים. עם זאת, כדאי להגיע בידיעה שהסרט הקודם לא רק שלא הבטיח כלום בנוגע לנוכחי, אלא גם יצר ציפיות שווא. ובסופו של יום, תדעו מהו סופה הקאנוני של קטניס אוורדין ואז תוכלו להתפנות להדחקה, ולהמציא לעצמכם סופים שקצת יותר מכבדים את הציידת הצנומה שהפכה לסמל עבור תושבי פאנם, ועבור מיליוני מעריצים צעירים ברחבי תבל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg